פוטסל ישראלי – בין חיים ומוות

לשאר הטורים בסדרה    

בדומה לאחיו הגדול, הכדורגל, הפוטסל הישראלי התקדם מעט. הבעיה שביחס למקבילים מאירופה והעולם השיפור הוא איטי מדי. כך למעשה הפער בינינו לעולם רק הולך ומתגבר. למרות זאת, בכתבה הזו אספר לכם על הקבוצות הבכירות בישראל ועל כמה מהשחקנים המובילים בענף.

ינשופי תל אביב, פוטסל ישראלי
קרדיט לדף הפייסבוק ASA Tel Aviv Futsal ינשופי אס”א ת”א כדורגל באולמות

כפי שאמרתי מספר פעמים לאורך הדרך, שחקני ומאמני הפוטסל הישראלים הם הגורם היחיד שמשאיר את הענף הזה מפרפר בין חיים למוות. מתאמנים בשעות לא שעות, שומרים על תזונה נכונה ואימוני כושר ללא הדרכה מלמעלה, מתפטרים מעבודות כדי לטוס לאליפויות שונות ברחבי העולם, מוותרים על שעות משפחה ללא תמורה כלכלית והכל בזכות אהבה עצומה למשחק.

אסקור את ההישגים של ארבעת הקבוצות הגדולות של ישראל. למעשה, אחד מתחלואי ליגת הפוטסל נובע מכך שבכל דור יש קבוצת שחקנים מצומצמת, המונה 8-10 שחקנים השולטים בענף והם לרוב מתחלקים בין שתיים מארבע הקבוצות הגדולות. למעשה מתקיים יחס ישר בין הקבוצה בה רובם ישחקו לבין מיקומה הגיאוגרפי של צלחת האליפות. לעולם לא תהיה תחרות אמיתית בליגה כאשר 2 קבוצות, במקרה הטוב, מתחרות על האליפות.

 

הינשופים האליטיסטים

הקבוצה המסודרת והמקצועית ביותר היא ינשופי אס”א תל אביב. הקבוצה מנוהלת תחת מועדון הספורט של אוניברסיטת תל אביב, אך לרוב היא מקבלת עדיפות אחרונה בתוך המועדון. הרבה אחרי הכדוריד, כדורמים, כדורעף וכדורגל נשים, בו אס”א שולטת שנים רבות.

את אס”א מדריך מזה שנים, אלכס פרגוסון הישראלי, ירון נצר. ירון הוא ללא ספק המאמן שהכי אוהב את המקצוע. הוא מבלה שעות על גבי שעות באינטרנט ולומד תרגילי התקפה והגנה מהעולם בכדי להעביר את הידע לשחקניו. התשוקה שיש לירון למשחק היא לא דבר שאפשר ללמד. בעברו היה שוער הינשופים בדור הראשון של שחקני הפוטסל בישראל. הוא שיחק עם שמות גדולים ומוכרים כמו טל בר-אל, רפי קזלקופי, דודי ונטורה, צחי ברקול ועוד. ביחד הביאו להישגים גדולים ולמספר אליפויות. כאשר ירון התמנה למאמן בשנת 2004 הוא איגד סביבו מספר שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל ולימד אותם את רזי המקצוע. שמות כמו ליאור כהן, אדם כהן (בנו של מאמן הכדורגל אלי כהן), יהודה זיסמן, שחף בר זכאי, לי גולדנברג, דן גולדברג ורז צור עברו תחת שרביטו. סגל זה הוביל את הפוטסל הישראלי במשך עשור, ואף חלקם הוביל את מכבי נחלת יצחק תל אביב לזכות באליפות המדינה בשנה האחרונה.

ירון גם גילה שחקנים רבים שהגיעו לענף בשנתם הראשונה והפך אותם לשחקנים משמעותיים בקבוצות אחרות ונבחרות ישראל. שמות כגון יניב דויד, רועי עובדיה, צ’יקו דורון, ניר טהר לב, נמרוד בוכמן, עידן כץ ועוד. הדור הבא של השחקנים המובילים גם כן גדל תחת חסותו של ירון: עידן ותמיר שקולניק (הישראלי הראשון שיצא לשחק באירופה), דן בר-אל, מאור ודוט ואשד דלראה.

אס”א כמועדון זכה ב5 אליפויות והביא לאחד מההישגים המשמעותיים של קבוצה ישראלית באירופה בשנים 2009-10 ו 2010-11 כאשר הוציא 7 נקודות בשלב הPreliminary Round ו4 נקודות בMain Round בהתאמה. בשנתיים הללו לא עלתה הקבוצה אך ורק בגלל הפרש שערים נמוך.

ינשופי אס"א תל אביב, פוטסל
ינשופי אס”א תל אביב זוכה שוב באליפות
קרדיט לדף הפייסבוק של ינשופי אס”א תל אביב

שועלי הנגב – האנדרדוג

היריבה המושבעת של הינשופים הם השועלים מהנגב, אס”א באר שבע, שגם היא פועלת תחת חסות האוניברסיטה המקומית. הקבוצה ידעה עליות וירידות רבות במהלך השנים. הריחוק מהמרכז פגע מאד ביכולת המועדון להביא חלק מקבוצת השחקנים המובילה באותם ימים, שכן רובם מתגוררים במרכז, אך היה דור זהב למועדון המכובד אותו הוביל ביד רמה מאמן הכדורגל ויקו חדד. ויקו גם שלט בנבחרת ישראל והוביל אותה במשך שנים רבות בלי הרבה הישגים משמעותיים.

בבאר שבע גדלו שמות גדולים כגון אבי כליף (מאמן נבחרת ישראל כיום), מתן שריקי, מאקי חזאן, קובי טובול, שהיום מאמן את נבחרת ישראל לסטודנטים, והשוער יוסי שושן ז”ל שנהרג ממטח טילים של חמאס במהלך מלחמת צוק איתן. בשנים האחרונות קרה במועדון משהו ייחודי ומרגש מאד. דווקא בקרב קבוצת הסטודנטים החובבנית (באס”א באר שבע פועלות שתי קבוצות במקביל) התרוממה קבוצה מקצוענית שעובדת קשה ולומדת את המשחק תחת שרביטו של קובי טובול (שהוזכר למעלה). במקביל, התקבצה קבוצת אוהדים מסורה בשם “הקומץ” שמלווה את הקבוצה לכל משחקי הבית והחוץ. זה מאורע ייחודי שלא קיים כמעט באף ענף ספורט בישראל למעט הכדורגל והכדורסל. קבוצה של 400-800 איש שממלאים את המגרשים ושרים שירים ייחודיים שהולחנו על השחקנים ועל הקבוצה. בהמשך סדרת הכתבות נסקור את תופעת ארגון “הקומץ”.

באירופה אמנם לא היו הישגים משמעותיים לציון, למעט העובדה שקבוצת “השלום” באר שבע (הגלגול הקודם של אס”א באר שבע) הייתה הנציגה הישראלית הראשונה באירופה בשנת 2003-2004.

הקומץ, באר שבע פוטסל
הקומץ חוגג אליפות באר שבעית                              
Credit to Hakometz Facebook page

חוד החנית באירופה – עירוני ראשון לציון

משנת 2005 ועד 2007 שלטה הקבוצה ללא עוררין בליגה. בימים אלו שיחקו בקבוצה הכוכב הגדול שגדל באס”א באר שבע אבי כליף (הוזכר למעלה), שי זבלוצקי, יאיר אלמקייס (מאמן הקבוצה בימים אלו), יניב דוד, עידן כץ השוער ואדם כהן שגדל בינשופי אס”א תל אביב וכצחוק הגורל החטיא את הפנדל המכריע בגמר המפורסם שאסא תל אביב לקחה בשנת 2008.

ראשון לציון רשמו את ההישג המשמעותי ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם באירופה כאשר הגיעו במשך שנתיים רצופות  ל-16 הגדולות של אירופה (Elite Round) ובשנת 2008-9 אף השיגו נקודה היסטורית בשלב זה בבית מוות שכלל את בנפיקה ליסבון ואינטר מוביסטר מדריד. בשנים האחרונות ראשון לציון אינה מצליחה להתרומם ומסיימת מדי שנה במרכז הטבלה.

 

המהפכה כבר כאן – מכבי נחלת יצחק תל אביב

נחלת יצחק הוא למעשה מועדון שצמח מתוך שחקנים שגדלו ועזבו את ינשופי אס”א תל אביב בגלל בעיות תקציב ובעצם העבירו את כל כובד המשקל של הענף מהינשופים אל המועדון המתפתח. המועדון מנוהל על ידי חן לוינקורן, איש פוטסל המנסה לקדם את הענף שנים רבות ועושה הרבה טוב לענף. בשנה השנייה לפעילותה של הקבוצה, הצליחו התל אביבים לזכות באליפות בשנת 2011-12. למעשה דוגמא זו מוכיחה את הטענה המרכזית של כתבה זו, שלדעתי מהווה גורם מרכזי לקפיאתו של הענף. בכל זמן נתון ישנה קבוצת שחקנים מצומצמת שלמעשה שולטת בענף ולאן שהיא פונה כך גם צלחת האליפות תפנה.

