ז’וזה לך, ברח

מנצ’סטר יונייטד לא היתה מועמדת לאליפות העונה בכל מקרה. כאוהד הקבוצה, היה ברור לי מראש שלהשיג את אותו המקום בו סיימנו בעונה שעברה יהיה הישג מרשים. זה בסדר, אני לא חזיריניו. פעם יונייטד שולטת ופעם קבוצה אחרת. בעולם הכדורגל שאנחנו חווים, רכישה או שתיים יכולות לשנות סדרי טבלה. אבל אני חייב להעלות את השאלה – מה המחיר?

מוריניו
Via UEFA Champions League facebook page

כשמוריניו בא, היה ברור לכולם ששיטת המשחק תשתנה. מי שלא הבין את זה, אולי לא ראה קבוצה של מוריניו בחייו. היה ברור כשמש שהקבוצה תתבסס על משחק הגנה קשוח וקפדני, ויציאה מהירה לעקיצות. אז בעונה הראשונה, הוא קיבל את הנחת “העונה הראשונה של מוריניו”, והעונה השניה הסתיימה עם מקום שני שבכל עונה שפוייה של הפרמייר ליג, משמעותה היתה אליפות. לא אשמתו שגווארדיולה בא לעשות לו “נא באוזן”.

אז מה עושה ז’וזה לקראת העונה השלישית (וכן, אני מודע לכך שמדובר בסה”כ במחזור שני)? לא הרבה.

נכון שכנראה הגלייזרים לא מבינים מה קורה סביבם, ובטוחים שלנצח רוחו של סר אלכס תרחף מעל המועדון ותעשה כשפים. נכון שהם לא ממש סגורים על עצמם ופשוט חלמו בחלון ההעברות האחרון. אבל איך אומרים? בוא… לא מדובר במועדון בסדר גודל של סוונסי (עם כל הכבוד). מדובר בכל זאת במועדון שסיפק לא מעט שחקני הרכב ראשון לנבחרות שהגיעו רחוק במונדיאל…



אבל ז’וזה הוא לנצח ז’וזה ומשהו שתמיד ידע לעשות הוא לבכות “על מר גורלו”. אז כל הקיץ ז’וזה, במקום להתעסק בכדורגל, משדר לשחקניו מסר לוזרי של “אין לנו מה למכור”. ונחשו מה… השחקנים מקשיבים, ומגיבים עם ניצחון נרפה מול לסטר וביזיון של 45 דקות (הגדול עד כה בתקופת מוריניו) מול ברייטון (ועוד לא שיחקנו נגד סיטי – אמאל’ה). מנצ’סטר נראתה כמו עולה חדשה לפרמייר ליג, שלומדת פתאום מה הרמה בליגה של הגדולים. אפילו לא כמו יונייטד של שנות השמונים פרה-פרגוסון, אז הם היו סתם עוד קבוצה בינונית, אבל לפחות עם גאווה.

היה ברור לכולנו ששיטת המשחק תהיה מבוססת על משחק הגנה קשוח, מסודר, מתואם. הבעיה שמשחק ההגנה (ושם אין חוסרים כרגע) פשוט מזעזע. הגנה לא מתואמת, אותה גלן מארי מביך הבוך וחזור, ואפילו דה חאה (אמנם מונדיאל מחריד, אבל בכל זאת) מבצע טעויות איומות ומשלם עליהן מיד.

דה חאה, מנצסטר יונייטד, ברייטון
Credit to “Manchester United” facebook page

ומה בנוגע ליציאה מהירה קדימה? עד שראשפורד ולינגארד יחזרו באופן מלא וסופי, מרסיאל ואלכסיס אמורים להספיק. אמורים. אבל אלכסיס נראה כמו מישהו שיודע לרוץ מהר, ומרסיאל כמו מי שרק רוצה לעוף מאולד טראפורד כמה שיותר מהר. לוקאקו פשוט אבוד, מחוסר עבודה, מתוסכל.

אז אולי הבעיה היא לא השחקנים? אולי הבעיה היא מאמן מקובע? שלא מבין שאם הוא לא מקבל את השחקנים שהוא רוצה, הוא צריך לעבוד עם הסגל הקיים. אולי כשיש לך קישור שמורכב משחקנים כמו פוגבה, פרד, מאטה, לינגארד, פריירה, מאטיץ’… אולי אפשר לחשוב על להחזיק בכדור, ליזום, לשחק בסגנון שלא מסתמך על כל החולשות של הסגל הקיים. ולראיה, במחצית השניה, כשיונייטד התעקשה להחזיק בכדור, לפחות נסגר החור בסכר, והם התפנו לנסיונות התקפה.



אם נבחן את הדברים לעומקם, נראה שדה חאה, בעונת שיא, היה אחראי יתר מכולם על נתונים הגנתיים טובים מאוד בעונה שעברה. זה לא שהשיטה של מוריניו עבדה כל כך טוב, שהרי אם כך היה – כך גם יהיה כי הקבוצה לא ממש השתנתה באספקט הזה. ולכן, עומדות בפני מוריניו שתי ברירות. או שהוא מצליח בכל זאת לשנות, עם הסגל הקיים, ולהרגיל אותו לשיטה שלו, או לשנות את דרך המחשבה שלו ולהיות יותר יצירתי.

סקר קטן – האם אתם מאמינים שהוא מסוגל לבצע את אחת משתי האופציות? גם אני לא.

ולכן, עם כל הכבוד למוריניו, אולי הוא לא המאמן המתאים ליונייטד. אני לא ממש יודע איזה מחליפים יש כרגע בשוק, ולא בטוח שממש היום חייבים לעשות את השינוי, אבל אני בטוח שחייבים לעשות אותו.

מוריניו-מנצסטר-יונייטד
Credit to Manchester United Facebook Page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!