היסטוריית הפוטסל הישראלי – נקודת מבט בין-דורית של אב ובנו

לשאר הטורים בסדרה    

הוותיקים מבין הקוראים וודאי יזכרו את השם טל בר-אל. טל היה פליימייקר מוכשר במכבי נתניה של שנות ה-90 –  אמנם אחרי תקופת הזוהר של שפיגלר והמכנסים – אך עדיין מכבי נתניה חזקה וקבועה בליגה הלאומית (הליגה הראשונה בזמנו). טל בר-אל היה חלק מסגל מרשים שמנה שמות גדולים כמו גבי פקר, סולובודן דרפיץ', פיטר קרגיל, האחים יגאל ושמעון מנחם, קובי בלדב, רוני לוי, שי הולצמן ועוד.

בגיל 23, בעודו שחקן מקצועני בליגה הראשונה, החל טל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת ת"א – פעולה תקדימית לכדורגלן מקצועני דאז. כחלק מלימודיו באוניברסיטה, נחשף לענף הפוטסל שהיה אז בחיתוליו. קבוצת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ונבחרת הסטודנטים של ישראל שמחו לקבל את שירותיו של טל, כזכור שחקן פעיל במכבי נתניה בליגה הלאומית, וכשהוקמה הליגה המקצוענית בכדורגל באולמות הוא צורף גם לקבוצת ינשופי אס"א תל אביב, עמה זכה ב3 אליפויות. טל נחשב עד היום לאחד משחקני הפוטסל הישראלי הטובים בהיסטוריה. החיבור בין משפחת בר-אל לענף הפוטסל התרחב כשהבן הצעיר, דן בר-אל, הצטרף לינשופים בגיל 15 בלבד. מאמן הינשופים ירון נצר, שהיה שוער הקבוצה בתקופתו של טל, "עשה טובה" לחברו ולקח את בנו לאימונים. היום, כעשור לאחר מכן, דן הפך לשחקן מוביל בינשופים ובנבחרת ישראל הבוגרת.

בניגוד לשחקני הפוטסל הישראלים האחרים, דן צמח בענף. הוא למד את רזי המשחק מגיל צעיר – ממש כמו במדינות אחרות בעולם, אותם סקרנו בכתבות הקודמות. תחילת הדרך של דן לא הייתה קלה. הוא נאלץ להתאמן עם גברים שגדולים ממנו ב10-15 שנים וראו דבר או שניים בחייהם הספורטיבים. נוסף על כך הוא היה קטן מאוד פיזית אפילו יחסית לגילו, ועם כל זאת היה צריך להתרוצץ על המגרש, להשקיע ולקוות לראות פירורים של דקות משחק –  בדרך כלל בגארבג' טיים. אולם האהבה והחיבור למשחק דחפו אותו להמשיך על אף הקשיים, ההשקעה מצד המאמן ירון נצר עזרה גם היא – וכיום דן והינשופים קוצרים את הפירות.

לדעתנו, הסיפור המשפחתי הזה יכול לייצג באופן מעולה את ענף הפוטסל הישראלי על יתרונותיו וחסרונותיו. לכן החלטנו להביא לכם ראיון מרגש של אב ובן שמכורים למשחק. כפי שנכתב רבות בסדרת כתבות זו, ענף הפוטסל בישראל מתקיים אך ורק בזכות השחקנים והמאמנים שלא מוותרים עליו. טל ודן הם דוגמא מובהקת לכך.

• נתחיל עם הבוגר מביניכם ונרצה לשמוע דווקא על העבר הרחוק וענף הכדורגל. טל, ספר לנו בקצרה על קריירת הכדורגל שלך ועל רגע השיא בה?

מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד, כדורגל תמיד היה מרכז החיים. הצלחתי להגשים חלום של הרבה ילדים ולשחק בנבחרת הנוער של ישראל, משם בגיל 18 הגעתי לבוגרים של מכבי נתניה. שיחקתי באופן מקצועני כ-10 שנים, עד גיל 28, כשהקבוצה העיקרית בה שיחקתי הייתה מכבי נתניה. נדדתי גם לקבוצות אחרות כמו בית"ר נתניה, מכבי יפו והפועל בת ים. אחד הרגעים הזכורים לי לטובה מהקריירה היה ניצחון במשחק הפתיחה של טורניר החורף לנבחרות נוער שהתקיים בישראל נגד נבחרת צרפת. אם זכרוני אינו מטעה אותי המשחק הסתיים בתוצאה 5-0 לטובתנו. רגע נוסף היה בבית"ר נתניה, כאשר פגשנו במחזור האחרון של הליגה את הכח רמת גן בקרב ישיר על הירידה והבקעתי את שער ההישארות בדקות הסיום של המשחק.

