מהתמונה הראשונה זה היה ברור.
פרנקי דה יונג יוצא מהאימון של אייאקס עם חיוך ענק על הפנים, עיתונאי שממתין לו בחוץ שואל אותו – "נו, כבר אפשר להגיד לך מזל טוב?"; "כן" – עונה דה יונג, נכנס למכונית ונוסע לחתום על חוזה ענק בברצלונה. מהרגע הזה היה ברור הוא כבר אינו באייאקס. לא מהבחינה הפיזית, שכן הוא עדיין ישחק בהולנד בחצי השנה הקרובה, אלא מהבחינה המנטלית: הראש שלו נמצא בקאמפ נואו ולא ביוהאן קרויף ארנה.
בימים שלאחר מכן התראיין דה יונג לכל מיני עיתונים, ראיונות בהם הוא סיפר כמה הוא שמח לחתום בברצלונה, על כך שזהו חלומו מאז היה ילד, ואפילו שישמח אם הקטלונים יחתימו גם את חברו לקבוצה ולנבחרת – מתיאס דה ליכט. העיתונאים פנו גם לדה ליכט עצמו בשאלות על רצונו לעבור לבארסה, שאלות עליהן הוא לא כל כך ידע איך לענות.
העיתוי של המכירה היה מזעזע: זה קרה 3 ימים אחרי המשחק מול הירנביין, משחק שלו שחקני אייאקס היו מנצחים בו, הם היו עולים למקום הראשון. אבל למרות שכבשו 4 שערים המשחק נגמר בתיקו, ובמצב שנוצר הקבוצה הייתה זקוקה לחיזוק מנטלי שיתרום להתמקדות במטרה, להבין שבגלל המעידה הזו הם יצטרכו להשקיע הרבה יותר בכל משחק אם האליפות אכן חשובה להם. ואז הגיעה המכירה ופיזרה את הקלפים לכל עבר, ובמקום להתמקד במצב הקבוצה השחקנים התחילו להסתכל דווקא החוצה, וזה שבר את כל הקבוצה.
אבל לא רק את ריכוז השחקנים איבדה אייאקס כאשר מכרה את דה יונג, אלא גם משהו חשוב הרבה יותר: החזון.
בתחילת העונה סיפרו לנו על הרצון באמסטרדם לבנות אייאקס חדשה: להפסיק להיות יצרנית הכוכבים שהיא הייתה עד עכשיו ולהפוך לקבוצה רצינית שמתחרה על תארים וליעד לגיטימי לשחקנים הצעירים שלה. בשביל המשימה הובאו מנהיג ותיק מהעבר של הקבוצה כדוגמת דיילי בלינד ממנצ'סטר יונייטד וסטאר מנוסה כמו דושאן טאדיץ' מסאות'המפטון. זה התחיל טוב – הקבוצה ניצחה כמעט את כל המשחקים שלה והגיעה למקום השני רק בגלל משחק בודד שהפסידה, ובמקביל איתגרה קבוצת טופ אירופית כמו באיירן מינכן. המכירה של דה יונג סתרה את כל החזון הקודם: אייאקס הינה עדיין קבוצה שמייצרת את כוכבים בשביל קבוצות אחרות, ולעובדה שהמכירה הגיעה בינואר היה מסר אחד: אין פה שום כוונה לבנות לעתיד.
זה לא רק דה ליכט שחוזר על ידי ברצלונה, אלא גם הצעירים האחרים של הקבוצה: ואן דה ביק, דולברג, אל מזראווי וטגליאפיקו – כולם יחפשו לעצמם בית חדש בקיץ מתוך הבנה שהפרויקט הזה יתפרק בקרוב. בהודעת הפרידה מדה יונג ברשתות החברתיות של המועדון נכתב "בארסה, תהני מהעתיד כמו שאנחנו נהננו ממנו" – משמע "אנחנו עדיין בית חרושת לשחקנים". בתחילת העונה כששאלו את דה ליכט לאחר משחק של הנבחרת איפה הוא יעדיף לשחק – בבארסה או בסיטי – הוא ענה "באייאקס". אני מאמין שהפעם התשובה שלו תהיה שונה.
מאז מכירת דה יונג אייאקס הפסידה 6:2 בקלאסיקר לפיינורד, לה היא לא הפסידה כמעט עשור; ניצחה 6:0 קבוצה אלמונית בשם VVV venlo; והפסידה 1:0 לקבוצה אלמונית וקטנה עוד יותר בשם הרקולס. בהפסד האחרון דה יונג איבד לא פחות מ-20 כדורים, נתון חסר תקדים שבקבוצה מתפקדת היה מוריד שחקן לספסל, במיוחד לאור העובדה שגם בשני המשחקים הקודמים פרנקי נראה לא מרוכז ולא מועיל. במצב העניינים הנוכחי מן הראוי יהיה לומר לו "או שאתה מתאפס על עצמך, או שתראה את חצי העונה הקרובה מהיציע". במקרה בו הוא אכן יתאפס על עצמו, תקבל אייאקס שחקן נהדר, ובמקרה שלא – ממילא הוא לא נשאר בקבוצה. ובכל זאת, אף אחד לא יופתע אם הוא יפתח בהרכבה מול ריאל מדריד ברביעי. אפשר להתנהל אחרת, להבין שהקבוצה מאבדת נקודות בקצב גבוה ונמצאת במרחק 6 מהפסגה, ושזה מצב שצריך לטפל בו ביד קשה.
אבל ככה? ככה לא זוכים באליפות.
