כמה דקות בתוך הראיון אני שואל את רועי דיין מה הוא הכי אהב בחוויה שלו בבלגיה, שם כזכור הוא שיחק במדי בירסחוט. "בקבוצה היה חיבור גדול עם הקהילה" הוא מספר לי, "צריך להבין ששם האוהד הוא במרכז. האוהדים מגיעים שעתיים לפני, אוכלים ושותים באיצטדיון וחלק נשארים אחרי המשחק. יש קשר הדוק עם הקבוצה.".

מצחיק שהוא אמר את זה, כי הדבר הראשון שקפץ לי כשסקרתי את הרזומה של דיין הוא שהוא עבר לא מעט קבוצות בקריירה שלו ולמעשה הוא לא ממש מזוהה עם אף אחת מהן. התלבטתי עם עצמי האם העובדה הזאת העיבה על ההישגים שלו ופגעה בסופו של דבר באיך שאוהדי הכדורגל יזכרו את החלוץ המוכשר. דבר נוסף שקפץ לי היא ההבנה שמזל הוא מרכיב מרכזי בקריירה של כל שחקן, מכיוון שאת הקריירה של החלוץ הוותיק, אפשר לדמות בצורה מסוימת לרכבת הרים. בכל פעם שהקריירה שלו דישדשה, הגיעה הזדמנות שפתאום הרימה אותו לשמיים, אך בכל פעם שהחלוץ הגיע לשיא, הנפילה, מסיבות שונות, מיהרה להגיע.

קפיצה למים סוערים

נפגשתי איתו בקפיטריה של המשרד שלנו. כן, דיין (33) בחר להמשיך הלאה ולצד דימדומי קריירה בירמיהו חולון מליגה א' דרום הוא החל לעבוד כסטאז'ר בצוות ביקורת במשרד רואי החשבון הגדול בארץ. בעודו אוכל משהו בריא מקופסה, אני אכלתי פיצה. יתרונות המקצוע שלי. עוד יתרון שלי היה שאת עונת הגלאקטיקוס ההיא אני ראיתי מהיציע והוא מהדשא.

"לא רציתי לחזור בכלל" הוא משתף אותי בגילוי לב, "שנתיים נמנתי על הסגל הבוגר של מכבי תל אביב, אבל לא קיבלתי הזדמנויות וקיבלנו החלטה משותפת שאושאל להפועל חיפה, אקבל דקות ונראה מה יהיה בהמשך. לא עשיתי הכנה עם הקבוצה ופתאום קיבלתי טלפון שדוארטה פצוע ואני צריך לחזור לקבוצה. מצד אחד לא משהו שאתה יכול להגיד לו לא, מצד שני לא הייתי מוכן."

רועי לא מגדיר את העונה הזאת כטראומה, אבל אין ספק שהיא השפיעה על החלוץ הצעיר בהמשך דרכו. הקבוצה התרסקה, הוא לא הצליח למצוא את הרשת תחת הלחץ בקרית שלום (שני שערים ב-44 הופעות בתקופה שלו אצל הצהובים) ובגיל 23 הוא כבר התחיל לנדוד בקבוצות הליגה – הפועל תל אביב, הפועל כפר סבא, הפועל עכו, בירסחוט, מכבי פתח תקווה, מ.ס אשדוד, מכבי נתניה ולבסוף תקופה קצרה בהכח רמת גן.

רגעים בלתי נשכחים

לא סתם פתחנו עם בלגיה. כשניסיתי להבין את ההבדלים בין היחס לכדורגל במדינה שאליה אנחנו מייצאים את מירב הליגיונרים שלנו לבין היחס אצלנו, דיין ציין שההבדלים המרכזיים היו בהתייחסות המקצועית. "העיסוק בסטטיסטיקת ספורט הרבה יותר נרחב מאשר אצלנו. בכל משחק אתה מקבל דוח שמפרט את הציון שניתן לך על פי הביצועים שהפגנת סטטיסטית בניתוח לפי כל רבע שעה במשחק". בנוסף רועי סיפר כי האסטרטגיה של המועדון נקבעת על ידי נציג הבעלים בליווי של מנהל ספורטיבי. ומה לגבי הסבלנות לזרים? פה היה חשוב לחלוץ להדגיש כי "זמן ההסתגלות שניתן לשחקנים חדשים רחב יותר ויש הרבה יותר ימי חסד מאשר בארץ".