שפיגלר מאמן את מכבי נתניה וטל בראל כובש נגד צפרירים חולון

• מי השחקן הגדול ביותר ששיחקת איתו? ונגדו?

השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו הוא ללא ספק שלום תקווה, במדי מכבי נתניה. שליטה אבסולוטית בכדור, טכניקה ברמות הכי גבוהות שראיתי וראיית משחק נדירה. היה תענוג לראות ולשחק איתו. השחקן הכי גדול ששיחקתי נגדו הוא אייל ברקוביץ', ששיחק במדי מכבי חיפה. היו כמובן עוד שחקנים רבים וטובים ששיחקו איתי ונגדי, אבל בעיניי אלה השניים הטובים ביותר.

• ספר לנו כיצד התקבלה ההחלטה לשחק פוטסל במקביל להיותך כדורגלן?

כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הייתה חובה לקחת קורס בספורט. סטודנטים שהשתייכו לאחת הנבחרות של האוניברסיטה היו פטורים מחובה זו, כשהגעתי להירשם לקורס ספורט נפגשתי עם מנכ"ל מרכז הספורט דאז, דיקי לוי, שהכיר אותי מעולם הכדורגל והציע לי להצטרף לשחק בנבחרת הפוטסל של האוניברסיטה. משם התחילה הדרך שלי בענף הפוטסל שכללה השתתפות באליפויות וליגות בארץ ועד ייצוג מדינת ישראל באוניברסיאדה ובאליפויות אחרות בחו"ל.

• מה היה המשחק הכי גדול שלכם בינשופים או בנבחרת ישראל למיטב זכרונך?

אני לא יודע אם זה המשחק הכי גדול מבחינת מעמד, אבל זכור לי משחק הפתיחה באוניברסיאדה נגד פולין במדי נבחרת ישראל. המשחק הסתיים בתוצאה 9-8 והבקעתי 8 שערים. במשחק הבא בטורניר נגד נבחרת רוסיה, שצפתה במשחק, כבר לא הצלחתי לגעת בכדור עקב השמירה האישית.

• כעת, נעבור לשאלה לשניכם: איזה משחק מהנה יותר לדעתכם? הפוטסל או הכדורגל?

טל: זה לא בר השוואה… עבורי הכדורגל הוא יותר מהנה, בעיקר בשנים האחרונות כשנחשפנו לפוטסל המקצועני, המשחק הפך להיות מאוד טקטי ויש פחות מקום לוירטואזיות ולכדורים חכמים.

דן: זה כמו להשוות בין אבא לאמא… אני אוהב מאוד את שניהם, אבל יש לי העדפה קלה לפוטסל. בסופו של דבר אני שחקן שאוהב מאוד לגעת בכדור. בכדורגל יכולות לעבור 4-5 דקות מבלי שהכדור בכלל יהיה באיזור שלך. בפוטסל אמנם יש לי פחות זמן להחזיק בכדור כשהוא מגיע אליי, אבל מצד שני הוא מגיע אליי המון. מעבר לזה, בפוטסל יש לשחקן בודד השפעה הרבה יותר גדולה על המשחק. אני חייב לציין שאני לא מסכים עם אבא. אני חושב שגם הכדורגל נהיה היום מאוד טקטי ויש פחות יצירתיות. בשני הענפים השחקנים היצירתיים והווירטואוזיים משחקים בקבוצות הגדולות ביותר ואנחנו לא רואים יותר מ3-4 רגעי קסם במשחק אחד. בפוטסל לעומת הכדורגל, בכל רגע משהו יכול לקרות וכל טעות קטנה יכולה להוביל לשער.

השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו הוא ללא ספק שלום תקווה, במדי מכבי נתניה. שליטה אבסולוטית בכדור, טכניקה ברמות הכי גבוהות שראיתי וראיית משחק נדירה. היה תענוג לראות ולשחק איתו. השחקן הכי גדול ששיחקתי נגדו הוא אייל ברקוביץ'

• דן, אתה זוכר את עצמך רואה את אבא משחק בפוטסל?

