גרסיאס סאן איקר

ראשית אני רוצה להתנצל על האיחור בכתבה זו, מצד שני אם הייתי מוצא את עצמי כותב על הנושא הזה ביום שבו הודיע איקר על עזיבתו את הבלאנקוס הייתם מקבלים כתבה שעיקרה הוא איחולים לבביים לפלורנטינו פרס ושאר הנהלת ריאל מדריד… אז עכשיו, אחרי שטיפה נרגעתי, אני אתחיל:

מעולם לא הסתרתי את זה שאני אוהד של ריאל מדריד ומעולם לא הסתרתי את זה שאיקר קסיאס הוא השחקן והספורטאי האהוב עלי. איקר הקדוש, שעד לפני מספר שנים כל משחק סיפק הצלות פסיכיות שרק הוא יודע לבצע, חווה ירידה ביכולתו בעונה האחרונה, מדי פעם נראה היה כחסר ביטחון ועשה טעויות שטותיות שלא אפיינו אותו לאורך הקריירה המפוארת שלו במדים הלבנים. אך למרות הירידה ביכולת, איקר הוא עדיין שוער בטופ העולמי ומבחינתי בין השוערים הטובים בעולם כיום ולאורך ההיסטוריה.

סאן איקר בשביל ריאל מדריד היווה הכל. סמל, מנהיג, מודל לחיקוי ושוער מדהים, רק חבל שאת כל זה שכחו הקהל של ריאל מדריד וחבריי ההנהלה ובראשם פלורנטינו פרס שפשוט זרק את איקר מחוץ למועדון כאילו היה איזה נטל שניסו להיפטר ממנו במשך שנים ולא הצליחו עד עכשיו.
בתור אוהד מסור של המועדון ושל קסיאס, אני חייב להגיד שכואב לי. כואב לי לראות את צ'אבי יורד מכר הדשא במשחק הבית האחרון שלו לאחר טקס מרגש ומופע אדיר של הקהל של ברצלונה. כואב לי לראות את סטיבן ג'רארד מביט עם דמעות בעיניים בקהל של ליברפול שסיפק מופע מדהים במשחקו האחרון של מספר 8. אבל יותר מהכל, כואב לי לראות את קסיאס, אותו קסיאס שאת כל הקריירה שלו העביר בסנטיאגו ברנבאו, אותו קסיאס שהרוויח לריאל נקודות במו ידיו, אותו קסיאס שכל משחק נתן את הנשמה והלב, יורד על רקע שריקות בוז מהקהל המפונק וכפוי הטובה שיושב ביציעים של היכל הספורט המדרידאי וזועם כשלא רואה תוצאות טניס על כר הדשא בבירת ספרד.
במסיבת העיתונאים האמוציונלית שכינס איקר, אני ועוד אוהדים רבים בכינו יחד איתו, כי הרגשנו שזה פשוט לא מגיע לשחקן הזה לעבור את כל מה שעבר בשנה האחרונה. זה כמעט בלתי אפשרי לא להשוות בין המקרה הזה למקרים של ראול וגוטי, עוד 2 סמלים ענקיים של ריאל שנזרקו בניגוד לרצונם מהמועדון, גם הם על ידי פלורנטינו פרס.

האם אני אפסיק לאהוד את ריאל מדריד? אני מניח שלא, אני בטוח שהסיפור של איקר לא נגמר ושהוא יזכה להצלחה רבה גם בפורטוגל. לא יודע מה איתכם, אבל אני אמשיך לעקוב אחריו גם בפורטו, כי בשוער הזה יש קסם מיוחד שאולי לא יחזור לעולם בכדורגל העולמי ואני חושב שצריך לנצל את האפשרות לצפות בו עד לרגע האחרון. יהיה לי קשה להתרגל לראות אותו לובש מדים אחרים, אבל אני מאחל לו שבפורטוגל ידעו להעריך שוער, אדם ומנהיג כמוהו. איקר, אין ספק שתחסר לי בכל משחק של ריאל מדריד אבל אני אאלץ להתרגל.
אני אסיים בציטוט של השוער שייזכר לנצח כאחד מהגדולים בהיסטוריה: "אני לא רוצה להיזכר כשחקן גדול, אני רוצה להיזכר כאדם נהדר…" אני אזכור אותך בדיוק כך…