המשחק אתמול מול צסק"א היה מיקרוקוסמוס של כל העונה האירופאית של מכבי ת"א: רבע ראשון סימל את המשחקים בהם היא טובה מהיריבה, אבל לא מצליחה לפתוח פער (הסתיים 23:23). רבע שני של התפרקות טוטאלית: 10:28 לרוסים, עם אסיסט אחד לעומת חמישה איבודים למכבי, שנראתה פשוט כילדים נגד גברים ואובדת עצות לחלוטין. רבע שלישי שבו היא מנסה לחזור ולא מצליחה, מסמל את המרדף אחרי הפלייאוף הנמשך לאורך העונה והרבע האחרון המצויין, בו ספרופולוס שבר סוף סוף את הכלים הרגילים שלו , מסמל משחקים בהם הוא עשה זאת מחוסר ברירה (כמו נגד ז'לגיריס, כשהאנטר היה פצוע, או ברבע האחרון של חצי גמר הגביע נגד חולון) והעלה שאלות של למה ספרופולוס לא עושה זאת יותר וחוזר בכל פעם מחדש למה שלא עבד. והסוף? משחק שהפך צמוד ומכבי הפסידה. סיפור העונה.
כך, למשל, גם אתמול הוא פתח בחמישייה עם קלויארו בעמדה 3 ובנדר וז'יז'יץ' בצבע, חמישייה שיוצרת פיגור מוקדם בכל פעם. כשבנדר יצא(וחזר רק לעוד דקה בפתיחת המחצית השנייה) וכספי נכנס, מכבי השתלטה על הרבע.
הרבע השני הדגיש את היתרונות האיכותיים שיש לצסק"א על מכבי בעומק הסגל ובאיכות השחקנים. למכבי יש כמה שחקנים שלא ברמה הדרושה ליורוליג. כשהם על המגרש, הקבוצה מתקשה. מהצד השני, לאיטודיס יש 12 שחקני יורוליג שיכולים לעשות נזק ליריב.
כמה אני מקנא בצסק"א של השנים האלה. כמה טוב שיש אוליגארך שגם בתקופת קורונה יכול לשים כסף ולהביא רכש נוצץ. אחד שלא צריך רשת בטחון של משרד האוצר ולא לקצץ בשכר השחקנים. גם כשהרוסים איבדו את מילוטינוב, הם צירפו את מייקל אריק ואפילו הביאו את הדני איפה לונדברג, שהשתלב מיד בפאזל של איטודיס ואתמול פשוט רצח את הצהובים בכמה סלים חשובים מחוץ לקשת. אפילו המאמן היווני שלהם צעיר ויפה יותר משל מכבי וגם מתראיין באנגלית מושלמת.
צסק"א עשתה מה שכל מי שרוצה להביך את מכבי עושה: כשז'יז'יץ' על המגרש, פיק אנד רול גבוה שמוציא את הקרואטי האיטי החוצה וכשכהאנטר על המגרש, או את אריק הפיזי או להוציא את הסנטר החוצה עם האנטר ולכפות חילוף ואז הצבע של מכבי נשאר פרוץ לחדירות של הגארדים של צסק"א כי הגארדים של מכבי לא שומרים גדולים ולא לוחצים.
סקוטי ווילבקין היה בעוד משחק רע אתמול. 8 נקודות סך הכל,שלושה אסיסטים ומחצית שנייה שלמה עם 0 תרומה. לעומתו דורסי היה באחד מהימים שהוא לא מחטיא. ייאמר לזכותו של ווילבקין וגם לזכותו של ספרופולוס
לפני המחצית השנייה אסף אות'לו האנטר את השחקנים ואמר להם: "תאמינו. אפשר לחזור". זה עבד גם על האנטר עצמו, שאחרי מחצית ראשונה רעה, השתפר מאוד וסיים עם דאבל דאבל (14 נקודות ועשרה ריבאונדים)
ברבע האחרון מכבי יצאה מהסכמה והתחילה להשתולל וזה עבד. כשמשחקים ללא רכז, צריכים לרוץ קדימה. בעונה שעברה, לאחר שנפצעו דיברתולומיאו ו-וולטרס, ספרופולוס דגל בריצה בכל מחיר ובכך שהכדור לא יהיה בידיים של ווילבקין. זה עבד ומכבי המשיכה לנצח. אתמול ברבע האחרון זה שוב עבד ואפילו צסק"א ואיטודיס נראו עובדי עצות. זוכרים את אותו אסיסט אחד ברבע השני? למכבי היו תשעה אסיסטים ברבע האחרון.
מה שהפתיע הוא שסנדי כהן היה על המגרש בדקות האלה והיה גורם משמעותי לקאמבק הצהוב, יחד עם דורסי כמובן. מצד שני באותה התקפה קריטית במצב 78:75 לרוסים, שיאו של הקאמבק, כהן פחד לזרוק ותקע את דורסי בפינה והוא מצידו ניסה לחדור בכח ואיבד והעונש הגיע בצורת שלשה של היליארד בצד השני. מהלך שהראה היטב את החסרונות של השניים.
הקהל המועט שקיבל אישור להגיע אתמול ליד אליהו (היה כיף לראות קהל סוף סוף, אבל הגיעו אלה עם המושבים היקרים ולא האוהדים שעושים את הרעש והאווירה והרגישו את זה), יצא ברגשות מעורבים. התחושה מצד אחד היתה שהמשחק הזה היה בדרך לשחיטה ונגמר בהפסד מכובד ומצד שני שכמכבי , גם הפסד מכובד הוא לא משהו שמתקבל בהבנה.
הצהובים עם הפסד רביעי רצוף ביורוליג ונמצאים בסכנה לאבד אחיזה ולהתרסק. מבחינה זאת חשוב לצהובים להלחם ולנצח כמה שיותר עד הסוף. הבעייה שכבר מחר מגיעה ולנסיה, שנלחמת על מקום בהצלבה ולכן צריכה את הנצחון הרבה יותר הצהובים.
הכותב הוא מבעלי הפודקאסט "מכביפוד", פודקאסט האוהדים של מכבי ת"א בכדורסל.