האמת שאני חושב שראיתי אותו משחק פוטסל יותר מאשר כדורגל. כשהייתי קטן אני זוכר את עצמי בוכה ומבקש ללכת עם אבא לאימונים. ככל הנראה להביא אותי לאולם סגור וקטן היה יותר קל מאשר לקחת אותי למגרש כדורגל ולהשאיר אותי בלי השגחה… מעבר לכך, הליגה בפוטסל הייתה משודרת בערוץ הספורט עם תכנית סיכום מחזור ותקצירים, הייתי עוקב באדיקות רבה ואני עד היום זוכר את כל חברי הסגל ששיחקו בינשופים, שמות כמו אלי אירים, רפי קזלקופי, רני שואף, ארז שוקרון והמאמן עומר אוסובסקי. הייתי מתרוצץ להם הרבה בין הרגליים באימונים.

• טל, מכיוון שכנראה אתה זוכר טוב יותר, ספר לנו מתי הבנת שדן נדבק בחיידק הכדורגל?

אני חושב שדן אהב כדורגל עוד הרבה לפני שהוא ראה אותי משחק, כלומר עוד כשהוא היה תינוק ולמד ללכת הוא אהב מאוד לשחק עם הכדור בבית. אחר כך בגיל 4-5 כשהתחיל לבוא לראות אותי משחק כדורגל ופוטסל הבנתי שהוא אוהב את זה במיוחד, אבל בשורה התחתונה ממש בהתחלה הבנתי שהוא חזק בעניין.

• ספרו לנו איך זה לחיות כאב ובן שחולקים את האהבה למשחק?

טל: מאוד כיף, כנראה שרוב השיחות שלנו עוסקות בזה. אנחנו יושבים הרבה לראות כדורגל ביחד ובאופן כללי מדברים הרבה על המשחק בארץ ובעולם, על טקטיקות, שיטות משחק, אירועים מעניינים שקורים, על ההתפתחות של הענף בעולם וכו'…

דן: אני אוסיף ואומר שמעבר לאלפי שעות כדורגל שראינו ועוד נראה ביחד, אחד הדברים הכיפיים ביותר זה לשחק עם אבא על אותו מגרש. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שזוכים לשחק עם אבא שלהם. לאורך השנים יוצא לנו לשחק המון ביחד, עם חברים של אבא וגם עם חברים שלי. אני יכול להעיד שגם בגיל 50 הוא עדיין הכי טוב על המגרש גם כשאנחנו משחקים עם חבר'ה בגיל 25, אני מאחל לו להמשיך לשחק עוד המון שנים – אם בעבר הערצתי אותו על כך שהיה שחקן מקצועני, היום אני מעריץ אותו על כך שהוא עוד משחק בגיל כזה.

• דן, מה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות (חוץ מלשחק פוטסל כמובן)?

אני אוהב לעשות כל דבר שקשור בספורט. חברה שלי צוחקת עליי שאני מתנהג כמו ילד בן 10, אנחנו הולכים לים בשבתות עם חברים ואני לא מסוגל לשבת בשקט וכל הזמן עובר בין הכדור, למטקות, לגלשן… בשנים האחרונות התחלתי לאהוב מאוד לעשות סנובורד ולגלוש בים, זה מאוד כיף ומרגיע.

• ספר לנו קצת על הדרך שאתה עברת בענף. אתה הרי טיפוס שונה מעט משאר שחקני הפוטסל בישראל, האם עצם העובדה שהתחלת לשחק בגיל מאוד צעיר יחסית לאחרים היטיבה עמך?

