כרמלו אנתוני – נקודת שפל בקריירה שכנראה תמשיך להידרדר

בפעם השנייה בארבע השנים האחרונות, כרמלו אנתוני עמד בפני פיצול בשביל של הקריירה שלו: לעשות את הבחירה הנוחה והרווחית יותר, או לנסות לקחת סיכון, ולחפש לעצמו סיטואציה בה הוא יכול טיפה לשקם את המעמד שלו. כמו לפני ארבע שנים, כשחתם על חוזה חדש עם הניו יורק ניקס, אנתוני נשאר ב”בית” (אוקלהומה סיטי במקרה הזה), ואולי בעצם סתם את הגולל על הפרק בו מישהו מחשיב אותו לשחקן משמעותי.

אבל רגע, איך הגענו לפה? כמו תמיד, כדי להבין את ההווה והעתיד, צריך ללכת קצת אחורה.

כרמלו אנתוני
חיוך של 27.9 מיליון דולר. Via Oklahoma City Thunder Facebook

את דראפט 2003 המפורסם של הנ.ב.א מעטרים ארבעה שחקנים, בולטים עם מרקר צהוב עליהם בין יתר השמות: לברון ג’יימס, דוויין וייד, כריס בוש וכרמלו אנתוני.

שלושת הראשונים זכו בשתי אליפויות ביחד והגיעו ארבע שנים רצופות לגמר הנ.ב.א. החבילה פורקה ברגע שלברון הרגיש שהוא יכול לעשות לעצמו שלישיה חדשה, צעירה וטובה יותר בכור מחצבתו. אין צורך לסקור את כל מה שקרה איתו בקליבלנד ב-4 העונות האחרונות ועד העזיבה ללייקרס ממש בימים אלה. וייד עוד משחק, בוש כבר לא בגלל קרישי דם שסיכנו את חייו.



אנתוני? הוא עוד איתנו, מרוויח כמו אחד השחקנים הטובים בליגה. אבל אם לפני הטרייד ששלח אותו לאוקלהומה סיטי כדי לחבור עם פול ג’ורג’ וראסל ווסטברוק היו מעטי מעט שעוד החשיבו את כרמלו ככזה, היום קשה למצוא בן אדם אחד שחושב שכרמלו שווה את הכסף או סכומים שמתקרבים ל-27.9 מיליון דולר שהוא ירוויח בעונה הקרובה.

זה יהיה קצת עיוות של המציאות אם נגיד שבאיזשהו שלב היה נראה שאנתוני נחשב כשווה כוחות ללברון. אבל כרמלו כן הגיע לליגה עם ציפיות, כיאה לבחירה מס’ 3 בדראפט. הוא שיחק עונה אחת בלבד בקולג’, עונה בה היה השחקן הטוב בליגה כפרשמן והוביל את סירקיוז לאליפות המכללות הראשונה והיחידה שלה עד כה, כשהוא גם זוכה בתואר מצטיין הפיינל פור.

הוא הגיע לדנבר נאגטס, קבוצה עם כמעט עשור בלי פלייאוף, ועדיין אחת הקבוצות הבודדות בלי גמר נ.ב.א. אנתוני הוביל את הנאגטס לפלייאוף בעונת הרוקי שלו. הוא הוביל את דנבר, לפעמים יותר לבד ולפעמים יותר לצד, בכל אחת מהעונות שלו בקבוצה לפלייאוף לפני הטרייד ששלח אותו לתפוח הגדול. את רוב הזמן בילה תחת ג’ורג’ קארל, שלא מזמן פירסם ספר בו הוא לא בדיוק החמיא לשחקנו לשעבר.

לא טענות חדשות. שוב, המחמאה על יכולת התקפית משובחת לא מצליחה לכסות את הביקורות הקבועות – לא מנהיג, לא שומר, לא רוצה לעבוד, לא רוצה להתחלק, לא בוגר. קארל, לא טיפוס קל להסתדר איתו בעצמו, סיפר על כמה רווח לו ברגע שאנתוני נשלח לניקס בטרייד ב-2011.

