בפודקאסט הזווית הלפני אחרון החבר'ה בפאנל דיסקסו קצת על עונת הנ.ב.א, וכולם הסכימו שאחת מהתופעות הבולטות היא ההצלחה של הרוקיז.
למרות ההתלהבות, לא כולם מצליחים, במיוחד הבחירה מס' 1, מרקל פולץ, שפתח רע בפילדלפיה לפני שהושבת בעקבות פציעה בכתף. בהשראתו, ובהשראת אנת'וני בנט, שאפילו ב G-League לא מצליח למצוא את מקומו, קבלו את הפלופים הכי גדולים בכל דראפט ב-15 השנים האחרונות:
2003: דרקו מיליצ'יץ', בחירה מס' 2
שני הדברים הבולטים שהופכים את מיליצ'יץ' לכישלון הבלתי מעורער של הדראפט הזה: התרומה המאכזבת בקריירת הנ.ב.א שלו, שהתחילה בדטרויט של לארי בראון שזכתה באליפות בעונת הרוקי שלו (6 נק', 4.2 ריב' למשחק ב-10 עונות), ובעיקר השחקנים שנלקחו אחריו: כרמלו אנת'וני, כריס בוש ודוויין וויד.
2004: רפאל אראוז'ו, בחירה מס' 8
אראוז'ו הברזילאי נבחר ע"י הטורנטו רפטורס אחרי שלוש עונות טובות ב-BYU וטורניר מכללות מוצלח בעונת הסניור שלו. הוא החזיק מעמד שתי עונות לא משמעותיות לפני שנשלח ליוטה בטרייד, וגם שם לא השאיר חותם לפני שנפלט מהליגה אחרי 139 משחקים בלבד, בעודו מעמיד ממוצעים של 2.8 נק' ו2.8 ריב' למשחק. הוא האשים את כל העולם ואחותו בחוסר הצלחתו בליגה, אבל הוא בעיקר לא היה מספיק טוב. שחקנים בולטים שנבחרו אחריו: אנדרה איגודלה, אל ג'פרסון וג'וש סמית'.
2005: ירוסלב קורולב, בחירה מס' 12
פראן ואסקס נבחר בחירה אחת לפני קורולב, אבל הוא מעולם לא הגיע לנ.ב.א, אז הוא לא מקבל ctrl+b על השם שלו. לעומת זאת, הפורוורד הרוסי הצטרף לרשימה ארוכה של כישלונות דראפט שנבחרו ע"י הקליפרס, והספיק לשחק 34 משחקים בנ.ב.א (1.1 נק' למשחק). דני גריינג'ר ודייויד לי שפרש לא מזמן הם שניים מהשחקנים היותר מוצלחים שנבחרו אחרי קורולב ב-2005.
2006: אדם מוריסון, בחירה מס' 3
מוריסון הוא לא הפעם האחרונה שמייקל ג'ורדן עשה טעות נוראית בדראפט. הכוכב של גונזגה והשחקן הטוב במכללות שנה קודם לכן הלך לשרלוט, נתן עונת רוקי מאכזבת ומאז רק הידרדר. הוא סיים את הקריירה עם שתי אליפויות כשחקן חסר משמעות בלייקרס, כשכמה פציעות וגם ההתמודדות עם סכרת לא ממש עוזרות בקריירה שלו. הוא שיחק רק 161 פעם ב-4 עונות, קולע 7.5 נק' למשחק. מהשחקנים הבולטים שנלקחו אחריו: ברנדון רוי, רודי גיי, ג'יי ג'יי רדיק ורז'ון רונדו.
2007: גרג אודן, בחירה מס' 1
ערב הדראפט של 2007, התנהל ויכוח סוער: לקחת את אודן, סנטר שנראה מוכן להפוך לביג מן הטוב בנ.ב.א תוך זמן קצר, או בקווין דוראנט, פורוורד סופר מוכשר שנתן עונת פרשמן פסיכית בטקסס? ההמשך ידוע. פורטלנד שרפו את הבחירה מס' 1 על אודן, שהופיע רק 105 פעמים בקריירת הנ.ב.א הקטועה והפצועה שלו. דוראנט, בחירה מס' 2, יסיים בהיכל התהילה ויזכר, למרות הטינה אליו בגלל המעבר לגולדן סטייט, כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הליגה.
2008: ג'ו אלכסנדר, בחירה מס' 8
אלכסנדר, היום בהפועל חולון ובאמתחתו שני גביעי מדינה עם מכבי ת"א בשתי קדנציות שונות, לא החזיק מעמד בליגה הטובה עולם. לא עם הקבוצה שבחרה בו (מילווקי), ולא בשיקגו, שם העמיד ממוצע של חצי נקודה למשחק ב-8 משחקים לפני שתם פרק ה.נ.ב.א שלו. אחרי אלכסנדר בלטו בעיקר סנטרים: ג'ואקים נואה, ברוק לופז ודיאנדרה ג'ורדן, וגם כן סלובני חביב בשם גוראן דרגיץ'.
2009: האשים ת'אביט, בחירה מס' 2
הפלופ של ת'אביט הוא אחד מהדברים שאחריו קשה שלא לפטר את הבן אדם שקיבל את ההחלטה לבחור אותו, כי כל סימני האזהרה היו על הקיר. הסנטר הטנזני לא עשה יותר מדי ב-3 עונות ביוקון תחת ג'ים קלהון, כששחקנים נמוכים בהרבה לא התקשו לרדות בו מתחת לסל, שלא לדבר על חוסר יכולת התקפית. ת'אביט החזיק 5 עונות בנ.ב.א, בהן העמיד ממוצע של 2.2 נק' למשחק. לאחרונה חתם בקבוצה בליגה היפנית. השם הבולט שהגיע אחרי ת'אביט הוא סטפן קארי. וגם זווית ישראלית: עומרי כספי נבחר במקום ה-23 בדראפט הזה ע"י סקרמנטו.
2010: אפיי יודו, בחירה מס' 6
יודו בדיוק חזר לנ.ב.א אחרי שעזר לפנרבחצ'ה לזכות ביורוליג, אבל בסיבוב הראשון שלו בנ.ב.א לא הצליח יותר מדי. הסנטר בעל מוטות הידיים המרשימות (משהו שסקאוטים חולים עליו ולפעמים מסונוורים ממנו) שיחק בגולדן סטייט, מילווקי והקליפרס, אבל חוץ מקצת הגנה וריבאונד לא הצליח לבוא לידי ביטוי. מי שהלך עליו פספס שחקנים כמו פול ג'ורג' וגורדון הייוורד.
2011: יאן וסלי, בחירה מס' 6
עוד כוכב מפנרבחצ'ה, וסלי הצ'כי שרד רק ארבע עונות בנ.ב.א, שלוש מהן בוושינגטון. הממוצעים שלו בתקופה הקצרה שלו שם? 3.6 נק' ו-3.5 ריבאונדים למשחק, כולל 40.8% מהקו. קליי תומפסון וקוואי לאונרד הם שני השחקנים הבולטים שנבחרו אחרי וסלי.
2012: תומס רובינסון, בחירה מס' 5
רובינסון, פורוורד אתלטי שכיף לראות, הוביל את קנזס לגמר המכללות לפני שחתך לדראפט. במקום חיית צבע שתופר דאבל-דאבל כל משחק, רובינסון הפגין אינטילגנציית משחק מאוד נמוכה ומוגבלויות התקפיות והגנתיות. אחרי 313 משחקים וממוצעים של 4.9 נקודות למשחק עם 4.8 ריבאונדים, רובינסון סיים את דרכו (לעכשיו) וכרגע משחק בחימקי (קלע 17 מול מכבי).