התחלתי להתאמן בינשופי תל אביב בגיל 15. שיחקתי במחלקת הנוער של מכבי נתניה, תמיד הייתי שחקן מאוד טכני ויצירתי, אבל בגילאי 14-15 היה פער משמעותי מאוד בפיזיות ביני לבין בני גילי. לא קיבלתי מספיק דקות משחק וחיפשתי איפה אני יכול לשחק ולהיות על המגרש. דווקא בינשופים, קבוצה בוגרת עם שחקנים הרבה יותר גדולים וחזקים ממני, ראו את הפוטנציאל והסכימו להשקיע בי. אני חייב תודה גדולה למאמן ירון נצר – מעבר לכך שדאג שאקבל תכנית אימון ותזונה מסודרת ולימד אותי את המשחק, הוא אפילו היה מסיע אותי לכל אימון. אין ספק שעצם העובדה שהתחלתי לשחק בגיל מאוד צעיר עזרה לי, כי מבחינת ידע, הבנת משחק וניסיון אני מקדים בהמון את בני גילי שבדרך כלל נחשפים לענף בגיל הזה.

• האם אתה חושב שהיה מוטב אם היית גדל עם שחקנים בני גילך?

כמובן שהסיטואציה האידיאלית היא לגדול במחלקת נוער מסודרת עם שחקנים בני גילי, הלומדים ומתפתחים ביחד כשחקני פוטסל. אך במצב הנתון בעולם הפוטסל בישראל אני חושב שזכיתי להיחשף לענף מוקדם, זה תרם לי המון כשחקן וגם כאדם – מכיוון שנאלצתי להתמודד עם אתגרים נוספים מעבר ללימוד המשחק.

• תאר לנו את אורח חייך כשחקן פוטסל?

לצערי הרב פוטסל הוא לא ספורט מקצועני במדינת ישראל. הרוב המוחלט של השחקנים לא מקבל כיום שכר ואנחנו מגיעים בהתנדבות מוחלטת. עם זאת, מבחינתי אני ספורטאי ללא קשר לקבלת שכר. כל עוד אני חלק מקבוצה תחרותית ואני מייצג את מדינת ישראל בעולם תחת נבחרת ישראל ובליגת האלופות עם הקבוצה שלי – אני ספורטאי. לכן, אני עושה כמיטב יכולתי לחיות ולהתנהג כמו מקצוען. כרגע אני מתאמן בין 4 ל-5 אימוני פוטסל בשבוע: במסגרת הקבוצה או בנבחרת ישראל המתכוננת למוקדמות אליפות העולם. בתקופות אחרות אני מתאמן גם לבד. מעבר לכך, אני עובד עם מאמן אישי מעולה בשם עידן ודרריו שעוזר לי מאוד להתחזק ולבנות גוף של שחקן פוטסל, כך שאני נכנס לחדר הכושר ל2-3 אימונים בשבוע. אני גם מקפיד על תזונה נכונה, שעות שינה והתאוששות. עם זאת צריך לזכור שאני גם סטודנט לתואר ראשון ועובד על מנת להתפרנס. יש לציין שאני בן 25, אין לי ילדים ומחויבויות אחרות. הרבה שחקנים אחרים בענף לא מצליחים לנהל אורח חיים כזה וחבל. הלוואי והיינו יכולים לקבל תמיכה כלכלית שהייתה מאפשרת לרובנו להתנהל אפילו כספורטאים חצי מקצוענים.

• האם לדעתכם הפוטסל הישראלי התקדם או נעצר בין התקופה של טל לתקופה של דן?

טל: אין ספק שזה נעצר. מאז שהופסקה החשיפה בטלוויזיה לליגה באולמות וקבוצות השקיעו כספים. הליגה הייתה בעלייה מבחינת עניין, רמת המשחק והקהל שהגיע. כרגע המשחק הפך לספורט מחתרתי, במקום שהרבה בני נוער ואוהדים יחשפו למשחק ויראו עד כמה הוא מעניין ומהנה – הכל תקוע, לא מפתחים אותו וכרגע כל מי שנחשף לענף זה קורה לו "בטעות", סטודנטים ששיחקו כדורגל בעבר והגיעו לענף דרך אוניברסיטאות בגיל מאוחר.

• טל איך אתה מסביר שפעם היתה התעניינות הולכת וגדלה בפוטסל וכיום הרבה פחות?

בעבר בזכות הטלויזיה והחשיפה הגיעו שחקנים שברמה הטכנית והכשרון היו טובים יותר מהיום. התחילה להיווצר התעניינות שהביאה גם אנשים רציניים שהשקיעו כספים, שילמו משכורות ודחפו את הענף קדימה… דווקא בשלב שבו סביב הקבוצות הבכירות בענף התחילה להיווצר התעניינות והתחילו לקום גרעיני אוהדים של ממש, הכל נעצר מסיבה לא ברורה והתמיכה הגדולה של ההתאחדות והטלוויזיה פסקה. מה שכן, התקופה הזאת הייתה הוכחה חותכת שהענף הזה יכול להיות מאוד אטרקטיבי בקרב ציבור האוהדים בישראל.

