פרויקט כתבות "הטוב מ-3" נועד לעסוק בשלושת שחקני הטניס המובילים בעידן הנוכחי ולענות על השאלות – האם מדובר בטובים ביותר ששחקו את הספורט הלבן? מה מייחד כל אחד מהם? והאם אחד מהם צריך להיחשב כטוב ביותר בהיסטוריה?
דמיינו לכם את פלה, מראדונה ואפילו מסי או רונאלדו משחקים באותו דור. איך הייתה נכתבת ההיסטוריה כאשר לברון ג'יימס ומייקל ג'ורדן היו יריבים על המגרש? כשחושבים על הספורטאי הטוב בזמנים של ענף ספורט מסוים, עולים מועמדים מתקופות זמן שונות, כאלה שלא התחרו אחד נגד השני.
אך בשונה מהם, ענף טניס הגברים מציג תופעה מיוחדת החל משנות ה-2000 – שלושה שחקנים ששולטים אבסולוטית על כל השאר ובאותה נשימה, נחשבים לשלושת הגדולים בהיסטוריה.
נובאק ג'וקוביץ', רפאל נדאל ורוג'ר פדרר שולטים ביד רמה בצמרת הטניס מזה 16 שנים. "השלושה האלה יכולים להיות השלושה הגדולים בכל הזמנים, זו התרחשות מיוחדת שזכינו לראות בחיינו ואנו צריכים ליהנות ממנה כל עוד היא כאן", ג'ון מקנרו על השלישייה שגם בגילם המאוחר: 32.11, 33.9 ו-38.8 בהתאמה, מוכיחים על המגרש כל פעם מחדש כי עוד מוקדם להספיד אותם.
את הדומיננטיות של שלושת הגדולים ניתן לראות בצורה ברורה – יחדיו הם מחזיקים ב-56 תארי גראנד סלאם מתוך ה-67 האחרונים, וכעת אפילו ב-15 ברציפות כשאת השיא העמידו בעבר על 18. למעט אנדי מארי ב-2016, כל שנה מאז 2004 הסתיימה כשאחד מן השלושה מובילים את פסגת הדירוג. לאחר חזרת הטניס לפעילות, השנה ה-16 תלך באותה הדרך. אין ספק כי הנתונים מראים על שליטה חסרת עוררין שכמותה לא נראתה בענפי הספורט הפופולריים, ועם כל הכבוד לגדולי השושלות של הספורט הלבן, אגסי-סמפרס, בורג-מקנרו-קונורס-לנדל והאוסטרליים ששלטו בתחילת העידן הפתוח, הם אפילו לא קרובים.
אך הדבר המדהים ביותר עוד לפנינו. כשמסתכלים על ענפי הספורט ככלל, ניקח לדוגמה את המעבר המתוקשר של קווין דוראנט לגולדן סטייט מה-NBA. לכולנו היה ידוע שגם לו וגם לסטפן קרי, כוכב הקבוצה הוותיק, יהיה קשה להתחרות על תואר הMVP – השחקן הטוב ביותר בעונה הסדירה. הרי למרות שכבר זכו בתואר בעבר, וגם אם נניח כי זו תהיה העונה הטובה ביותר שלהם מבחינת יכולת אישית, עדיין כמות הזריקות למשחק, "בידודים" ואלמנטים סטטיסטיים אחרים יתחלקו ביניהם ובין הצוות המסייע הנהדר שלהם. המסקנה – לא יוכלו לעמוד במספרי המתמודדים האחרים לתואר. בנוסף, תחשבו כמה תארים אישיים וקבוצתיים היה אוסף מסי לולא רונאלדו? לארי בירד ללא מג'יק ג'ונסון? התשובה לא וודאית ויש שיטענו כי התפתחות השחקן מושפעת מיריב חזק המאתגר אותו להשתפר, אך למרות זאת עדיין ניתן למנות את מראדונה ופלה שצמחו בדורות שונים ומתמודדים על תואר הכדורגלן הטוב ביותר בהיסטוריה, מייקל ג'ורדון ולברון ג'יימס בכדורסל ואפילו טום בריידי וג'ו מונטנה בפוטבול.
עובדה זו חוזרת על עצמה ולא במקרה. התפתחות הטכנולוגיה משפיעה רבות על הספורט וכשאנחנו רוצים להכריע מי הטוב ביותר שהיה, צריך לזכור שמסי ופלה לא בעטו באותו כדור, איכות ההגנה השתנתה, הכדורסל הפך התקפי יותר, ובתקופת ביורן בורג עוד חבטו עם מחבט מעץ.
