אתלטיקה זוכה לאור הזרקורים במלואו רק פעם בארבע שנים, במשחקים האולימפיים כמובן. אליפות העולם הפעם, כך עושה רושם, זכתה לסיקור נרחב יותר מקודמותיה הודות למסיבת הפרישה של בולט.
אמנם דיוויד רודישה שיאן העולם הקנייתי ב-800 מ', זוכה הזהב במשחקים האולימפיים בלונדון ובריו נעדר מהאליפות (פציעה), כמוהו גם אשטון איטון מדליסט זהב אולימפי ומחזיק שיא העולם בקרב 10 (פרש). ברם היעדרותם, יחד עם היכולת היחסית פושרת שהציגו ענקים אחרים שכן השתתפו, הפכו את התחרויות באליפות לפתוחות במיוחד ואפשרו לכוכבים חדשים לנצנץ. מי קרס? מי זכה בתהילה? מתחילים:
גמר ה-100 מטרים גברים, בולט נגד גאטלין, הטוב נגד הרע. למרות שהיה נראה כבר במוקדמות ובחצי הגמר שהג'מייקני מגיע לא בכושר ועל אף דעת המומחים, האוהדים עדיין ציפו וקיוו לשואו אחרון מבולט. אחרי הכל הוא כבר ניצח את הנוול האמריקאי לא פעם ולא פעמיים במאני טיים.
בגמר בלונדון 2017 זה לא קרה. גאטלין זכה בזהב וליוסיין בולט ניתנה הזדמנות להראות שגם להפסיד בכבוד הוא יודע. שיאן העולם לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, התייצב מול המצלמות, נפרד מהקהל באצטדיון וכן גם פרגן למנצח. בגלל ההילה סביב בולט והכתם שרודף את גאטלין, כמעט ולא התייחסו לזכייה של גאטלין, שהייתה עוד ציון דרך בתהליך הארכת הקריירה של ספורטאים. האמריקאי זכה בזהב בגיל 35, בשנה שבה ג'ינובילי מנצח את הסדרה מול יוסטון וחותם על חוזה לעוד עונה בגיל 40, בופון מגיע לגמר הצ'מפיונס ליג בגיל 39, סרינה ופדרר זוכים בסלאמים בגיל 35. ממש מדע בדיוני. למזלם של האוהדים הרבים, גמר ה-100 מטרים לא היה היחיד בו השתתף בולט, יש עוד הזדמנות לזהב בגמר השליחים 100*4. הג'מייקנים חוזרים למקום בו קבעו את שיא העולם במקצה (משחקים אולימפיים 2012) עם רביעייה שכוללת: שיאן עולם ומדליסט ארד באליפות הנוכחית, פיינליסט 100 מטרים באליפות הנוכחית, רץ נוסף שהגיע לחצי הגמר וכמובן הזוכה בזהב בריצת 110 משוכות. ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אם ביחידים בולט הסתפק בארד, הפעם הוא אפילו לא סיים את הריצה. נפצע או לא, האתלט הגדול בשנים האחרונות ואולי בהיסטוריה כולה ירד במהירות מהאצטדיון והשאיר להרבה אוהדים טעם חמוץ בפה. היופי בספורט בכלל ובמקצועות המסלול בפרט הוא שהזמן לא נעצר, המצלמה אמנם התמקדה בפורש, אך במקביל את המסלול שרפו המתחרים ולאחריו חגגו המנצחים, הפעם היו אלה רביעיית השליחים הבריטית שכללה רק פיינליסט אחד במקצועות הספרינט (200 מ' מיצ'ל-בלייק) וסיפקה לאוהדים המקומיים סיבה מצוינת לצאת מגדרם. מי אמר שאתלטיקה זה ספורט אינדיבידואלי?
אם בעבור בולט הייתה זו מסיבת פרידה (באמת סופית או שהוא עוד יחזור?) עבור פארה הייתה זו מסיבת מעבר. אליל הקהל המקומי הגיע לזכות בדאבל אחרון ב-5000 וב-10,000 מטרים לפני המעבר הקרב ובא למרתון. בריצה הראשונה לעשרת אלפים מטרים הכל הלך כמתוכנן כאשר מו פארה קטף את הזהב בזכות סיומת מצוינת וטקטיקה נכונה. הריצה לחצי המרחק הסתיימה בצורה שונה לחלוטין- פארה שוכב על הרצפה ומתייפח. הפינישר הנהדר הצליח לעקוף שני רצים רגע לפני קו הסיום, אבל לא את אדריס האתיופי ולכן נאלץ להסתפק רק במדליית הכסף. ריצת המרתון הופכת פופולרית יותר ויותר, העניין העצום שנייקי משקיעה בה (breaking2) מושכת עוד עניין ומסקרן יהיה לראות כיצד פארה ישתלב והאם גם פה יצליח לשלוט. יהיה מה שיהיה הסיום שלו בריצת האצטדיון לא היה כפי שתכנן.
… #London2017 pic.twitter.com/Gp2VUE45dF
— Sir Mo Farah (@Mo_Farah) August 13, 2017
ובכן, לא רק מאכזבים ומאוכזבים היו בלונדון 2017, ואן ניקריק שיאן העולם ומדליסט הזהב מריו ל-400 מטרים הגיע כפייבוריט ברור לאליפות ועמד בציפיות בגדול. אמנם לא התקרב לשיאו האישי, אך זה הספיק למקום ראשון גם הפעם. אחד הכוכבים הגדולים של המשחקים האולימפיים בריו בחר הפעם לנסות את מזלו גם ב-200 מטרים וזה אולי המקצה אשר עורר את הסקרנות הגדולה יותר. לפני שנה וחצי היה לאדם הראשון שפורץ את "שלושת המחסומים"- מתחת ל-10 שניות ב-100 מ', פחות מ-20 שניות ב-200 מ' ומהיר מ-44 שניות ב-400 מ'. בזהב ל-200 מטרים הדרום אפריקני לא זכה, אך לאחר שהעפיל לגמר עם התוצאה השביעית הטיבה וסיים עם מדליית כסף כנראה שאי אפשר לדבר על כישלון. מרתק יהיה לעקוב אחר ההתפתחות של מי שמייעדים להיות הפנים של האתלטיקה בשנים הבאות.