דן: ואם נחוצות הוכחות נוספות, אז אפשר ללכת ולראות מה קורה במדינות כמו ספרד, פורטוגל, איטליה, אנגליה, קרואטיה וכו'. בכל אחת מהמדינות האלה ההתאחדויות וגופים אחרים הבינו את הפוטנציאל האדיר של הפוטסל כספורט בפני עצמו וככלי לפיתוח כדורגלנים ומושקעים בענף הזה כספים רבים כמו גם המון מחשבה. משחקי ליגה מתקיימים במדינות האלה לעיני אלפי צופים ומשודרים בשידורים חיים.

• דן השתתפת באליפות העולם לסטודנטים באוגוסט האחרון שהתקיימה בקזחסטן ואף שמשת כקפטן הקבוצה בחלק מהמשחקים, ספר לנו על כך בקצרה.

שיחקתי בהרבה טורנירי פוטסל בעולם, אך הטורניר האחרון בקזחסטן היה החוויה הגדולה ביותר עבורי. הטורניר לכאורה הוא לא טורניר מקצועני אלא טורניר לנבחרות סטודנטים, אבל הרמה הייתה גבוהה בהחלט. טקס הפתיחה התקיים בנוכחות 14,000 צופים, כמו גם משחק הגמר. הארגון היה ברמה עולמית! לצערי הרב ההבדלים ברמות ובאיכות באו לידי ביטוי על המגרש והתקשינו מאוד. לא קל לנצח כשלמרבית שחקני הסגל זוהי השנה הראשונה בענף. המאמן קובי טובול עשה סוג של קסם והצליח לקחת חבורת שחקנים מוכשרים, אך חסרי כל ידע בפוטסל ולהפוך אותה לקבוצה שנראית לא רע בכלל. התמודדנו מול שחקנים שמשחקים בליגות מקצועניות בספרד, פורטוגל ופולין. כל עוד גם בישראל לא יתחילו לשחק פוטסל בגילאים צעירים, לא נוכל להתמודד עם נבחרות אחרות גם ברמת הסטודנטים. הדבר המעודד מהטורניר היה שחבורה מדהימה של שחקנים נחשפה לפוטסל וראתה לאן אפשר להגיע, אני מאחל לכל אחד ואחד מהם שימשיכו הלאה ויתרמו בדרכם להצלחת הענף.

• טל, איך זה מרגיש שהבן שלך מצליח כל כך? אולי אפילו מעט יותר ממך? מה אתה מאחל לו להמשך הדרך?

לראות את הבן מצליח זה הכיף הכי גדול, בלי קשר מי מצליח פחות או יותר – אנחנו לא מתחרים בינינו. אני מאחל לו שימשיך ליהנות מהענף ולהתקדם, ושיצליח לקחת את זה לאן שהוא יבחר. בסופו של דבר, מאחר ובארץ אי אפשר להתקיים או להתפרנס מהענף כמקצוען, אני מקווה שהוא יהנה מהמשחק כמה שהוא יכול ויצליח לשלב את זה ביחד עם הלימודים והעבודה כמו שהוא עושה עד כה.

• דן מהן לדעתך נקודות החולשה שלך כשחקן?

שתי חולשות מרכזיות שלי הן אמוציונליות במשחק ופיזיות. קל לי לשלוף את זה מכיוון שבתקופה האחרונה אני עובד על מנת לשפר אותן. קראתי ספר מצוין על פסיכולוגיה בכדורגל, "לנצח עם הראש" של רפי סרברו. למדתי משם להפוך את המשחק למעין משחק טניס – להתייחס לכל פעולה שלי כנקודה במשחקון. ברגע שעשיתי את הפעולה, גם אם הצליחה וגם אם לא, אפשר לשכוח ממנה ולא לתת לה להשפיע עליי, אלא להתרכז בלהצליח בפעולה הבאה. בפן של הפיזיות, כפי שציינתי אני עובד עם עידן על לקחת את החיסרון של הגובה ולהפוך אותו ליתרון – לבנות גוף חזק ומאסיבי עם מרכז כובד נמוך שיאפשר זריזות ויקשה על שחקנים ששומרים עליי לקחת לי את הכדור. בינתיים זה הולך מצויין, אני יכול להגיד שאני מרגיש שדרוג גדול מאוד בכל ההיבטים בין היכולת שלי בטורניר המכבייה בקיץ 2017 לבין אליפות העולם לסטודנטים בקיץ 2018. עכשיו נשאר רק לדאוג להיות טוב יותר בקמפיין הקרוב של הנבחרת.

