חיפשתי אתונות, מצאתי אצולה

הזמן: יום שישי, שעת צהריים מוקדמת.

אני מוצא את עצמי נכנס לרכב בהרצליה, שם כמה שירים של מרגול כדי להיכנס לאווירה ומכניס לוייז את הכתובת שחבר שלי שלח לי בדרכי לרחובות.

מה לעזאזל יש לי לחפש ברחובות בשישי בצהריים אתם שואלים? התשובה היא שקבוצת הפועל מרמורק פותחת עונה אחרונה במגרשה הביתי המיתולוגי ה”איצטוני” (פתיחת העונה הרשמית הייתה בשבוע לפני כן במשחק חוץ, אבל זה לא באמת נחשב), שבסוף העונה ייהרס וייהפך לעוד כמה בניינים בעיר. לאחר שיחה עם חבר שלי, אוהד שרוף של מרמורק עוד מילדות על ההתלהבות מפתיחת העונה זכיתי לקבל הזמנה למשחק מהקבוצה עצמה.

אחרי נסיעה עם לא מעט פקקים מפתיעים (למה לעזאזל יש עומסים באיילון בשישי בצהריים??) אני מודה לאל על הפיקנטו הקטנה שלי שכן הצלחתי למצוא חנייה ממש ליד המגרש עשר דקות לפני שריקת הפתיחה, מהסוג שכל רכב אחר היה ממאן להיכנס אליה.

בתמונה: קופת כרטיסים או כספומט בלוד
בתמונה: קופת כרטיסים או כספומט בלוד

אחרי ביקור קצר בקופת הכרטיסים, רק כדי לגלות שלא באמת שמרו לי כרטיס (סטארט אפ שלי לאנשי הקבוצה, תגידו שהקופה נראית כמו כספומט בלוד כי האוהדים מכורים לקבוצה), שיחת טלפון קצרה למנהל הקבוצה ואני חולף אחר כבוד על פני השומרים והסדרנים במבט של “אני נכנס חינם כי אני כותב בהזווית ומכיר אנשים בדרגים הגבוהים”.

עם כזו שמירה, אפשר להרגיש בטוח
עם כזו שמירה, אפשר להרגיש בטוח

דרך אגב, רק כדי לסבר מעט את האוזן. הקבוצה אשר משחקת בליגה א’ דרום (השלישית בדרג הליגות הישראלי) מכרה כ-350 מנויים העונה! לאחר חלוקת כרטיסים לשחקנים, מוזמנים וכו’ נשארים בערך כ-20 כרטיסים שניתן לרכוש ביום המשחק בקופת המגרש, מה שאומר שאם תרצו לחוות בפעם הראשונה או האחרונה את המגרש כדאי שתקדימו מאוד לרכוש כרטיס.

כבר מהשנייה הראשונה לאחר הכניסה לתוך המגרש אי אפשר לפספס את הקהל המיוחד של הקבוצה. מאות אוהדים, נשים וגברים מגילאי שנתיים עד 70 לבושים כמעט כולם באדום, רוקדים, שרים וגורמים למוח לחשוב שהוא נמצא ביציע ה”קופ” באנפילד ולא בשכונה של תימנים ברחובות.

img_20160923_155352_hdr

כן, אי אפשר לברוח מהעניין העדתי הזה. אבל בהחלט יש בו כדי להסביר את היריבות המרה עם הקבוצה מהשכונה האחרת ברחובות הלא היא מכבי שעריים. מי שטוען שאין סכסוך מלא באמוציות כמו סכסוך של תימנים, מוזמן לבסס את טענותיו במחקר על היריבות בין מרמורק לשעריים. האמוציות מגיעות לשיא במשחקי הדרבי המפורסמים בין הקבוצות, שהשנה לא יתקיים לאחר שבעונה האחרונה הצליחה מכבי שעריים להעפיל לליגה הלאומית והעונה “הצליחה” הפועל מרמורק כבר להיות ממודחות גביע המדינה.

מספר דברים קטנים שאפשר ללמוד משירי העידוד של הקבוצה:

  1. מרמורק היא שכונת האצולה של העדה.
  2. “אין לנו זכות בכלל להתלונן, אנחנו מרחובות והם (שעריים) מירדן”.
  3. שעריים מביישים את העדה.

