אחרי עונה פנטסטית ב-2015-2016, הפורטלנד טרייל בלייזרס מתקשים לשחזר את ההצלחה מדאשתקד. לילארד ומקולום לא מפסיקים לקלוע, אבל מה שמסביבם אולי יקר הרבה יותר ממקודם, אבל לא בהכרח טוב יותר. כרגע, הם אפילו לא במקום שמבטיח פלייאוף, זאת לאחר שלוש עונות רצופות של כדורסל פלייאוף, כולל פעמיים שהגיעו לחצי גמר המערב.
הפעם האחרונה שלפלייאוף בצד המערבי השתרבבה קבוצה עם מאזן שלילי בעונה הרגילה הייתה ב-1997, כשהלוס אנג'לס קליפרס סיימו במאזן 36-46 תחת המאמן ביל פיץ' (שפעם זכה באליפות עם בוסטון). הקבוצה הזו לא הגיעה רחוק. יוטה (שהגיעה לגמר באותה העונה) הטיסה אותם בסוויפ בסיבוב הראשון. לא מפתיע. השחקנים הבולטים של הקליפרס באותה עונה היו לוי ווט, מאליק סילי, רודני רוג'רס ודאריק מרטין. גם עכברי כדורסל ומומחי שנות ה-90 לא בטוח זוכרים את החלקים הכי בולטים בדוגמא מובהקת ל-50 גוונים של אפור בעולם הכדורסל.
חזרה לימינו אנו, 20 שנה אח"כ, ולצפון מערב ארה"ב. הבלייזרס לא קבוצה אפורה, ואפילו די מלהיבה הרבה פעמים. עדיין, זה לא מתבטא במאזן. בעת כתיבת שורות אלה פורטלנד במקום ה-9 במערב עם 18 נצחונות ו-26 הפסדים. דמיאן לילארד קולע 26.1 נקודות למשחק וסי.ג'יי מקולום מפציץ 23.4 למשחק באחוזים מצוינים. פורטלנד מקבלת את מה שהיא צריכה משני הכוכבים שלה, אולי הקו האחורי שהכי כיף לראות בליגה כשהם תופסים יום. עונה שעברה לא היה יותר מדי מסביב. לא היה קלע שלישי בולט. גם העונה אין. בכל זאת, מה ההבדל הגדול?
הנתון הכי בולט? הגנה. שנה שעברה פורטלנד לא הייתה מהמצטיינות ההגנתיות בליגה, סופגת 108 נק' לכל 100 פוזשנס, מקום 20 בליגה. העונה זה כבר יותר מ-112 נק' ל-100 פוזשנס, מקום 28 בליגה. ההתקפה טיפה הלכה אחורה כשההימורים על אוון טרנר ופסטוס אזלי לא ממש הצליחו. ג'רלד הנדרסון לא נמצא יותר. אל-פארוק אמינו הלך צעד אחורה מבחינה התקפית. נואה וונלה כנראה באמת לא יהפוך לשחקן לגיטימי אי פעם. הלכידות שאפיינה את פורטלנד עונה שעברה, כשיש שלושה פועלים שמוכנים לעשות את הדברים הקטנים מסביב ללילארד ומקולום בשני צידי המגרש, קצת התפוררה העונה. אולי זה שאזלי עדיין לא שיחק דקה אחת העונה היא הכי משמעותית. תמיד זה שחסר הוא הכי חשוב.
יש עונות שמתחילות רע ומקבלות תפנית טובה בהמשך. זה בהחלט יכול להיות המקרה אצל פורטלנד, למרות שזה לא עושה רושם כמו עונה כזו אצלהם. צפוף באיזור שלהם במערב. דנבר אוחזת במקום ה-8, ניו אורלינס התאוששה מהפתיחה הנוראית, וגם סקרמנטו, דאלאס ואפילו מינסוטה עדיין יחסית בתמונה, לפחות עד פגרת האול-סטאר. אבל במקרה של פורטלנד, יש פה עניין ארוך טווח שצריך להדאיג את מי שבנה את הקבוצה הזו.
הבלייזרס היו אחד הדברים הכיפיים בליגה עונה שעברה; קבוצה שאיבדה 80% מההרכב שלה בקיץ אחד נראתה כאילו התחלופה רק חיזקה אותה. אבל הקיץ הזה התאפיין בהחתמות מפוקפקות. פורטלנד השוותה את החוזה שברוקלין החתימה את אלן קראב עליו (חוזה "גלולת רעל"), $75 מיליון ל-4 עונות (והוא נותן להם פחות מ-11 נק' למשחק). אוון טרנר לא מצליח להשפיע על המשחק כמו בבוסטון, וחתם על $70 מיליון ל-4 עונות. אזלי זה נזק רק לעונה הזו והבאה, אבל עדיין נזק. מקולום ולילארד על חוזי מקסימום עד 2021. מיירס לאונרד ומו הארקלס על חוזים של שמונה ספרות פלוס-מינוס לעוד שלוש עונות אחרי זו. הבלייזרס ישלמו $137 מיליון במשכורות עונה הבאה, הרבה מעבר לתקרת השכר. לפול אלן, אחד האנשים העשירים בעולם, פחות מפריע ה-Luxury Tax שהוא יצטרך לשלם, אבל לפורטלנד תהיה אפס גמישות.
אולי עונה רעה השנה זה לא כל כך גרוע. לפורטלנד יהיו שתי בחירות דראפט בקיץ הקרוב בסיבוב הראשון. אחת של קליבלנד שכנראה לא תהיה גבוהה מדי, אבל אם הם יפספסו את הפלייאוף, אולי יצא להם שחקן שמביא איתו שינוי מיידי, ויעזור לתקן את מה שהתקלקל הקיץ. אסור לשלול טריידים שיכולים לקרות בחודש הקרוב, אבל כרגע אין משהו רציני באוויר. עדיין מוקדם להגיד, אבל יכול להיות שבלי שינוי משמעותי, פורטלנד לא תוכל להפוך למשהו שהוא מעבר לקצת שואו של לילארד ומקולום, בלי להוות איום משמעותי על אף אחד.