בנחלת יצחק של שנת 2011 למעשה שיחקו גדולי הדור – אדם כהן, ליאור כהן, יהודה זיסמן, שחף בר זכאי ורז צור. ואפילו הדור הבא של השחקנים מאור ודוט, תמיר ועידן שקולניק הצטרפו לשורות הקבוצה. באותה שנה הייצוג באירופה היה מוצלח למדי כאשר השכילו לסיים במקום השני עם 5 נקודות ופספוס עלייה משלב הPreliminary בגלל תיקו מאכזב עם אלופת ארמניה Shahumyan Futsal. בעונה האחרונה ספגה הקבוצה מפלה באירופה והובסה פעמיים על ידי אלופת דנמרק ואלופת בוסניה.

מכבי נחלת יצחק תל אביב
Credit to “Maccabi Nahalat Yitzhak Tel Aviv” Facebook page

כעת ארצה להרחיב מעט על שחקנים בולטים בענף. אתמקד בשחקנים שעדיין משחקים או פרשו לא מכבר.

המתולתל עם הנעל השחורה יהודה זיסמן

הראשון שאציין הוא שיאן האליפויות הישראלי יהודה זיסמן, אשר חולק את התואר עם שחקן גדול אחר, אבי כליף.
יהודה הוא פשוט מקצוען לכל דבר. עובד קשה במגרש ומחוצה לו, מהיר עם הכדור, עושה הגנה הרמטית וניחן באתלטיות יוצאת דופן. שיחקתי עם יהודה שנים רבות וזה היה פשוט שיעור לחיים כיצד שחקן מקצוען צריך לנהוג. אפילו זכיתי לבשל לו שער יתרון חשוב בליגת האלופות נגד זגרב בשנת 2011.

במשך שנים רבות יכולנו לנחש מי הקבוצה שתקח אליפות לפי זו שבשורותיה משחק יהודה. יהודה זכה ב-9 אליפויות עם חמש קבוצות שונות וייצג את נבחרת ישראל יותר מ-10 שנים. בעונה האחרונה הודיע יהודה, בהמלצת האורתופד, על פרישה בשל פציעה טורדנית בירך.
ברצוני להודות באופן אישי ליהודה על שנים רבות של חוויה משותפת.

יהודה זיסמן
יהודה מניף צלחת תשיעית עם בנו (עומד מימין)
קרדיט לדף הפייסבוק של יהודה זיסמן

קיר הברזל – אדם כהן

שחקן נוסף מהדור של יהודה הוא אדם כהן, בנו של מאמן הכדורגל אלי כהן. אדם הוא הפרוטוטייפ של שחקן פוטסל מושלם. בפוטסל הכישרון אינו הגורם הכי חשוב ואולי אפילו מהפחות חשובים. הפוטסל הוא ספורט מאד מסודר שמאד פשוט ללמוד, אם רוצים. אמרנו כבר בעבר שהוא מהווה שילוב של כדורגל עם משמעת של כדורסל. כל שחקן חייב לדעת לאן לרוץ והיכן לעמוד בדיוק מושלם, ולא, העונש יגיע.

אדם הוא הדוגמא המובהקת לכך. מכונת פוטסל משומנת שמבין את המשחק אולי הכי טוב אי פעם בישראל. נוסיף לזה את שעות העבודה הארוכות בחדרי הכושר והריצות שאדם ידוע בהן ותקבלו את השחקן המושלם. אדם יכול היה להשתלב בנבחרות המזרח אירופאיות הידועות בסדר ובמשמעת רבה. לא בכדי הוא עדיין מככב במדי הנבחרת בגיל 37.

פוסטל, אדם כהן
אדם כהן
קרדיט אלעד ווינטרוב

ניימאר הישראלי – ליאור כהן

את ילד הפלא של הפוטסל הישראלי הכרתי מהצד הנגדי. כששיחקתי באס”א בן גוריון ידענו שאת ליאור כהן אי אפשר לעצור. ממוצעים של 60 שערים בעונה, וירטואוזיות ששמורה רק לכדורגלנים ברזילאים והרבה הרבה חוצפה. אני זוכר משחק אחד ששיחקנו בגמר ליגת הסטודנטים נגד ינשופי תל אביב, המאמן שלנו קובי טובול הכין אותנו במשך חודש שלם לעמוד נכון בהגנה וכיצד לסגור את ליאור. לא עברו 3 דקות וליאור השחיל לנו בעיטה לחיבורים. המשחק נגמר בתוצאה 5:0. החולשה הידועה של ליאור היא עמידה לא נכונה בהגנה שפעמים רבות עלתה לקבוצות בהן שיחק בשערים מיותרים. כמו שאמרנו בעבר, עמידה לא נכונה, אפילו לשניה תמימה, יכולה לעלות בגול.