בכלל, הקהל של מרמורק הוא ללא ספק תופעה. לא רק בגלל מספר האוהדים, אלא בעיקר בגלל שהם לא מפסיקים לשיר לאורך כל 90 הדקות. מנהיג חוג האוהדים, אחיקם, מנצח על תזמורת של שירים מקוריים ואמא שלו במרכז ה”סכך” לא נחה ולו לרגע. אביזרי העידוד, חולצות האוהדים והתופים נותנים אווירה שתגרום לרבות מקבוצות ליגת העל לקנא.

הבן והאמא, הצגה של קהל! (קרדיט ליוסי סוריק מהדף הרשמי של הקבוצה על התמונה)
האמא והבן, הצגה של קהל! (קרדיט ליוסי סוריק מהדף הרשמי של הקבוצה על התמונה)

על רמת הכדורגל אי אפשר יותר מדי להרחיב, כי היא באמת לא העניין המרכזי. נכון, העובדה שהקבוצה ניצחה 0-4 את הכח עמידר רמת גן שבוע אחרי שנתנה שלישיה למחנה יהודה בטח לא גרעה מהאנרגיות של הקהל. אבל לי בתור צופה מהצד היה נדמה כי גם אם האורחים היו מובילים 0-2 אי אפשר היה לעצור את החגיגות של הקהל. המון אוהדי כדורגל מתנתקים בשנים האחרונות מהכדורגל הישראלי בטענה שהוא איבד את הקסם ושפעם היה פה כדורגל. לכל אותם אוהדים יש לי רק דבר אחד להגיד: רוצו לראות כדורגל בליגות הנמוכות!

img_20160923_153812_hdr
מי אמר אפטון פארק ולא קיבל?

נכון, הרמה לא באמת גבוהה. אבל גם ליגת העל שלנו היא לא הפרמיירליג האנגלית. מבלי לנסות להישמע קלישאתי, אני יכול להגיד שאין עוד מקום להיזכר בו באהבה הטהורה לכדורגל כמו מקום שבו אתה מוקף במאות משוגעים שעזבו את מנוחת שישי בצהריים, רק כדי לבוא ולהראות אהבה לקבוצה אותה הם אוהדים. ה”איצטוני הגדול” הוא המקום לפגוש את האהבה הזו פנים אל מול פנים.

כן, זה גם המקום לפגוש את אותו בחור מבוגר שעמד לידי על הגדר ושאל אותי על כל שחקן מי הוא ומה הוא עשה בשבוע שעבר, רק כדי להיות הראשון שמעדכן שהוא ראה בדף הפייסבוק של הקבוצה שקובי דג’אני לא נמצא כי הוא שוחרר מהקבוצה. ואם כבר אתם מחפשים נוסטלגיה בכדורגל אשמח לספר לכם שעוז יפרח הוא הבלם של הקבוצה ושליאור אסולין הוא ההחתמה האחרונה לחיזוק החוד בניסיון לעלות לליגה הלאומית.

עם החיזוק להנהלה בדמות אייל גולן ושינו זוארץ הקבוצה מקווה לחקות את ההצלחה של היריבה הגדולה ולהצליח להעפיל לליגה השנייה, הלא היא הליגה הלאומית. עם כזה קהל אני יכול רק לאחל לקבוצה שגם בשנה הבאה לא יהיה דרבי, כי מרמורק תהיה בלאומית ושעריים בליגה א’ 🙂

ואם כל זה לא שכנע אתכם שמשחק באיצטוני בעונתו האחרונה בנוף הכדורגל הישראלי הוא חובה, אז נחזור לזווית התימנית כדי לשכנע אתכם. באיזה עוד מגרש בארץ חלק מהחגיגה של השחקנים עם הקהל לאחר ניצחון גדול כוללת ריצה של אחד משחקני הקבוצה לקהל רק כדי שיתנו לו קצת גת ללעיסה? באיזה עוד מגרש בארץ כדור שנבעט מעט חזק מדי נעלם מגבולות האצטדיון לעד? באיזה עוד אצטדיון בארץ תלמדו מילים חדשות כמו “היבלה” (לפי התרגום זה אומר שיגעון. נגיד, די להיבל אותי!)?

בקיצור, שו שו שולמית, מרמורק ללאומית!

img_20160923_160128_hdr

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח