על פי הדוח השנתי של האו"ם למעלה מ-60 מיליון בני אדם, כמחציתם ילדים, נעקרו מבתיהם בשנתיים האחרונות כתוצאה ממלחמה או רדיפה והפכו לפליטים. אחד מכל 122 בני אדם הוא פליט. בזכותו של תומס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, הוקמה לראשונה בריו 2016, נבחרת הפליטים בה משתתפים כ-43 אתלטים הלוקחים חלק תחת דגלו של הסמל האולימפי. הוועד האולימפי לקח על עצמו את היוזמה המבורכת והחליט לשאת בהוצאות הכספיות של כל אתלט או אתלטית, כולל מאמנים, לינה, ביטוחים ועוד.
אבל הסיפור שלנו הפעם מתמקד באתלטית מיוחדת במינה. זוהי יוסרה מרדיני, בת 18, שתפסה את מרבית ההצגה אתמול בבריכת השחייה. היא ניצחה את המקצה שלה עם תוצאה של 1.09.21, תוצאה שלא הספיקה לה לעלות לחצי הגמר מכיוון שהספיקה רק למקום ה-41 הכללי, אך הסיפור האישי שלה מעורר השראה. סיפור על נערה שבשנת 2012 ייצגה את סוריה באליפות העולם שהתרחשה באיסטנבול, אך באוגוסט האחרון, נמלטה מביתה שבדמשק יחד עם אחותה, שרה. מרדיני מספרת שהבית נהרס כליל והיה עליהם לברוח מדמשק. בדרך, יוסרה ושרה החליטו לקפוץ למים ולדחוף את הסירה עד סבוס ביוון, מסע שנמשך למעלה משלוש שעות. מרדיני מספרת שזה היה עצוב אם היא הייתה נהרגת דווקא בים, בשל היותה שחיינית. מאז פיתחה שנאה לים, ועד היום לא חזרה לשם.
משם עברה תלאות דרך סרביה, מקדוניה, הונגריה, עד שלבסוף הגיעה לאוסטריה – שם היא מספרת ש"דברים סוף סוף החלו להתרומם, אנשים חיבקו אותי וחילקו לי דובונים וכל דבר שחפצתי בו, אפילו שמפו". מאז עברו כמה חודשים והיא הגיעה למחנה פליטים בברלין, כי הניחה תמיד שבגרמניה יהיו לה התנאים הטובים ביותר לשחייה. הדבר הראשון שעניין את מרדיני ואחותה הוא היכן נמצא מועדון השחייה הקרוב ביותר ולכן שאלה את רכז המחנה אם יוכל לעזור להם בנושא. ראש המחנה הכיר לה את המאמן שלה, סבן ספאנקרס, מאמן שחייה במועדון שפנדאו 04, אחד ממועדוני השחייה הותיקים בעיר (שנבנה על ידי הנאצים לקראת האולימפיאדה בברלין 1936). ספאנקרס זיהה מיד את הפוטנציאל הגלום במרדיני, כשאמר שהמטרה העיקרית היא טוקיו 2020, וציין כחודשיים לפני ריו, כי ההתקדמות האדירה שעשתה בחודשים האחרונים הייתה מדהימה, וכי המטרה העיקרית בטוקיו 2020 היא לרדת מ2 דקות ב-200 מטר חופשי. מרדיני עצמה התראיינה לפני האולימפיאדה וסיפרה שהמטרה העיקרית עבורה היא לגרום גאווה להוריה ולתומכים בה, ובו בזמן גם לקדם את סיפורי הפליטים, ובתקווה שזה יגרום למדינות לפתוח את שעריהן עבור הפליטים. אין ספק שהיא הצליחה לקדם את סיפור הפליטים אתמול בערב, וסיפקה מקור השראה עבור רבים אשר צפו בה.
הנה קטע קצר ומעורר השראה מראיון שנערך עמה לפני האולימפיאדה –
הסיפור של יוסרה תפס תאוצה בחודש מרץ, החודש בו הוחלט בוועד האולימפי כי נבחרת הפליטים תוכל להשתתף באולימפיאדה, חמישה חודשים בלבד מאז שהתחילה להתאמן במועדון השחייה בברלין. מרדיני סיפרה לעיתון גרמני כי "האירוע הולך להיות מאוד מרגש, וכי כלל לא עלה בדעתי לפני שנה (ברגע הבריחה מסוריה) כי אוכל לעסוק בענף השחייה כמקצוענית, לכן זו שמחה עצומה עבורי, וזהו ניצחון גדול עבור משלחת הפליטים, שתזכה לחשיפה גדולה בעקבות זאת".
יוסרה מרדיני היא סיפור מעורר השראה לכל איש או אישה העוסקים בספורט מסוים. סיפור על עבודה קשה, או כפי שהיא מגדירה זאת, "בכיתי יותר עם המאמן שלי, מאשר בכל הדרך מסוריה לגרמניה", אמונה בלתי פוסקת, ובעיקר סיפור על אישה שלא ויתרה על האהבה הגדולה שלה לשחייה והובילה אותה עד גרמניה כדי להמשיך ולשחות. מרדיני מספרת כי המטרה העיקרית שלה היא לעודד תמיכה בנושא הפליטים, אך בסופו של דבר לחזור לביתה בסוריה, כדי לספר את הסיפור שלה. ביום רביעי בשעה 19:00 תתמודד ב-100 מטרים חופשי, מקצה בו הקהל בוודאי יקבל אותה במחיאות כפיים סוערות. אמש התראיינה מרדיני, ואמרה שהיא מתרגשת נורא לקראת המקצה הקרוב ושהיא מקווה לשבור את השיא שלה.