ליאור כהן, פוסטל
ליאור כהן
קרדיט דף הפייסבוק של נחלת תל אביב

הילד(ים) גאון(ים) – עידן ותמיר שקולניק

עידן ותמיר שקולניק או בשמם היותר מוכר השקולניקים. שני אחים מחיפה שהחלו את דרכם בינשופים גם כן. עידן הוא שחקן יותר אחורי, ממושמע ושקט כאשר תמיר הוא הוירטואוז והגולר. לכל משחק בית וחוץ בארץ ובעולם הם מגיעים בליווי אבא ואמא. תמיר גם היה השחקן הישראלי הראשון שיצא לשחק בקבוצה אירופאית מדנמרק כאשר נפגש בליגת האלופות בעונה הנוכחית עם אחיו במדי נחלת יצחק תל אביב. לא נזכיר את התוצאה חוץ מהעובדה שעידן עשה כלים במשך חודש שלם אחרי המשחק. תמיר הוא המנהיג המובהק כיום של נבחרת ישראל וללא ספק מהווה דוגמא לשחקן שיש בו הכל. מאד מזכיר את היכולות של יהודה זיסמן.

 

היריבות הבריאה והלא סימפטית – עידן כץ ושחף בר-זכאי

נסיים את הכתבה עם שני שוערים שהובילו את נבחרות ישראל בחמש עשרה השנים האחרונות. התחרות הבריאה ביניהם מזכירה במשהו את ימי דווידוביץ ואוואט.

האחד הוא עידן כץ שהיה שוער בימי הזוהר של ראשון לציון ואז דעך ביחד איתם. עידן חווה פציעות רבות במהלך חייו וגם השלים תואר בעריכת דין מה שהקשה מאד על יציבותו. אך כאשר עידן היה בכושר, לא היה פשוט להכניע אותו והוא היה הבחירה הראשונה של כל מאמן בנבחרת ישראל.

שחף בר זכאי, למד את רזי המשחק מירון נצר בינשופים. ירון היה בעצמו שוער ושחף חב לו הרבה מהידע והיכולות שהציג. בנוסף להיותו של שחף שוער חתולי וזריז, היה לו משחק רגל של שחקן שדה לכל דבר. אם שחף היה רוצה להיות שחקן שדה הוא היה יכול להיות בין עשרים השחקנים הטובים בארץ ללא עוררין. צריך להבין שזה יתרון עצום לקבוצה. בפוטסל לשוער עם משחק רגל יש יתרון משמעותי בכל חלקי המשחק, אבל בעיקר ברגעי ההכרעה כאשר הקבוצה בפיגור והיא עולה לשחק עם מה שנקרא flying Goalie. פעמים רבות היכולות הללו של שחף סייעו לקבוצתו לעשות מהפך ברגעים מכריעים. החיסרון של שחף היה הפתיל הקצר שהיה לו, הוא היה יכול להיות 35 דקות חומה יצוקה וב5 דקות לחטוף גולים שטותיים ולעלות לקבוצתו בנקודות.

פוטסל, שוער
קרדיט אלעד ווינטרוב

קצרה היריעה מלהחיל את כל השחקנים הטובים והמוכשרים שידענו בישראל משנות ה90 ועד ימינו. בחרתי אותם על פי היכרות אישית ושנים של צפייה בהם. אך אני רוצה שוב להזכיר את טענתי המרכזית, ענף הפוטסל לא היה קיים לולא האהבה, הנחישות, המקצועיות וההקרבה של שחקני הפוטסל הישראלים.

אף אחד לא עשה להם הנחות, אף אחד לא השקיע בהם מעבר למינימום המתבקש ובכל זאת הם החזיקו את הענף מפרפר בין חיים למוות. כעת הגיעה השעה להרים את הכפפה ולנצל את המשאב הזה.

שקולניק, פוטסל
האחים שקולניק (מלמטה) חוגגים אליפות במדי ינשופי אס”א תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של ינשופי אס”א תל אביב
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!