אין הנחתום מעיד על עיסתו. ובכל זאת, כריסטיאנו רונאלדו אמר שהוא הכדורגלן הטוב בכל הזמנים. אז אמר. זה לא אומר שהוא צודק. בכדורגל, כמו כמעט בכל ספורט, יש ויכוח לגבי הזהות של הטוב ביותר בכל הזמנים, משהו שלפעמים מרגיש קצת מיותר בגלל הסובייקטיביות של העניין, אבל מבחינת האינטנסיביות של הויכוח, יכול להוביל לריבים, סכסוכים וגם יותר גרוע, רצח. ב-2016, ריב בין שני אזרחים ניגרים שחיו במומבאי הסתיים ברציחתו של אחד מהם. הם התווכחו (בעודם שיכורים) על רונאלדו ומסי.
אז מי הגדול מכולם בכדורגל, כדורסל ושאר ירקות? לא נכריז על זוכה, אבל בואו לפחות נזהה את המתמודדים.
כדורגל
התשובה היותר נפוצה לשאלה "מי השחקן הגדול ביותר היום" תהיה בד"כ ליונל מסי. כמו שנאמר מדי פעם, הבעיה הכי גדולה של רונאלדו היא שהוא משחק בעידן הלא נכון. בזמן אחר היו מעריכים אותו הרבה יותר. אני נוטה למחנה מסי, אבל מבחינה מספרית, זה באמת לא משנה. אפשר לזרוק שיאים וסטטיסטיקות של כל אחד מהם כטענה והוכחה. פיתרון לא נקבל.
אבל היה כדורגל, תאמינו או לא, לפני מסי ורונאלדו. פושקאש ודי סטאפנו הם הגדולים ביותר של העולם הישן. פלה, עד מתישהו בשנות ה-90, היה לא רחוק מקונצנזוס. יוהאן קרויף גם נחשב לגדול מכולם אצל מעטים, ואולי אם היה זוכה עם הולנד במונדיאל היה יותר קל למכור את הזווית הזו. מראדונה, למרות שההישג הגדול ביותר שלו מגיע עם מעשה רמאות מטורף, עשה דברים מדהימים עם ארגנטינה ואולי אפילו יותר מרשים, עם נאפולי.
בשבילי? מסי הכי טוב שראיתי אי פעם. אבל, אני תמיד חייב להוסיף, לולא הפציעות, אני חושב שרונאלדו הברזילאי היה היום נחשב מעל כולם, ללא עוררין. אבל להישאר בריא, כמו שנראה קצת אח"כ, זו חלק מהגדולה.
כדורסל
ברשותכם, נתייחס רק לנ.ב.א. כן, פטרוביץ' הגיע לנ.ב.א יחסית מאוחר והלך לו לפני הזמן. וכן, סאבוניס הגיע מאוד מבוגר לליגה, וחובבי נ.ב.א פספסו אותו בשיאו. אבל בת'כלס, הם לא ברשימה, ולא בויכוח.
מי כן? מייקל ג'ורדן. פה יש קצת פחות על מה להתווכח מאשר בענפי ספורט אחרים. יש שחקנים עם יותר אליפויות (מעט מאוד, רובם שיחקו בבוסטון סלטיקס כשהליגה הייתה שונה מאוד). יש כמה שחקנים עם יותר נקודות. יש איזה אחד עם יותר פרסי אמ.וי.פי. אבל ג'ורדן, במיוחד בשביל מי שצפה בו מוביל את שיקגו לשש אליפויות ב-שמונה עונות בשנות ה-90, תמיד נמצא מעל כולם.
חבר'ה ותיקים יותר יזכירו את קארים, ואולי אפילו את וילט וראסל. מג'יק ג'ונסון כנראה היה הטוב מכולם עד שג'ורדן באמת התחיל לטחון את הליגה. בפינה נידחת ושמה ניו אינגלד יהיו כאלה שיאמרו לארי בירד. זבי חוטם שמתעלמים מהעבר יאמרו לברון ג'יימס, ויש את ההזויים שחושבים שקובי הוא הכי טוב. אבל כולם, כנראה, טועים. ?
טניס
בטניס, לא ספורט קבוצתי, זה אמור להיות קצת יותר פשוט: למי שיש הכי הרבה תארים, הוא הטוב מכולם, נכון? לכו תגידו את לזה לאוהדי נדאל.
לרוג'ר פדרר יש 19 תארי גרנד סלאם, יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה. אמור להיות סוף פסוק, נכון? לנדאל יש רק 16, כשיותר מחצי מגיעים על אותו משטח. אבל לנדאל יש את המאזן ראש-בראש ביניהם (כרגע 23-15 לרפא), ובגדול, היפסטרים של טניס תמיד אוהבים להתווכח. גם לדיוקוביץ', שדי נעלם בשנה האחרונה, יש את התומכים שלו, בטענה שהוא השלם ביותר שדרך על מגרשי הטניס. ולמארי? לא פגשתי אחד כזה. יש כמה שיגידו בורג, ואולי אפילו רוד לייבר (אני מניח שבשביל פדרר, לייבר היה ה"אחד"). אבל ההצלחה של פדרר מ-2003 ועד היום לא צריכה להשאיר מקום לספק. ובכל זאת, יש, וטוב שכך. אחרת על מה נתווכח?
איגרוף
המתאגרף המפורסם בהיסטוריה הוא מוחמד עלי. הוא גם הכי טוב? אולי במשקל כבד. אבל איגרוף ספורט כל כך מפוצל ומסואב, שקשה לבחור אחד בלי להקים עליך מאות מתנגדים. יש את הגדול ביותר לכל משקל, שמן הסתם יש ויכוח על כל אחד מהם. ויש את הטוב ביותר, פאונד-פור-פאונד. התשובה הנפוצה פה היא שוגר ריי רובינסון, שנלחם ב-200 (!!!) קרבות והפסיד 19, אבל אלא אם כן אתם מקשיבים הרבה לפלויד מייוות'ר ג'וניור, אתם יודעים שלהפסד כזה או אחר במאזן אין משמעות אם היית גדול באמת. מייוות'ר, ג'ו קלזגי, רוקי מרציאנו. בלתי מנוצחים (ויש עוד), אבל אף אחד לא יגיד עליהם שהם הטובים בכל הזמנים.
בייסבול
אין תשובה. יש פיצ'רים, יש חובטים, יש כאלה שהיו על סמים לפחות לחלק מהקריירה שלהם, מה שאומר שהסטטיסטיקות שלהם לא נמחקות, אבל כרגע, אף אחד לא יכניס אותם להיכל התהילה. בייב רות', וילי מייז, טיי קוב, האנק אארון, פיט רוז (לא יכנס בגלל הימורים, לא סמים) ועד לשמות יותר מודרנים כמו בארי בונדס ואפילו אלכס רודריגז. מי יודע, אולי מייק טראוט, שתקוע לו בלוס אנג'לס איינג'לס המשמימים, יהיה זה שישכיח את כל מי שבא לפניו.
ואלה רק החובטים. מי הפיצ'ר הכי טוב? שוב, זה תלוי את מי שואלים. סנדי קופאקס לא שיחק המון זמן, אבל היה מדהים כששיחק, והויתור שלו על משחק בסידרת גמר בגלל יום כיפור שם אותו במעמד אחר בפנתיאון הספורט האמריקאי. פדרו מרטינז, רנדי ג'ונסון, בוב גיבסון. אין פיתרון.
פוטבול אמריקאי
כשהדרישות מכל תפקיד בפוטבול אמריקאי כל כך שונות אחת מהשנייה, איך אפשר לבחור? פשוט הולכים על הקוורטרבק. לטום בריידי יש הכי הרבה טבעות אליפות. הרבה אמריקאים יגידו: בריידי (או ג'ו מונטנה) ה-QB פלייאוף הכי טוב אי פעם, פייטון מאנינג (רק 2 אליפויות) הכי טוב בעונה הרגילה. ומה עם רצים? ג'ים בראון, וולטר פייטון, בארי סנדרס. לא נצא מזה. רסיברים? דווקא פה אין המון ויכוחים. ג'רי רייס. ושחקני הגנה? לורנס טיילור, לפחות בין הליינבקרים. אבל מה עם שחקני קו הגנה? וקורנרבקים? בקיצור, חומר לויכוחים אינסופיים.
ולמרות שחשוב לדעת ש"יהללך זר ולא פיך", יש אחד שטוען שהוא הטוב ביותר שהיה, הטוב ביותר שיש, והטוב ביותר שאי פעם יהיה, והוא צודק 100%:
