לקיץ 2013 הגעתי בחוסר ודאות. אחרי עונה מאכזבת ותואר קטן אחד בארבע שנים, האוהדים דורשים את ראשי, ההנהלה לא מרוצה והשחקנים רוצים לעזוב. איך אפשר להוציא את העגלה מהבוץ?
רמאות מתקופת הילדות
בזכות רכש חכם ויעיל המבוסס בעיקר על שחקני בוסמן ומכירתם בסכומים גבוהים אחרי עונה, צברתי הון גבוה מאוד. החלטתי שהגיע הזמן לנצל את התקציב ולרכוש את השחקנים הטובים ביותר בשוק על מנת לשבור סוף סוף את ההגמוניה של ריאל מדריד וברצלונה בראש טבלת הלה ליגה. לשם כך מכרתי בתחילת הקיץ שחקנים כמו חאבי מרטינז, רוברטו סולדאדו, דויד לואיז, סופיאן פגולי וחבייאר פסטורה ובמקומם הצטרפו בחינם שני מגנים שסיימו חוזה- אלברו ארבלואה הותיק מריאל ואדריאנו הברזילאי מסביליה. היו לי 150 מיליון יורו לבזבוזים, ומאה מתוכם שימשו להחתים את שני הספרדים הבכירים באותה תקופה מחוץ לספרד- ססק פברגאס מארסנל ופרננדו טורס מליברפול.
על מנת שהשניים יסכימו להגיע לקבוצה שאפילו לא נמצאת בליגת האלופות, השתמשתי באחד הצ'יטים העתיקים בתולדות המנג'ר והמתכון לכל דרים טים שהקמתי בתור ילד- חוזה זמני לחודש אחד בלבד. לאחר שחתמו מיד החתמתי את השניים על חוזה חדש. לצמד הספרדים הצטרפו מיגל ולוסו מבאיירן מינכן ופדרו, שבמשחק לא הצליח להפוך לכוכב שהוא במציאות, והגיע לאחר שלא מצא את מקומו בבטיס. תוסיפו לרכש הזה את דויד וייה, לואיס סוארז, אלכסיס סאנצ'ז, דויד סילבה, חואן מאטה, דייגו קוסטה ואבר באנגה, ותקבלו קבוצה שכל דבר פרט לאליפות יהיה כישלון.
ממשיכים בנפילה. פיטורים בינואר?
העונה התחילה בצורה הכי טוב שיכולה להיות: ניצחון 2:1 על ריאל מדריד, כבר במחזור הראשון, מצמד של טורס אחרי שני בישולים של פברגאס. הרכש מוכיח את עצמו? לא בטוח. במהלך כל הסיבוב הראשון בליגה השגתי רק שישה ניצחונות והודחתי כבר בסיבוב השלישי באופ"א על ידי בורוסיה מינשנגלדבאך ובסיבוב השני בגביע לויאריאל. כבר בחודש דצמבר נותרנו רק עם מפעל אחד- במקום השמיני בטבלה. נראה שהקריירה שלי במסטאייה הגיעה לסיומה, ובראשי כבר כירסמו מחשבות על אימון נבחרת. בחוסר חשק ואיכפתיות עברתי לשחק בטקטיקה חדשה 4-3-3 שטוח, עם שלושה קשרי אמצע ושלושה חלוצים מרכזיים. מה כבר יש לי להפסיד?
Sweet Sixteen
בינואר החלטתי להשתמש בכסף שנשאר כדי להחתים עוד שני שמות גדולים: השוער הוגו לוריס מליון והקשר היצירתי מסוט אוזיל מורדר ברמן. למרבה ההפתעה המערך החדש וההתקפי עבד בצורה מעולה ומעוררת התפעלות. ארבעת המשחקים הראשונים הסתיימו עם ניצחונות על האפס, כולל 2:0 יוקרתי בסנטיאגו ברנבאו מול ריאל משערים של וייה וטורס. זה המשיך עם ניצחון, ועוד ניצחון, ועוד ניצחון, חלקם מוחצים וחלקם ממש בדקה ה-90. לאחר תשעה ניצחונות רצופים הגיעה למסטאייה הראשונה בטבלה, דפורטיבו לה קורוניה, וחטפה רביעייה. בתוך חודשיים בלבד עברנו ממצב של ייאוש למקום הראשון בספרד. רצף הניצחונות הרצופים נעצר על 16 לאחר תיקו אפס עם אתלטיקו מדריד. גם בטיס מנעה מאיתנו ניצחון במחזור לאחר מכן, אבל אלו היו איבודי הנקודות היחידים שלנו לשנת 2014.
המשחק המכריע היה נגד האלופה הנוכחית, ברצלונה, שהנחילה לנו את ההפסד האחרון העונה, אי שם בסוף חודש דצמבר. שער בודד של פרננדו טורס, מלך השערים של הליגה, ניצח את המשחק והעניק אליפות ענקית לולנסיה. שנת 2013 הייתה אחת הגרועות בהיסטוריית המנג'ר שלי, אבל שנת 2014, בינתיים, מרגישה כמו חלום. יש אליפות!