רוצים דוגמא לחוסר מזל? בבירסחוט, שם שיחק בין השנים 2011 ו-2013, היה לו טוב. הוא כבש 9 שערים ב-32 משחקים, רצה להמשיך לעונה נוספת, שלישית במספר, אבל הקבוצה פשטה רגל. כן, גם באירופה הבקרה התקציבית לא עובדת משהו. אבל למה להתעסק בשפל? בואו נזכר טיפה ברגעים השמחים יותר.

"הכל התחבר לי" הוא מספר על התקופה בהפועל עכו, ובצדק. 21 שערים ב-64 משחקים במדי הקבוצה הצפונית הם אכן מספרים טובים מאוד לחלוץ בקבוצת תחתית. דיין סוף סוף התחיל להראות את הכישורים שציפו ממנו – משחק ראש משובח, כושר פריצה, בעיטה חזקה בשתי הרגליים – כישורים שבעונת 2010-2011 עזרו לו לסיים במקום ה-8 בטבלת מלך השערים של ליגת העל עם 14 כיבושים. אבל הלב רצה אירופה. כבר במרץ 2011, בראיון לדורון בן דור מאתר ONE, הוא סיפר על הרצון להגשים את החלום באותו קיץ וכך נקטעה האפשרות אולי להפוך לסמל עכואי.

בנוסף, הישג שרועי עדיין מחזיק בו הוא תואר מלך שערי הפלייאוף התחתון בכל הזמנים. כן, 9 השערים שכבש דיין במסגרת הפלייאוף התחתון ב-10 משחקים בלבד במדי הפועל עכו ומכבי פתח תקווה מקנים לו את תואר שחקן הקלאץ' המצטיין של המסגרת המלחיצה הזאת. את הקבוצה של הלוזונים הוא הציל בעונת 2013-2014 כאשר כבש 5 שערים בשני המשחקים האחרונים וסך הכל 8 שערים ב-5 משחקים שהשאירו את קובי רפואה וייטב לוזון בליגה. רן בן שמעון הגיע בתחילת השנה העוקבת ולפני שראה אותו באימון אחד כבר הסביר לו שהוא לא בונה עליו וכך גם שם הוא לא שרד. מזל כבר אמרנו?

אז הסיפור בפתח תקווה נגמר וגם באשדוד זה לא היה זה ופתאום הוא מוצא את עצמו בקבוצה של דראפיץ וברדה בליגה הלאומית. ההצלחה של מכבי נתניה הנוכחית לא מפתיעה אותו. במסגרת שאלות הסיכום שאלתי אותו מי המאמן הטוב ביותר שאימן אותו והוא, ללא היסוס, נקב בצמד סלובו-ברדה שמובילים את היהלומים לפלייאוף עליון. דיין הצטרף אל הקבוצה בתחילת השנה שעברה בשביל לסייע לה לעלות ליגה, אבל "אחרי פתיחה טובה נפצעתי ולאחר מכן היה קשה לחזור ולקבל דקות בקבוצה שרצה כל כך טוב יחד.". בשביל להבין את ההערכה לה זוכים היהלומים מצידו של דיין, צריך לשמוע את הבחירה שלו לקבוצה הטובה שהוא שיחק בה. כן כן, הקבוצה של ערן לוי ודיא סבע.

מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?

לא מעט שיקולים יש בבחירת קריירה של שחקן כדורגל. רצון בהגשמה עצמית, התאמה מקצועית, פרנסה, נוחות למשפחה, חיבור לאוהדים ורצון הקבוצות והמאמנים שלהם ולכן קשה מאוד לבקר שחקנים על החלטות שקיבלו במהלך הקריירה שלהם. תמיד אפשר לחשוב מה היה קורה אם, בטח כשמסתובבים בלא מעט קבוצות, אבל לאורך הראיון זו היתה התחושה שלי. אם טוב לך במקום מסוים, שווה אולי להקריב ולהישאר שם. אולי.

לפני שאני נפרד ממנו אני שואל אותו מה הוא למד מהקריירה שלו והוא הישיר אלי מבט, חייך חיוך קטן והשיב לי את התשובה הכי שפויה שיש – "למדתי שהכל לטובה. תמיד יש עוד משחק, תמיד אפשר לשפר".
את המשחק על הדשא רועי אולי סיים, אבל עם הגישה הזאת את המשחק של החיים הוא התחיל ברגל ימין.