• דן משיטוט קצר בפייסבוק שלך נראה שאתה אוהד ברצלונה, האם זו קבוצת הפוטסל שאתה גם הכי אוהב? תמליץ לנו מי השם הכי חם בפוטסל העולמי.

האמת שגם קבוצת הכדורגל של ברצלונה עושה המון מהלכים קטנים שמזכירים את משחק הפוטסל. אני עוקב גם אחרי קבוצת הפוטסל של המועדון שלצערי הפסידה השנה את האליפות לאינטר מדריד בסדרת הגמר. השם הכי חם בפוטסל העולמי כרגע הוא ללא ספק ריקארדיניו הפורטוגלי שזוכה בכל תואר אפשרי, אבל יש עוד המון שחקנים טובים ומוכשרים ששווה לעקוב אחריהם ואני ממליץ מאוד לכל מי שאוהב כדורגל לעקוב אחרי ליגות אירופאיות חזקות בפוטסל.

• דן, תמליץ לנו על שחקן ישראלי שלדעתך כדאי לנו לראיין בהמשך הסדרה ומדוע?

ללא ספק אמליץ על תמיר שקולניק. מעבר להיותו חבר טוב שלי, תמיר הוא השחקן הישראלי הכי טוב כיום ובקיץ האחרון הפך גם לשחקן הישראלי הראשון ששיחק בקבוצה אירופאית. גם תמיר התחיל לשחק פוטסל בגיל יחסית צעיר וצבר לאורך השנים המון ניסיון בענף.

מעבר לכך, אדם כהן הוא שחקן הפוטסל הוותיק ביותר בישראל. אדם הוא קפטן נבחרת ישראל והוא מודל למקצוענות ולאהבה לענף. הוא מצליח להישאר בטופ מבחינת כושר גופני ויכולת במגרש לאורך עשרות שנים.

יהיה מעולה לשמוע את דעתם ואת הרעיונות של שניהם לקידום הפוטסל בישראל.

התמודדנו מול שחקנים שמשחקים בליגות מקצועניות בספרד, פורטוגל ופולין. כל עוד גם בישראל לא יתחילו לשחק פוטסל בגילאים צעירים, לא נוכל להתמודד עם נבחרות אחרות גם ברמת הסטודנטים

• לסיכום, מה לדעתכם יכול להביא לשינוי בענף הפוטסל?

טל: קודם כל תמיכה והעלאת המודעות לענף מתוך רצון אמיתי של ההתאחדות לכדורגל לדחוף את הענף הזה קדימה. לאחר מכן, חשיפה, חשיפה וחשיפה. אם על ידי שידורים בטלוויזיה של הליגה, הקמת ליגת תיכונים כמו בכדורסל, הכנסת הענף כחלק אינטגרלי משיעורי הספורט בבתי הספר.

דן: אם אני אזכה בלוטו. אבל מכיוון שאני לא ממלא לוטו, אני חושב שכמו שאבא שלי אמר צריך להיות רצון אמיתי של הגורמים המנהלים את הענף להפוך אותו לענף מקצועני בישראל. אני חושב שיש המון דרכים לעשות שינויים שיקדמו את הפוטסל אפילו בלי להשקיע הרבה כסף ואני מצהיר שברגע שתהיה נכונות לעשות משהו כזה יהיו הרבה שחקנים ישראלים שירצו לתת כתף ולהירתם לעבודה.

מעבר לכך, אני חושב שהאחריות היא גם על השחקנים. הענף הזה בסופו של דבר לא יתקיים בלעדינו ובעידן הנוכחי יש בכוחנו לייצר לו חשיפה שתקדם אותו. תשתפו, תצלמו, תכתבו, תזמינו צופים ותספרו לעולם שיש פוטסל ישראלי.