חודש לפני תחילת עוד עונת נ.ב.א בה נדמה כאילו הסוף כבר ידוע מראש, מלבד אולי הבוסטון סלטיקס ויוסטון רוקטס (וגם שם יודעים שהסיכוי הוא נמוך), רוב הליגה מחכה לסיום הסיוט; סיום עידן שלטון הגולדן סטייט ווריורס, שהגיעו לארבעת הגמרים האחרונים וזכו בשלושה מהם, כולל השניים האחרונים.
חוץ מלנסות להשתפר, איזו תקווה יש לקבוצות שמנסות להתגבר על מועדון שמחזיק בארבעה שחקנים שכנראה יגיעו להיכל התהילה, שארבעתם כנראה בתוך הטופ 15 של שחקני הליגה, ואולי חבורה מצומצמת אף יותר, כשתומכים בהם שחקנים מעולים כמו שון ליווינגסטון, אנדרה איגודלה ואם הכל יסתדר, גם דמרקוס קאזינס אחד?
תקווה שנגוזה
אחרי ההפסד בגמר לקליבלנד קאבלירס ב-2016 וקצת אחרי ההחתמה של קווין דוראנט, כתב אי.אס.פי.אן אית'ן שטראוס פירסם כתבה בשם Golden State's Draymond Green Problem. בקיצור, שטראוס חזה שההתנהגות והאישיות של גרין תביא לפירוק הווריורס. צריך לזכור, זה הגיע אחרי פלייאוף בו גרין בעט בכל מפשעה שהופיעה מולו וניסה לחבוט בזו של לברון ג'יימס, מה שגרם להשעייה ממשחק אחד ושינוי המומנטום בסדרת הגמר. בנוסף, גרין הסתבך במיני קטטה במישיגן וגם שלח בטעות צילום של אזור מוצנע בד"כ לכל העוקבים שלו באינסטגרם.
ההמשך ידוע. גרין אולי לא הטיפוס הכי קל להסתדר איתו, אבל הוא ממשיך להיות חלק אינטגרלי בשושלת הנרקמת מול עינינו – סיידקיק מושלם לדוראנט, קליי תומפסון וסטף קרי.
אז מה כן יפרק את הווריורס, אם בכלל? תמיד יתכן שהשחיקה ממרדף אחרי אליפות עונה אחרי עונה לבסוף תמוטט את הקבוצה הזו, אבל האפשרות היותר סבירה היא ששיקולים קרים של עלות מול תועלת יעשו את זה קודם.
תקרות שכר והרבה מספרים
תקרת השכר לעונה הבאה בנ.ב.א היא 101.9 מיליון דולר. המשכורות של הווריורס מגיעות ל-144.3 מיליון בעונה הקרובה, כשקרי מרוויח 37 מיליון, דוראנט 30 מיליון, תומפסון כמעט 19, גרין קרוב ל-18, איגי 16, ויש לנו גם את שון ליווינגסטון על 8.3 מיליון ומחיר ההנחה שדמרקוס קאזינס נתן להם כשהוא משכיר את שירותיו לעונה בזיל הזול – 5.3 מיליון דולר.
אבל הווריורס לא נמצאים רק 43.4 מיליון דולר מעל תקרת השכר. המספר היותר חשוב במקרה הזה הוא תקרת מס היוקרה, משהו שאמור לגרום לקבוצות העשירות של הליגה לחשוב פעמיים לפני שהם שופכות הון תועפות באגירת השחקנים הטובים (והיקרים) בנ.ב.א, רק שההרתעה הזו לא עובדת הכי טוב עד עכשיו.
מס היוקרה עומד על 123.7 מיליון דולר. כמה זה עולה לווריורס? לא רק ה-20.6 מיליון שהם נמצאים מעליו. הקנס של מס היוקרה אומר לשלם דולר וחצי על כל חריגה של דולר. אבל מפני שהווריורס כבר שילמו מס כזה עונה שעברה, החריגה שלהם עולה להם יותר. בחישוב מהיר, הווריורס ישלמו מס יוקרה של 61 מיליון דולר – כלומר 205 מיליון על משכורות שחקנים.
למזלם, בזכות ההכנסות מעוד ריצה לגמר הנ.ב.א והיותם אחד המועדונים המכניסים בנ.ב.א, בנוסף לאולם חדש שאמורים לעבור אליו בתחילת העונה הבאה, הווריורס יכולים להרשות לעצמם לשלם כאלה סכומים. אבל יש גם עתיד לחשוב עליו, והוא הולך להיות יקר מאוד.