גם בנשים גמר ה-200 משך עניין רב. ללא אליין תומפסון, הדאבליסט מריו, שלוש ספרינטריות אחרות פינטזו על הזהב. סחיפרס – אלופת העולם, מדליסטית הכסף מריו במקצה ועם ארד ב-100 באליפות הנוכחית. טה לו מחוף השנהב- מדליסטית הכסף ב-100 מטרים באליפות ומילר-איבו מדליסטית הזהב מריו במרחק הכפול ל-400 מטרים. בגמר עצמו לטה לו הייתה פתיחה נהדרת, למילר סיומת טובה מאוד, אך מי שהצליחה לשמור על המהירות הנכונה לאורך הריצה הייתה ההולנדית דפני סחיפרס ששמרה על תוארה כאלופת העולם ב-200 מטרים.
עוד בנשים ראוי לציין את סטפנידי היוונייה. בריו היא זכתה באופן מפתיע בזהב לאחר דרמה גדולה וניצחה בזכות כך שהיו לה פחות פסילות מאשר למוריס האמריקאית (שתיהן סיימו בגובה של 4.85). הפעם זכתה היוונייה לאחר ששיפרה את שיאה האישי (4.91), השאירה את מוריס והדרמה מאחור והוכיחה שזו לא הייתה הבלחה מקרית. אחרי שקיעתה של איסנבייבה ייתכן ובקפיצה במוט מצאו גיבורה חדשה. אפרופו שיאים אישיים ודגלים בכחול לבן, איני יכול לחמוק מלהזכיר ולהתגאות בחנה מיננקו שלמרות הפציעה קבעה את תוצאה השנה שלה דווקא באליפות העולם וסיימה במקום הרביעי בעולם! להיות ברמות האלה בכזאת עקביות ולהגיע לשיא במאני טיים אלו דברים שאסור לנו לקחת כמובנים מאליהם. את הפוקוס העולמי גנב המאבק הדרום אמריקאי בין רוחאס לאירגואן, אבל אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחייך שאת המדינה מייצגת ספורטאית כמו חנה.
אם נחזור למסלול נותרו לנו בקרב הנשים עוד שתי תחרויות ששווה להתעכב עליהן. הראשונה היא ריצת 100 מטר משוכות. אשתקד לאחר שכשלה להעפיל למשחקים האולימפיים קבעה קנדרה האריסון שיא עולם בלונדון, זה אמנם לא עזר לה להשתתף, אך הלחץ שהופעל על מי שתפסו את מקומה הפך לדרייב והוביל לפודיום אמריקאי לחלוטין בריו 2016. לאליפות העולם הנוכחית האריסון הגיעה ועוד איך וזאת לאחר שגם קבעה את הזמן המהיר ביותר במוקדמות. למרות שהיו לצד האריסון עוד 3 אמריקאיות בגמר ולמרות הכושר האישי המצוין, אף אחת מהן לא יכלה לפירסון האוסטרלית שהיממה את כולם וזכתה בזהב. האריסון אגב סיימה את הריצה 2 מאיות אחרי מדליסטית הארד פמלה הגרמנייה.
מהמסלול ניפרד בריצת 10,000 מטרים לנשים. בריו 9 פיינליסטיות שיפרו את שיאן האישי, 4 הראשונות סיימו בזמן מהיר יותר מהשיא האולימפי והזוכה אלמז אייאנה שיפרה את שיא העולם ב-14 שנית. אפשר להבין מדוע היו הרבה ציפיות מהריצה גם באליפות העולם הנוכחית. הפעם אלמז לא הצליחה לרדת מ-30 דק' תוצאה שעדיין הספיקה כדי לה לקטוף את הזהב ולהשאיר את עצמה במעמד אחת המניות הבטוחות ביותר באתלטיקה העולמית.
נסיים עם נקודה למחשבה. בגמר הקפיצה לגובה לנשים זכתה הספורטאית בעלת השם הבלתי אפשרי מריה לאסיצקנה, בעודה עומדת על הפודיום מושמע ברקע המנון, המנון התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. לאסיצקנה היא אחת מ-19 ספורטאים המתחרים באליפות עם הכיתוב ANA (ספורטאים נטרליים מורשים) על החזה, זאת בעקבות השעייתה של רוסיה מתחרויות בגלל פרשת הסימום המפורסמת שהתפוצצה בשנה שעברה, סימום בחסות המדינה. האתלטיקה והספורט האולימפי סובלים משתי בעיות תדמית עיקריות: בעיית הסימום וההתאזרחות. יותר ויותר ספורטאים לוקחים חומרים אסורים ונתפסים, וכן עוד ועוד ספורטאים מהגרים ממדינות נחשלות למדינות מפותחות. על פניו אין כל קשר בין שתי התופעות/בעיות וזו אינה הפעם הראשונה שאנו רואים ספורטאים שאינם מייצגים לאום מסוים באליפות עולמית, אך ייתכן כי בעולמנו הגלובלי, עם ריבוי תופעת הפליטים וטשטוש הזהויות לא ירחק היום בו יתקיימו אליפויות שלמות בהן הספורטאים אינם מייצגים אף לאום כי אם את עצמם.
אליפות העולם באתלטיקה לשנת 2017, היית פשוט נהדרת!
