דייגו סימאונה הוא דמות. אין חובב כדורגל אמיתי שלא מכיר את צ'ולו, המאמן הארגנטינאי של אתלטיקו מדריד. יש לו סגנון שייחודי אך ורק לו, שאין לו אח ורע בעולם. הוא עצבני, שמח, כועס, צועק, שנון, חד. הכול ביחד. "השחקנים שלנו שיושבים על הספסל או ביציעים, חשובים כמו האחד-עשר שפותחים בהרכב. תארים לא זוכים רק עם אחד-עשר שחקנים, כל הקבוצה זוכה בזה." אמר פעם צ'ולו. לכידות השחקנים, הענקת הביטחון והרוגע הם קווים מנחים אצל המאמן של הקולצ'ונרוס.
צ'ולו, ששיחק בעברו בקבוצה, הגיע אליה בתור מאמן מראסינג קלוב בדצמבר 2011 עם תדמית שנויה במחלוקת, אחרי שהקבוצה עברה טלטלות ושינויים רבים בעשורים שקדמו לו. כשהגיע למועדון הוא הביא פילוסופית משחק חדשה וסוחפת שבהמשך השנים גילתה את הקבוצה האדומה ממדריד מחדש.
על השליטה של ברצלונה וריאל מדריד בכדורגל הספרדי אין עוררין. מאז שצ'ולו הגיע, הקבוצה נהנתה בעיקר מעונות בצמרת הליגה הספרדית תוך כדי מאבק בהן, אך לא הצליחה באמת להוות מכשול פרט לעונות בודדות במספר שאחת מהן, עונת 14\13, הסתיימה באליפות היסטורית במחזור האחרון. ברוב העונות תחתיו הצליחה אתלטיקו להעפיל אל השלבים המאוחרים של ליגת האלופות ואף אל הגמר פעמיים, שם הפסידה ליריבה מעבר לכביש. הנהגתו של הארגנטינאי הנהדר במועדון, שבעונה הקרובה יפתח בו את עונתו העשירית, שנויה במחלוקת בהתאם לציפיות מהקבוצה. אתלטיקו אמנם זכתה בתארים אירופיים משמעותיים תחתיו ואף באליפות, אך מאידך חוותה גם חוסר יציבות לאורך השנים באירופה ובליגה, בה בעיקר דשדשה מאחורי ברצלונה וריאל.
בעונה אשתקד הקבוצה עברה שינוי מאסיבי גדול כאשר שלושה שחקני מפתח נמכרו לאריות אירופה בסכומים אסטרונומיים. לוקאס הרננדס הבלם, רודרי הקשר ואנטואן גריזמן החלוץ. הקבוצה התחמשה בשחקנים שונים, שהבולטים שבהם הם מרקוס יורנטה, הקשר המוכשר שהגיע מריאל מדריד וז'ואו פליקס החלוץ הצעיר של בנפיקה שהגיע בסכום שיא והפך לרכש היקר בהיסטוריה של המועדון בגיל 19 בלבד. אוהדי הקולצ'ונרוס ציפו שהקבוצה תשפר ותתעלה על עצמה מהעונה שקדמה לאחרונה, בה זכתה בסופר קאפ האירופי והגיעה למקום השני בליגה, אך נראה שציפיות לחוד ומציאות לחוד. הקבוצה ברוב העונה לא היוותה סכנה ממשית לאליפות וזיגזגה בין המקומות שמובילים לליגת האלופות ולליגה האירופית, תוך כדי כישלון מוחץ גם בגביע הספרדי בו הודחה בשלב 32 הגדולות נגד קולטורל לאוסה מהליגה השלישית. במסגרת האירופית הצליחה להעפיל לשלב הנוקאאוט בליגת האלופות ואף הצליחה לעבור את ליברפול האלופה המכהנת בשלב שמינית הגמר במהפך הירואי, אך לאחר דחיית המשחקים בעקבות נגיף הקורונה, לא הצליחה להמשיך עם ההופעה הנהדרת שלה במפעל והודחה לר.ב לייפציג הגרמנית.
בקיץ האחרון, להבדיל משנים קודמות, אתלטיקו לא הייתה פעילה יותר מדי בחלון ההעברות, אך חיזקה את העמדות שבעיקר נכשלה בהן בעונה שעברה, שהן בחלק הקדמי. ב38 מחזורי הליגה הספרדית הצליחה לכבוש רק 51 שערים, מספר די נמוך לקבוצה בסדר גודל שכזה. לשם ההשוואה, ברצלונה כבשה 86 שערים ואילו ריאל מדריד 70, הפרשים גדולים מאוד בין הטוענות לכתר. לשם כך, הקולצ'ונרוס התחמשו בשני שחקני התקפה עיקריים, שהראשון הוא יאניק קראסקו הבלגי, ששיחק במועדון וחזר מגיחה בסין עוד בינואר, והשני הוא לואיס סוארס, החלוץ האורוגוואי הבינלאומי, שיכול להוות בינגו עבור צ'ולו.
בפעם האחרונה שחלוץ ותיק מברצלונה נחת באתלטיקו מדריד בסכום נמוך זה קרה בעונת 2014, אז דויד וייה עבר אחרי 3 עונות תמורת 5 מיליון יורו בלבד. בברצלונה וייה הספיק לזכות בשלל תארים והוא הגיע עם לא מעט ציפיות לקולצ'ונרוס. אתלטיקו באותה עונה נפרדה מהחלוץ הבכיר שלה, רדאמל פלקאו, שעבר בסכום שיא למונאקו הצרפתית ונשארה עם שני חלוצים בכירים – דייגו קוסטה ודויד וייה. בסוף העונה הצליחה אתלטיקו לזכות באליפות היחידה בעידן דייגו סימאונה במחזור האחרון נגד לא אחרת מאשר ברצלונה בקאמפ נואו. באותה עונה הצליחה גם להגיע לגמר ליגת האלופות שם הפסידה 4-1 בדרבי מדרידאי. וייה סיים את העונה עם 15 שערים בכל המסגרות והיה בורג מרכזי במערך של צ'ולו.
העונה באתלטיקו מאמינים שהגלגל יסתובב בדיוק כמו שקרה ב2014, אך מאידך יודעים שלא יהיה להם קל. ריאל מדריד מגיעה אחרי עונה בה זכתה באליפות ואילו ברצלונה, אף על פי שיש לה לא מעט בעיות בהנהלה, מקווה לצאת לעידן חדש תחת המאמן קומאן יחד עם הצבעת אי-האמון נגד ההנהלה. צ'ולו ודאי יודע זאת, אך הקולצ'ונרוס מאמינים שזה בדיוק הזמן הגדול שלהם לחזור לקדמת הבמה בספרד ואף להגיע שוב פעם רחוק במסגרת אירופית. אנחנו כמובן לא נשכח לאורך העונה מה קרה בפעם הקודמת שהגיע במתנה חלוץ מיריבה הישירה לתואר ברצלונה…