2013: אנת'וני בנט, בחירה מס' 1
זוכרים מה אמרנו על ת'אביט? אותו דבר על בנט: מי שבוחר שחקן כמוהו ראשון בדראפט מקומו לא בצוות מקצועי והנהלה של מועדון נ.ב.א. בנט הגיע בעודף משקל לעונת הרוקי שלו אחרי עונת פרשמן טובה פלוס, כשהוא משחק במכללת נוודה לאס-וגאס, שלא משתתפת באחת הליגות החזקות. הוא לא השקיע מחוץ למגרש, ונראה זוועה עליו. קליבלנד נפטרו ממנו, ונסיונות להוציא ממנו משהו במינסוטה, טורונטו וברוקלין נכשלו. גם תחת אוברדוביץ' ביורוליג הוא לא עשה כלום. כל אחד מה-17 בחירות הבאות היה עדיף על בנט, כולל אולדיפו, אוטו פורטר וסי ג'יי מקולום.
כשאנו מתקרבים לימינו אנו, צריך להיות יותר זהירים, כי יש שחקנים פחות מוצלחים שעדיין יכולים לפרוץ. ובכל זאת, כבר עכשיו, אפשר לסמן את המועמדים הבכירים להיות הפלופים הגדולים של השנתונים האחרונים:
2014
פוטנציל לפלופ הבכיר: דנטה אקסום ונואה וונליי.
אקסום יותר פצוע מבריא מאז שיוטה החליטו שהוא רכז העתיד שלהם. וונליי אתלטי וארוך, ועדיין רק בן 22, אבל שחקן שאף הגנה לא מכבדת ודואגת לגביו יתקשה להישאר בליגה בלי לשפר משמעותית את היכולות שלו עם הכדור.
2015
פוטנציל לפלופ הבכיר: ג'אליל אוקפור, מאריו הזוניה.
אוקאפור היה הבחירה השלישית בדראפט, והלך לפילי. מכוכב מכללות בדיוק הוא נהיה פרסונה נון-גרטה בפילדלפיה, שדי עשתה הכול כדי שהוא לא ישחק בשבילה עד שנשלח משם בטרייד לברוקלין, שם הוא ינסה לשקם את הקריירה שלו. יכולת לקלוע בצבע עדיין יש לו, אבל אוקפור הוא שחקן שכנראה הגיע לליגה בעידן הלא נכון, כשרוצים סנטרים שקולעים משלוש או/ו עושים הגנה. הוא לא עושה אף אחד מהדברים. הזוניה הקרואטי נבחר 5 ע"י אורלנדו, וכרגע מסתמן כאחד מקולקציית חוסר ההצלחה בעידן השיקום מההריסות שהותיר אחריו דווייט הווארד. פורזינגיס נבחר בין שניהם בדראפט, ודווין בוקר הרבה אחרי הזוניה.
2016
פוטנציל לפלופ הבכיר: דראגן בנדר, מרקיז כריס.
שני החבר'ה משחקים בפיניקס. בנדר נבחר רביעי על סמך פוטנציאל ויכולת שיווק, כי בעונה הקודמת במכבי ת"א הוא לא עשה כלום. כריס נבחר ארבעה מקומות אחריו. בעוד בנדר עושה התקדמות קלה בעונה הזו, זה בא על חשבון כריס. הבחירה בשניהם (שני פאוור פורוורדים) מזכירה את מינסוטה ב-2009, שבחרה את ריקי רוביו וג'וני פלין, שני רכזים, ושכחה לגבי סטפן קארי.
2017
פוטנציל לפלופ הבכיר: מרקל פולץ, ג'ונתן אייזק.
פולץ, כמו שאמרנו, הוא הבחירה הראשונה בדראפט הזה. פילי השביתה אותו, לא משהו שחדש לה לגבי בחירות דראפט גבוהות. בד"כ זה עובד לה טוב. עד ההשבתה, פולץ קלע 6 נק' למשחק ב-33.3% מהשדה. ולמה אייזק? הרוקי של אורלנדו הוא הכי פחות בולט מהבחירות הגבוהות במחזור הנוכחי, ועושה רושם כשחקן עם התיקרה הכי נמוכה בחבורה, אבל באמת מאוד מוקדם לקבוע.