גרין, דוראנט ותומפסון
קרי חתום לטווח ארוך, סגור עד סוף עונת 2021-22 לאחר שחתם על חוזה של חמש שנים בשווי 201 מיליון דולר. גם איגודלה וליווינגסטון חתומים לעוד עונה מעבר לזאת הקרבה. גם גרין חתום לעוד עונה. אבל דוראנט ותומפסון יכולים להיות שחקנים חופשיים בעוד תשעה חודשים. ההנחה היא שכולם ירצו להישאר ולחתום על חוזה חדש בקבוצה, אבל האם זה בכלל אפשרי?
לדוראנט יש אופציית שחקן ששווה 31.5 מיליון דולר בעונה הבאה. המהלך ההגיוני שלו יהיה לא לממש את האופציה ולחתום על חוזה חדש. יוותר על כסף קצת או לא, זה לא משנה. גם אם הוא שוב יעשה את מהלך ה 1+1 (לא קליעת עונשין, חוזה פלוס אופציה), זה יכביד עוד קצת על דו"ח השכר של הווריורס.
גם גרין וגם תומפסון חתומים על חוזי כמעט מקסימום, שניהם נחתמו לפני הקפיצה המשמעותית בתקרת השכר. השכר של שניהם נחשב יחסית נמוך בהתחשב ביכולות ובהישגים שלהם. שניהם, עפ"י השמועות, לא מתכוונים להשאיר כסף על השולחן במו"מ הקרוב.
גרין, לדוגמא, יוכל לבקש חוזה של 226 מיליון לחמש שנים אם יעמוד בכמה קריטריונים (נבחרת עונה, שחקן הגנה של השנה). הווריורס יכולים להציע לו הארכת חוזה של 72 מיליון לשלוש שנים, אבל גרין לא צפוי לקבל הצעה כזו. הוא דיבר בעבר על כך שעם סכומים כאלה, קצת יותר כסף לא באמת משנה את החיים, לעומת אליפויות שהן הרבה יותר משמעותיות. אבל עברו כמה שנים מאז, וכשרואים חברים לקבוצה מרוויחים סכומים גבוהים יותר, לפעמים קשה להמשיך להיות זה שמקצץ לטובת הכלל.
הסיטואציה לא שונה עם תומפסון, שכאמור הופך לשחקן חופשי בסוף העונה. הוא היה יכול לחתום על הארכת חוזה בשווי 102 מיליון ל-4 שנים, אבל כלכלית אין בכך היגיון. חוזה מקסימום בשביל תומפסון עם הווריורס שווה 187 מיליון לחמש שנים, וחוזה סופר מקס שווה 220 מיליון לחמש שנים. לחתום בקבוצה אחרת היא גם אופציה, אבל פחות משתלמת – המקס במקרה הזה יהיה "רק" 139 מיליון ל-4 שנים.
נגיד וכולם נשארים
שוב נשחק קצת עם מספרים. עם דוראנט נשאר בחוזה של 31.5 מיליון אחרי העונה הזו ותומפסון חותם על חוזה מקסימום פשוט, זה כבר שם את הווריורס על מעל 150 מיליון במשכורות, לפני עוד שחקנים (רובם על חוזי מינימום או קרוב לכך) שיהיה צריך להחתים כדי להשלים את הסגל, ולפני כל חישובי המיסים. ולטווח ארוך יותר, עם החוזה של גרין, ועוד העלאת שכר לדוראנט? זה כבר נהיה מאוד יקר. אולי יקר מדי.
הווריורס לא הקבוצה היחידה שצריכה להתעסק עם החישובים האלה. היוסטון רוקטס אולי נחלשו בקיץ האחרון בגלל המגבלות שלהם לעשות מהלכים, כשגם כריס פול וגם ג'יימס הארדן חתומים על חוזי ענק, אליהם נוספו החוזים של קלינט קאפלה וברנדון נייט. בבוסטון המצב סביר לעונה הזו, אבל בשלב מסויים גם ג'יילן בראון וגם ג'ייסון טייטום יתחילו לעלות הרבה כסף.
מה יהיה?
לקראת סיום עונת 2015-16, כשהווריורס קבעו שיא ניצחונות חדש לפני שהפסידו בגמר הנ.ב.א ללברון והקאבס, הבעלים ג'ו לייקוב (משלנו) טען שהווריורס כארגון נמצאים שנות אור לפני שאר הליגה. לא בטוח שהוא טעה, קשה לראות מצב בו בגולדן סטייט מצליחים לשמור על ארבעת הכוכבים שלהם ליותר מהשנה-שנתיים הקרובות בלי לשלם סכומים שבאמת כבר הופכים ללא הגיוניים, או שיצליחו לשכנע אחד או יותר מהם לוותר על כסף, והרבה.