בניקס אנתוני נתן שתי עונות טובות מאוד אחרי שדאג לגרש את ג’רמי לין מהעיר כדי שלא יגנוב לו מתשומת הלב. באחת מהן קלע 28.7 נקודות למשחק וסיים כמלך הסלים, והוביל את הניקס לפלייאוף הטוב ביותר שלהם ב-13 שנה. אבל זו הייתה שירת הברבור של אנתוני והניקס מבחינת הישגיות. השנה, כש”הופיע” עם אוקלהומה סיטי לעוד הדחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, זה היה המשחק הראשון שלו בעונה האמיתית לאחר 5 שנים.



פעמיים בלבד בקריירה שלו הצליח להוביל את קבוצתו מעבר לסיבוב ה-1 בפלייאוף. פעם אחת עם דנבר (2009) עד לגמר המערב מול הלייקרס של בראיינט וגאסול, ופעם נוספת עם הניקס (2013), בדרך להפסד בחצי גמר המזרח לאינדיאנה של חברו לקבוצה באוקלהומה סיטי, פול ג’ורג’.

זהו. אנתוני אולי רוצה שיזכרו לו את שלוש מדליות הזהב עם הנבחרת האמריקאית בשלוש אולימפיאדות רצופות, אבל הוא יזכר ב”זכות” דברים אחרים, רובם לא קשורים בכלל לאליפויות ותארים. יזכרו לו שהוא דיבר על זה שהוא רוצה לקחת אליפות, אבל לפני שחתם על חוזה ל-5 שנים עם הניקס כשעוד חשבו שפיל ג’קסון יכול לשנות את גורל הפרנצ’ייז המדשדש, הוא ביקר אצל ודיבר עם כמה קבוצות שהיוו אופציה הרבה יותר טובה להתמודדות על התואר. זה פשוט דרש ממנו שני דברים שאנתוני לא רצה בזמנו: לוותר על כסף, ואולי קצת על מעמד.

אין שום דבר פסול בשחקן שבוחר את האופציה הכי רווחית שעומדת בפניו. אבל כששחקן מדבר כמה הוא רוצה אליפות ואז לוקח החלטה שנוגדת לחלוטין את העיקרון הראשון זה מגוחך. קארל דיבר גם על זה: אנתוני אמר שהוא רוצה להנהיג את דנבר, אבל לא באמת עשה משהו כדי להפוך לכזה.

באו.קיי.סי נורא רוצים שני דברים מאנתוני: שירד לספסל, ושיסכים לבייאאוט (שחרור של השחקן תמורת פיצוי מוקטן ומוסכם). טרייד? זה משהו שחולמים עליו, אבל יודעים שאף קבוצה לא פראיירית מספיק כדי להסכים. לא כרגע.

למה הם לא רוצים שהוא ישחק כמו מלו של פעם? כי את הגשר הזה הם חצו מזמן. אנתוני קלע רק 16.2 נקודות למשחק עונה שעברה, ורק 11.8 נקודות למשחק בפלייאוף. הת’אנדר הפסידו ב-15.6 נקודות ל-100 פוזשנים בזמן שהוא היה על המגרש. בגיל 34, כשהיתרונות הפיזיים שעזרו לו לשמר את עצמו כאחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה לאורך עשור וטיפה’לה נעלמים, וכשלקבוצה שלו עדיף שהכדור יהיה אצל ראסל ווסטברוק, פול ג’ורג’ ועוד כמה אחרים לפני שהוא יגיע אליו, כרמלו אנתוני מגיע לשפל שקשה לי להאמין שהוא דמיין.

לפחות יש לו את המדליות האולימפיות, ואת התגובה האפית שלו לג’ימי באטלר מאזין לונסה קארלטון והשיר המעיק שלה מלפני 16 שנה. כשהוא יצא מסיריקיוז עם אליפות מכללות היסטורית, חשבנו שהוא ישאיר חותם קצת יותר עמוק בליגה.