אז איך בעצם ניתן להשוות? רוב המשקל מופנה לנתונים הסטטיסטיים. אמנם אין זה מספיק לעיתים לתשובה מדויקת, אך מתקבל אומדן טוב להשוואה. לכן, השחקנים המגיעים מתקופות זמן שונות ונמנעו מהתמודדויות אחד נגד השני, הגדילו את הסיכוי להשיג יותר.
כאן מגיע הנתון המדהים של ה"ביג-3", אז תנו בתופים בבקשה… לא רק שהם מובילים את הענף, הם גם מחזיקים בנתונים הסטטיסטיים הטובים ביותר בהיסטוריה! פדרר, נדאל ונולה מצליחים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הם מובילים את טבלת הזכיות של תארי גראנד סלאם לשחקן, של מספר הזכיות בטורנירים גדולים, אחוז הניצחונות לקריירה (יחד עם ביורן בורג), מספר הנקודות הכולל בהן זכו ועוד רבים אחרים. נוסף על השיאים האישים אותם כל אחד מחזיק והעובדה כי כל אחד מהם נחשב להישגי ביותר על סוג המשטח הספציפי אליו הוא מיוחס, אפילו דירוג ה- GOAT, המחשב את כלל ההישגים החשובים בקריירת שחקן הטניס, מראה על פער ניכר בהשוואתם לשאר השחקנים שאחזו במחבט.
ומי שחקן הטניס הטוב ביותר בהיסטוריה? שאלה שעוד ננסה לענות עליה בהמשך, אך לרוב הדעות מדובר על אחד מבין השלושה. הצלחתם ביחד ולחוד מרשימה במיוחד לאור העובדה כי מדובר בספורט אישי. כשהשחקן תופס יום רע, אין לו את חברי הקבוצה שיושיעו אותו, פציעות מונעות ממנו להתמודד על תארים ופגרה של חודש לאחר 11 חודשי פעילות מקשה עליו באינטנסיביות לאורך זמן.
גם הצד המנטלי משחק תפקיד, התהילה והכישלון תלויים אך ורק בו, התמודדות על המגרש היכולה להימתח על פני חמש שעות, במהלכה שחקן טניס חובט בממוצע 500 חבטות ולוקח המון החלטות בפרקי זמן קצרים, ללא התייעצות עם מאמן או גורם מקצועי אחר לאורך המשחק ושיטת ניקוד שיכולה להכתיר את המנצח למרות שיריבו זכה ביותר נקודות. בחיבור כל אלה ניתן להבין עד כמה העניין המנטלי מורכב.
היכולת המנטלית בולטת במיוחד בממוצע הנקודות אשר כל אחד מן השלושה משיג במשחק, לא יותר מ-55% מהנקודות בממוצע. על פניו יתרון זהיר על היריב (45% בממוצע), שלא מסתדר בחשבון עם כל התארים וההישגים לאורך הקריירה. כאן ניתן ללמוד עד כמה היכולת לחיות ברגעי האמת ולקחת את נקודות המפתח השפיעה על הקריירה של שלושתם.
נולה, נדאל ופדרר ממשיכים לעשות זאת במשך שנים. לאחר התגברות על פציעות כרוניות, קימה מנקודות משבר לאורך הקריירה והכי חשוב, היכולת לטפס על ראש הפסגה כל פעם מחדש, הופכים את המאורע הזה לבלתי נתפס. במשך שנים חיכינו לרגע בו השוויצרי יגמור את הסוס, השור הספרדי ייפול לפציעות, ושהמכונה הסרבית, פשוט תפסיק להיות מכונה בלתי ניתנת לעצירה. לא עניין של אנטי, אלא פשוט הגיון בריא. אז לאחר ששאלנו: "מה נשתנה?" והתשובה הייתה: "כלום". הגיע הזמן לשמוע לטניסאי האמריקאי חם המזג – לשים את זה בצד ולהשתדל ליהנות.
רבים מסתכלים על כמות תארי הגראנד סלאם ולפיו ייקבעו מי הטוב בעולם.בעיניי הטוב בעולם הוא זה שגורם למקסימום הנאה מלצפות בו משחק את המשחק,וירטואוז,כזה שממש רוקד על המגרש.וכאלו הם פדרר,מסי וג'ורדן.לכן בעיניי הם הגדולים ביותר בתחומם
ניתוח מצוין. (האמת היא שתכננתי כזה בקנה….אבל זה עדיף ?)
מסתבר שאכן הם משולש שכל צלע ממנו בלט ותרם באופן אחר להנאה מהמשחק.
גם אני מאסכולת פדרר אבל אי אפשר לקחת את ההישגיות וההתמדה גם מהשניים האחרים
תודה רבה,
קשה שלא להיות מוטה לטובת אחד מן השלושה (כל אחד מיוחד בחלק שלו), אך בסוף מוכירים כבוד לכלם.