מינסוטה טימברוולבס – נגמר הכל לפני שהתחיל?

לפני שנתיים, כשטום ת’יבודו מונה למאמן הראשי ונשיא המינסוטה טימברוולבס, העתיד נראה בוהק. צעירים כמו אנדרו ויגינס וקארל-אנת’וני טאונס היו יסודות נהדרים להתבסס עליהם בדרך להפיכת הקבוצה הצעירה והבד”כ די כושלת לאחת הכוחות הבולטים במערב. שנתיים אחרי, ערב עונת 2018-19, ונראה כאילו הפרויקט של ת’יבודו קרוב יותר לפירוק מאשר להתקדם לשלב הבא.

טום ת'יבודו
Via NBA.com Facebook page

יש משהו טרגי במועדון שהתחיל את דרכו בנ.ב.א לפני 29 שנה. ב-7 השנים הראשונות לקיומה לא הצליחה הקבוצה לנצח יותר מ-26 משחקים בעונה אחת. הגעתו של קווין גארנט שינתה הכל, וכבר בעונתו השנייה הצעיר משיקגו הוביל את מינסוטה לפלייאוף בפעם הראשונה. בזמן שהפך לאחד השחקנים הטובים בנ.ב.א, הוא הוביל את הטימברוולבס 8 עונות ברציפות לפלייאוף, אבל רק פעם אחת, ב-2004, הצליח לגרור את הקבוצה מעבר לסיבוב הראשון.

אותה עונה הסתיימה בהפסד ללוס אנג’לס לייקרס בגמר המערב. העתיד נראה ורוד. אבל במקום לבנות על הישג השיא, הקבוצה חזרה לבינוניות ואף פחות מזה, ובשלוש השנים האחרונות של גארנט במועדון נכשלה בניסיונות להגיע לפלייאוף, בזמן שהחבורה של 2004 התפוגגה לה לאיטה. גארנט עבר לבוסטון סלטיקס כדי לזכות בטבעת אליפות. מינסוטה לא התאוששה.

מאז עזיבתו של גארנט ב-2007 ועד העונה שעברה, בה הטימברוולבס התחילו חזק ואז לאט לאט איבדו את המומנטום וכמעט את המקום שלהם בפלייאוף, היא לא סיימה פעם אחת במאזן חיובי. בעונת השביתה של 2011-12 העניינים התקדמו יפה. ריקי רוביו הרשים, קווין לאב קלע וקטף בקצב מסחרר, והקבוצה הייתה בדרך לפלייאוף, אבל קובי בראיינט פצע את רוביו, והסוף היה כמו בכל עונה. גארנט חזר לסיבוב פרישה והדרכת צעירים, אבל האיש שמוביל כמעט כל קטגוריה סטטיסטית משמעותית בהיסטוריה של הקבוצה לא זכה לשחק במדיה בפלייאוף שוב.



ת’יבודו הגיע לאחר פסק זמן קצר שלקח בעקבות סיום עבודתו בשיקגו. פציעות, לא פציעות, ת’יבודו תמיד הוביל את הקבוצה לפלייאוף, אבל הקצר בינו לבין מקבלי ההחלטות במועדון גרמו לכך שהמאמן הפופולרי (בקרב האוהדים, לא בהכרח אצל כל השחקנים) סיים את תפקידו. לג’וב במינסוטה הוא כבר דרש יותר סמכויות, וקיבל.

העונה הראשונה שלו עם מינסוטה (2016-17) לא היוותה קפיצה משמעותית – שיפור של רק שני ניצחונות, ובלי שיפור משמעותי ביכולת ההגנתית – המומחיות של תיבודו, שהיה עוזר מאמן ואחראי על ההגנה של בוסטון באליפות האחרונה שלהם. גם שיקגו שלו, עם או בלי דרק רוז, הייתה אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה באופן קבוע. אבל לפעמים זה רק עניין של זמן.

מה היה השינוי הגדול עונה שעברה במינסוטה? הגעה של עוד אקס-שיקגו, ג’ימי באטלר. גילוי נאות: הכותב אוהד שיקגו, ובאטלר הוא אחד השחקנים האהובים עליו. שחקן שכשיש לו מצב רוח הוא אחד השוטינג גארדס הטובים בליגה בשני צידי המגרש. מה הבעיה? באטלר יותר מדי פעמים במהלך הקריירה, גם בשיקגו וגם במינסוטה אם השמועות נכונות, מוצא על מה לכעוס. עוד על זה עוד מעט.

ג'ימי באטלר
Via Minnesota Timberwolves Facebook page

הטימברוולבס שברו את בצורת הפלייאוף שלהם בעונה הקודמת, והודחו צ’יק צ’ק על ידי יוסטון. משהו לבנות עליו, לא? לא. כתבים של The Athletic מדווחים שהשמועות לגבי בקשת הטרייד של באטלר נכונות. למה? בתחילה הוערך שבאטלר לא מרוצה מהמקום של אנדרו ויגינס בתוכניות לעתיד – ויגינס חתם על חוזה של 148 מיליון דולר ל-5 שנים לפני תחילת העונה הקודמת, אבל הוא אחד השחקנים הכי פחות יעילים בליגה וחור גדול בהגנה למרות היכולת האתלטית המרשימה שלו. ויגינס ובאטלר באמת לא אוהבים אחד את השני, אבל זה לא הדבר היחיד שחורק במערכות היחסים של באטלר וצעירי מינסוטה.

בינתיים מתברר ומתבהר שבאטלר ו-KAT (טאונס) לא מסתדרים. באטלר גם חושב קדימה, על החוזה הבא שלו (יש לו אופציית שחקן על עונת 2019-20 שהוא כנראה ינפנף). אדריאן ווג’נראוסקי, שבד”כ לא ממציא שטויות, מדווח שבאטלר מכוון לניו יורק, ברוקלין או הקליפרס, לשלושתן יהיה מספיק מקום מתחת לתקרת השכר כדי להציע לו חוזה מקסימום ל-4 שנים.



הטימבר-בולס, כשבאטלר, רוז, טאג’ גיבסון ועכשיו גם לואל דנג משחקים תחת מאמנם משיקגו, אולי לא יחזיקו מעמד הרבה זמן אם באטלר באמת יעזוב. צרות אחרות באות מכיוון טאונס, עוד בחירה מס’ 1 בדראפט שלא עשה התקדמות משמעותית שנה שעברה (השלישית שלו בליגה). נשארה לו עוד עונה אחת בלבד על החוזה, ובד”כ עם רוקי ברמתו (רוקי העונה 2016, אול-סטאר, 21.3 נקודות ו-12.4 ריבאונדים למשחק עונה שעברה) כבר סוגרים על הארכת חוזה. הוא, בינתיים, לא. גם בגלל ויגינס? אולי ת’יבודו. בטוח שבאטלר קשור איכשהו.

זה לא יפתיע אף אחד אם מינסוטה תתחיל להתפרק לה לאט לאט במקום להמשיך להמריא לעבר העתיד המזהיר שניבאו לה לא מזמן. ת’יבודו לא מצליח לגרום לויגינס וטאונס להפוך לשחקני הגנה מחוייבים. הוא גם לא מצליח להתנער מהבעיות שלו בשיקגו – התקפה קצת תקועה ורוטציה קצרה מדי. לא בדיוק מאמן אנלוגי בעידן דיגיטלי, אבל גם לא בדיוק מישהו שפילוסופיית הכדורסל שלו תואמת לסגנון שמשגשג בליגה בשנים האחרונות.

יש לא מעט קללות ספורט מפורסמות – בנפיקה ליסבון, שיקגו קאבס ובוסטון רד סוקס (שכבר נשברו), קבוצות ספורט בכלל מהערים פילדלפיה, סן דייגו ו-וושינגטון, ועוד ועוד ועוד. לטימברוולבס אין שום קללה להיאחז בה. סתם חוסר הצלחה וגם חוסר מזל שפוגעים בקבוצה שוב ושוב בדיוק שנראה כאילו העניינים מקבלים תפנית חיובית. לפני עוד עונה במערב הקשה שפתאום יש בו גם את לברון ג’יימס, יכול להיות שהסיפור של הגרסה הנוכחית של זאבי היערות ממינסוטה יסתיים לפני שהוא באמת התחיל.

טאונס, ג'ימי באטלר
Via Minnesota Timberwolves Facebook page
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח