הספורט הפופלארי ביותר בעולם (והכי פחות מתוקשר)

// מאת אבנט קליינר

קטרגל הוא המשחק המשוחק ביותר בעולם ובישראל. רובנו גדלנו ובילינו שעות רבות על מגרשי האספלט הכואבים, תקתקנו שיעורי בית כדי לצאת מהר לרחוב ולשחק עם שערים המורכבים משתי אבנים גדולות, החבאנו מהמורה כדור טניס בתיק ומיד כששמענו את הצלצול רצנו לחצר האחורית לשחק את גמר גביע העולם המקומי.

פוטסל (Futsal = Futbol de Salon), או בשמו העברי כדורגל אולמות, הינו הגרסה המקצוענית למשחק הקטרגל השכונתי: חמישה על חמישה וכדור שנע במהירות מרגל לרגל בניסיון להכניע את היריבה. כמו הכדורגל, גם הפוטסל מנוהל על ידי התאחדות הכדורגל העולמית, FIFA, שמשקיעה בעשור האחרון משאבים רבים בקידום הענף מתוך הכרה בפוטנציאל הטמון בו. לעומתה התאחדות הכדורגל הישראלית אינה מקדמת את המשחק דיו.

Credit to UEFA Futsal Facebook page

משחק הפוטסל משוחק על משטח פרקט או משטח גומי ייעודי, ומימדי המגרש דומים למגרש כדוריד. חוקי הפוטסל שונים במקצת מחוקי הכדורגל. לדוגמא, כל מחצית משוחקת למשך 20 דק’ נטו – כלומר, השעון עוצר בכל פעם שהמשחק מופסק.

מימדי המגרש וחוקה זו מעניקים למשחק הפוטסל את הייחודיות שבו – משחק דינמי ומהיר עם וירטואזיות של הכדורגל הגדול, תרגילים מובנים וטקטיקה מעולם הכדורסל, שוערים המגיבים לבעיטות בטווחים של משחק כדוריד וכדור מיוחד וקטן יותר (גודל 4) ששוקל כמו כדור ברזל. למעשה, אפשר לומר שפוטסל הוא כדורגל על ספידים, אנרגטי, מותח ומלא בשערים.

אז מדוע עולם הפוטסל, העולמי והישראלי, לא זוכה לחשיפה במדינת ישראל על אף אטרקטיביות המשחק ועצם היותו הענף המשוחק ביותר בישראל? כיצד רק אחוז קטן מאוכלוסיית חובבי הספורט מודע לעצם קיומה של ליגה מקצוענית בפוטסל בישראל? לקיומה של נבחרת ישראל הפועלת תחת ההתאחדות לכדורגל ומייצגת את המדינה במוקדמות אליפויות אירופה והעולם? להשתתפותן של אלופות ישראל בליגת האלופות של אופ”א מדי שנה?



 

כבוגר הענף, שזכה באליפויות וייצג את מדינת ישראל בליגת האלופות בפוטסל עם קבוצת ינשופי אס”א תל אביב ובאליפות העולם לסטודנטים עם נבחרת ישראל, אני סבור כי טעויות רבות נעשו לאורך השנים בניהול ובפיתוח ענף הפוטסל בארץ. ישנה תחושה כי הפוטסל נמצא בתחתית סדר העדיפויות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, האחראית על ענף זה, הליגה המקצוענית ונבחרת ישראל.

ההתאחדות אפשרה למאמנים שלא הוכשרו ספציפית לאימון פוטסל לשלוט ביד רמה בענף במשך שנים רבות, ללא ביקורת ותחלופה. מדי שנה מתכונת הליגה משתנה, תאריכי הפתיחה ולוח המשחקים מפורסמים ברגע האחרון וכך קבוצות חדשות נמנעות מלהצטרף לליגה וקבוצות ותיקות מתקשות לבצע הכנה כשורה. כחלק מהניהול הלקוי, לא נוצרה התעניינות בקרב ערוצי הספורט השונים שפרט לעונות בודדות לא הסכימו לתת במה לשידורי המשחקים.

“כבוגר הענף, שזכה באליפויות וייצג את מדינת ישראל בליגת האלופות בפוטסל עם קבוצת ינשופי אס”א תל אביב ובאליפות העולם לסטודנטים עם נבחרת ישראל, אני סבור כי טעויות רבות נעשו לאורך השנים בניהול ובפיתוח ענף הפוטסל בארץ. ישנה תחושה כי הפוטסל נמצא בתחתית סדר העדיפויות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, האחראית על ענף זה, הליגה המקצוענית ונבחרת ישראל.”

