אחרי 33 טורים ועונות משוגעות ודרמטיות זה סוף-סוף קרה. נטשתי את Championship Manager 01/02 לטובת 'הדור הבא' בסדרת המנג'ר, CM4 של עונת 2003/2004. המשמעות היא שבפעם הראשונה מאז התחלתי לשתף אתכם במסעותיי עם קבוצות שונות ברחבי אירופה, אוכל לאמן קל"ב – קבוצה בליגת העל הישראלית.

המשחק עצמו נוח לשימוש ומהיר, הרבה יותר ממה שזכרתי אותו כנער. היו לי הרבה אופציות והתלבטויות באיזו קבוצה לבחור, אך לבסוף בחרתי בבית"ר ירושלים, כי בית"ר מודל 2003 הייתה קבוצה מפוארת עם הווה לא ברור ושחקנים בגיל נוער רגע לפני הפריצה הגדולה. במיוחד התלהבתי מחמישה שחקנים בני 18: מאור מליקסון, ברק יצחקי, עמית בן-שושן, שלומי ארבייטמן ואבירם ברוכיאן. Class of 2003, הגרסה הירושלמית. בית"ר הזאת נורא הזכירה לי את ווסטהאם ההיא, הקבוצה שפתחה אצלי את סדרת המסעות במנג'ר.

רכש

כדי להכניס קצת כסף לבזבוזים לקופה הדלה של המועדון מכרתי את שני הזרים היחידים בקבוצה, זוראן קמפרה ואינדיו פררה, וגם את החלוץ הוותיק עמיר תורג'מן, מה שהכניס לי לא פחות ממיליון יורו לכיס. שחקני הרכש הראשונים היו שניים מהכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי בשנות ה-90', איציק זוהר וטל בנין, שניהם שחקנים חופשיים ללא קבוצה. החלטתי להחזיר הביתה שלושה אקסים- ז'אן טלסניקוב, איתן מזרחי ואמיר שלח. גם תומר בן-יוסף ואבי יחיאל הצטרפו כדי לחזק את ההגנה ולהילחם על המקום בהרכב לצידו של שלח. ואחרון הצטרף עוד כישרון על בן 18, שי בירוק, שהגיע בהשאלה ממכבי חיפה ואחרי חודש סיכם על חתימה והצטרפות בחינם בתום החוזה שלו באמצע העונה.

מערך

ניסיתי לא מעט מערכים בחודשיים הראשונים, עד שהגעתי למערך המנצח- 4-1-3-2 התקפי, מערך מפורסם המכונה 'דיאבלו'.

סיבוב ראשון

העונה נפתחה בהפסד 1-0 להפועל ת"א בטדי, ונמשכה גרוע עם עוד שישה משחקים ללא ניצחון. באמצע הרצף מצאתי את המערך הנכון, ההפסדים הפכו לתוצאות תיקו, והניצחון הראשון הגיע במחזור השמיני עם 5-1 ענק על מ.ס. אשדוד בבית, שפתח רצף של שישה ניצחונות רצופים, כולל 3-2 דרמטי בחוץ על האלופה מכבי ת"א, שכבר הובילה 2-0. את הסיבוב הראשון סיימנו במקום השישי, במומנטום ענק לקראת המשך העונה.

סיבוב שני

רצף הניצחונות נקטע עם תיקו בחוץ מול הפועל ת"א, מה שלא פגע בעלייה של הקבוצה לעבר הצמרת הגבוהה בזכות רצף כולל של 11 משחקים ללא ניצחון. באופן לא מפתיע, הקבוצה שהנחילה לי את ההפסד האחרון היא גם זו שקטעה את הרצף- מכבי חיפה, שתפסה את המקום הראשון כמעט מפתיחת העונה והייתה בלתי מנוצחת עד אותו שלב. בינתיים עליתי לרבע גמר גביע טוטו והודחתי ע"י הפועל קריית-שמונה מהלאומית, ובגביע עליתי לשמינית הגמר למפגש מסקרן מול מכבי ת"א. את הסיבוב השני סיימנו בענק עם 5-1 ביתי על בני סכנין, נקמה מתוקה על ההפסד בסיבוב הראשון, ועלייה למקום השני בטבלה.

סיבוב שלישי

פתחנו את הסיבוב השלישי עם תקוות לגנוב למכבי חיפה את האליפות, אך למרות ניצחון גדול במשחק העונה בטדי, הפער היה גדול מדי והפעם לא היה קיזוז שמנע מהירוקים אליפות בהליכה. מכבי ת"א הדיחה אותנו בגביע, וגם ניצחה אותנו בליגה. גם אחי נצרת, שירדה ליגה, ניצחה אותנו בחוץ אבל כל שאר המשחקים, למעט תיקו בודד מול מכבי נתניה, הסתיימו בניצחון שלנו. הצלחנו לשמור על המקום השני ולהשיג את הכרטיס לסיבוב השני במוקדמות ליגת האלופות (פעם הליגה שלנו הייתה שווה משהו באירופה). עונה מוצלחת במיוחד עבור קבוצה שניבאו לה מקום במרכז הטבלה במקרה הטוב.

מלך השערים

שלומי ארבייטמן, בגיל 18 בלבד, כבש 22 שערי ליגה (מקום שני אחרי יניב קטן) ואף קיבל זימון לנבחרת. איציק זוהר בן ה-33 היה קרוב אליו עם 18.

השחקן המצטיין

מאור מליקסון, היהלום מיבנה, היה המנוע מהקישור והשחקן עם הציון הממוצע הגבוה ביותר בקבוצה- 7.45. הוא תרם שישה שערי ליגה ושמונה בישולים ואפילו קיבל זימון לנבחרת הבוגרת של אברם גרנט.