Futsal 2.1
Credit to “UEFA Futsal” Facebook page

כמובן שהיעדר הרצון לפיתוח הענף בישראל מנע מהקהל הרחב להיחשף לענף, וכך נוצר המצב שהענף האטרקטיבי והמשוחק ביותר בישראל הינו נחלתם של מספר מצומצם של ברי מזל, משוגעים לדבר, אשר אהבתם לפוטסל היא המנוע היחיד להפעלת הענף בישראל.

חוסר המודעות לקיום הענף פוגע ישירות באפשרות להתפתחות מקצועית ולהישגיות בענף הפוטסל. הרוב המוחלט של שחקני הפוטסל במדינת ישראל, נחשפים בפעם הראשונה למשחק כסטודנטים. הסיבה, היא קיומה של ליגת פוטסל לאוניברסיטאות המופעלת תחת אס”א ישראל (אס”א – איגוד ספורט אקדמי). לאחר מכן, השחקנים הטובים ביותר אשר התחברו והתאהבו במשחק, ממשיכים בקבוצות ה”מקצועניות” שפועלות באופן עצמאי ולא תחת אוניברסיטה או מכללה. כלומר, שחקן פוטסל ישראלי נחשף לענף לראשונה ומתחיל לשחק בגיל 23 בממוצע. לאחר 3-4 עונות, בגיל 27, כאשר ניסיונו והידע שלו בפוטסל מסתכם באימון שבועי ומשחק בליגת הסטודנטים, הוא מצטרף לקבוצה המשחקת בליגה המקצוענית והופך למועמד לייצג את מדינת ישראל בליגת האלופות ובנבחרת ישראל. למרבה הצער, במרבית המכללות והאוניברסיטאות הרמה המקצועית אינה גבוהה במיוחד, כך ששחקן פוטסל ישראלי מגיע לשיאו המקצועי לאחר שנה או שנתיים בקבוצה מקצוענית – בקרבת גיל 30.



 

כמובן שפיתוח ענף הפוטסל בישראל דורש חשיבה מעמיקה, הצבת יעדים, הזרמת תקציבים והתנהלות על פי תכנית מסודרת. אולם לטעמי הבעיה נעוצה בחוסר הרצון לפיתוח הפוטסל בקרב האחראים עליו, המונעת מהענף הפופולארי בישראל להפוך למקצועני. לדעתי ענף הפוטסל עדיין מתקיים, אמנם על ערש דווי, בישראל אך ורק בזכות השחקנים והמאמנים שמוכנים להשקיע מזמנם, להתאמן בשעות לא סבירות, לשחק במגרשים שלא עומדים בתקנים ולנסוע בכל רחבי הארץ ללא כל תמורה כספית ומתוך אהבה אדירה ואמונה בהיתכנות להצלחת הענף. ככל הנראה השינוי בענף והפיכתו לשם דבר בישראל תגיע גם היא מלמטה, מהשחקנים. אך לשם כך, אנו זקוקים לתמיכתכם אוהדי הספורט.

בסדרת הכתבות הבאה אנחנו נציג את עולם הפוטסל העולמי והישראלי. נציין שחקנים מפורסמים, תחרויות מעניינות, נבחרות זוכות, קבוצות זוכות. כמובן, נקיים ראיונות עם שחקנים ישראלים וזרים. ננסה לחדד את רמת הטקטיקה והניואנסים שמיוחדים למשחק, שאולי יתרמו גם לכם במשחק עם החבר’ה. אבל בראש ובראשונה, ננסה להבין לעומק איך מרימים את הענף, איך מנגישים אותו יותר ומציבים אותו במקום בו הוא ראוי להיות.

אבנט, כותב הכתבה, התחיל לשחק כדורגל במחלקות הנוער של מכבי נתניה. בגיל 21 פרש מכדורגל מקצועני. כסטודנט הצטרף לסגלי הפוטסל של אוניברסיטת בן גוריון ואסא באר שבע וייצג את הקבוצות בטורנירים תחת הדרכתו של ויקו חדד. בשנת 2008 זומן לראשונה לסגל נבחרת ישראל לסטודנטים איתה השתתף באליפות העולם בסלובניה באותה שנה. בשנת 2009 “חצה את הכביש” ועבר ליריבה המושבעת ינשופי אס”א תל אביב בהדרכת ירון נצר. שם למד לראשונה את המשחק בצורה מקצועית ואף זכה להשתתף איתה בליגת האלופות.

אסא תל אביב - ליגת האלופות
ינשופי אסא תל אביב לפני משחק בליגת האלופות מול montesilvano אלופת איטליה ומי שתסיים באותה שנה כאלופת אירופה