המסע של אביב בצון – מנג’ר עונה 4

“הגרר יגיע אליך בין חצי שעה לארבע שעות”. 20:00, שולי כביש 4, רק אני, השברולט הדוממת שלי, אלפי מכוניות טסות משמאלי ו-100% סוללה במחשב הנייד, שמודיע לי שהיא תתרוקן בעוד קצת פחות משלוש שעות. בתקווה שהסיטואציה הנוכחית שלי אינה סימן לבאות, החלטתי שאין דרך טובה יותר לחכות לגרר מאשר לפתוח את עונתי הרביעית בווסטהאם, לראשונה כאלופת אנגליה.

מוקדם יותר באותו יום חסר מזל, הכנתי כתבת תיירות שמספרת על כמה שמשתלם להזמין טיסה לקיץ כבר בתקופת החורף, כמה חודשים מראש. השיטה הזאת, תאמינו או לא, עובדת גם במנג’ר, כשכבר בדצמבר בעונה החולפת חיזקתי את הסגל ברשימה מרשימה של שחקנים שסיימו חוזה והגיעו בראשון ליולי במטרה לחזק את הקבוצה בדרך ליעד הבא- ליגת האלופות.
ואלה שמות 

טיטוס בראמבל הבלם מאיפסוויץ’. סטיב ווטסון המגן מאברטון.  שיי גיבן השוער מניוקאסל. קיירון דייאר הקשר מניוקאסל. קרייג בלאמי החלוץ. כן, גם הוא מניוקאסל. זכייה מפתיעה של אוקראינה ביורו 2004 עודדה אותי ונתנה לי את המוטיבציה והאמונה שגם ווסטהאם יכולה להפתיע ולזכות בליגת האלופות. לשם כך היה צורך להנחית תותחים כבדים. לא עוד שחקנים צעירים בעלי כישרון ופוטנציאל, אלא כוכבים ברמה עולמית, שיכולים לשנות את פני הקבוצה ולהוביל אותה לתהילה. באותה תקופה, לא היה כוכב גדול יותר בכדורגל העולמי מאשר דיוויד בקהאם. עונה לא מוצלחת במדי דפורטיבו גרמה לבקס לבקש לעזוב ולחזור לאנגליה, ישר להרכב אלופת הפרמייר-ליג, תמורת סכום מגוחך של 16 מיליון פאונד בלבד. עם כוכב בקנה מידה של בקהאם, השמיים הם הגבול.

ועדיין משהו היה חסר. עמדת החלוץ שלצד ג’רמיין דפו הייתה החוליה החלשה בשלוש העונות הקודמות. לא מעט שחקנים עברו שם: פאולו די קאניו, פרדי קאנוטה, דייגו טריסטן, פיטר קראוץ’, ניקולס אנקלה ועדיין, לא מצאתי סקורר מוביל ויציב. לאחר מכירתם של אנלקה וקאנוטה הלכתי על בטוח: מלך השערים של הליגה האנגלית אשתקד, לואיס סאהה, שסעיף שחרור של 12 מיליון פאונד הוביל אותו מפולהאם ישר להרכב הפטישים. הרכב ווסטהאם לעונת 2004/2005: ואן דר סאר; ווטסון, פרדיננד, טרי, ברידג’; בקהאם, קאריק, למפארד, קול; דפו, סאהה. על הספסל חיכו שחקנים מוכשרים כמו גיבן, בראמבל, הארגריבס, מקמנמן, דייאר, נולאן, קראוץ’, בארי ובלאמי. יוצאים לדרך.

סגל-2.מנג'ר
מחכים למשיח

העונה התחילה מתוק עם ניצחון (סוף סוף) על ארסנל 2:1 בזכות שער ניצחון של קרייג בלאמי בדקה ה-86. זה המשיך טוב עם 3:0 חלק על צ’לסי במחזור הפתיחה, ואז, בדיוק כמו הרכב המקרטע שלי, הכל נתקע. בעשרת המשחקים הבאים השגתי רק ניצחון אחד, 2:0 בבית על בריסטול סיטי בזכות שני פנדלים של בקהאם. שתי נקודות בלבד בשלושת המשחקים הראשונים באלופות, בבית קל שכלל את נאנט, פנרבחצ’ה ושטורם גראץ (כן, שוב הם) התווספו ליכולת גרועה בליגה ולפתיחת חודש אוקטובר במקום ה-12 בטבלה. חיכיתי למושיע, גם במשחק וגם בחיים האמיתיים שכן שעתיים וחצי עברו ללא סימן מהגרר שאמור לבוא ולהציל אותי. ופתאום הכל הסתדר. הגרריסט התקשר להודיע שהוא מגיע עוד כחצי שעה בדיוק באמצע 5:1 ענק מול בלקבורן שפתח רצף מטורף של 15 משחקים ללא הפסד, רובם בניצחונות משכנעים בהפרש של שלושה שערים ומעלה, בניצוחם של שחקני הרכש בקהאם וסאהה שלא הפסיקו לכבוש. זה לא הספיק בליגת האלופות, שם הודחנו ונשרנו לגביע אופ”א, אבל העתיד בהחלט היה ורוד ונדמה היה שהכל מתחבר, כשבליגה הפערים צומצמו עד שהגענו למחזורי חג המולד במקום השני, מרחק 13 נקודות ממנצ’סטר יונייטד, שאף קטעה את רצף המשחקים ללא הפסד 3:2, לאחר שכבר הובלנו 2:0.

שלושה גמרים בדרך לתואר

בניגוד לעונות הקודמות ולמדיניות הרכש הקבועה שלי, הפעם לא קניתי אף שחקן בינואר, שכן הקבוצה התחברה והסגל היה נראה חזק מספיק. למרות זאת התנחמתי בשלוש החתמות גדולות של שחקנים שצפויים לסיים חוזה בסוף העונה (מי השחקנים? חכו לטור של העונה החמישית). בירמינגהאם מליגת המשנה הדיחה אותנו בסיבוב הראשון של הגביע, אבל בגביע הליגה הגענו עד הסוף למפגש גמר שלישי מול ארסנל, לאחר שני הפסדים בגמר הגביע האנגלי בשנים האחרונות. בגביע אופ”א עברתי בקלילות את וארזים מפורטוגל והכוכב הענק שלה, טו מדיירה, את אייאקס של קייבו ומידו ואת פנאתיינקוס של עמנואל אוליסאדבה, בדרך למפגש בגמר נגד אנגליה אחרת, ליברפול. בליגה המשכתי לנשוף בעורפם של יונייטד ורניירי עד שהגעתי למשחק העונה באולד טראפורד במרחק של שתי נקודות בלבד, חמישה מחזורים לסיום.

הגמר הראשון היה גמר גביע הליגה מול ארסנל, שכבר הפכה ליריבה המרה שלי. מארק קר הסקוטי, שבמשחק נחשב לאחד העילויים הגדולים בבריטניה ובחיים האמיתיים רגע השיא שלו היה הגעה לגמר הגביע הסקוטי עם דאנדי יונייטד, כבש ראשון, לואיס סאהה השווה וקר כבש את שער הניצחון בדקה ה-101 בהארכה. הגביע הלך לארסנל, והעיניים פנו ל”גמר” באולד טראפורד. דיוויד בקהאם חזר הביתה ונקם עם שער בפנדל בדקה ה-17, פרנק למפארד הוסיף עוד צמד לפני סיום המחצית הראשונה, במחצית השנייה הורדתי את דפו לספסל והעלתי את בראמבל הבלם במקומו והיתרון נשאר עד הסיום. ניצחון סנסציוני בדרך לאליפות שנייה ברציפות!

לא. ווימבלדון ומידלסברו ניצחו אותנו במחזורים הבאים, טוטנהאם חילצה תיקו בדקה ה-90 שני מחזורים לסוף ושלחה את השדים האדומים לחגוג אליפות ואת ווסטהאם להגיע בפחד למשחק האחרון של העונה, גמר גביע אופ”א בליסבון. הפחדים נעלמו כבר בדקה השלישית עם שער מהיר של דפו. בקהאם הוסיף עוד שער בדקה ה-22 וגם פנדל של רובי פאולר לא מנע ממני זכייה בתואר אירופי ראשון בעונה מטורפת, שהחלה בזכייה במגן הקהילה, המשיכה קשה, אך הסתיימה בעוד גביע לארון.

אופא מנג'ר

אף על פי שההגנה נחלשה וספגה בעונה אחת את כמות השערים שספגנו בשלוש העונות הקודמות ביחד, ההתקפה להטה. לואיס סאהה סיים כמלך השערים של הליגה שנה נוספת כשבקהאם ולמפארד במקום השני (יחד עם עוד שני שחקנים) ודפו לא רחוק מהם. סה”כ בכל המסגרות כבשנו למעלה מ-100 שערים כשארבעת המובילים כובשים יותר מ-20 כ”א. בקהאם, למפארד וג’ו קול גם הוסיפו למעלה מ-15 בישולים כל אחד.

טבלה מנג'ר

 

גולים מנג'ר
טבלת מלכי השערים

משהו קטן מהלב

באותה עונה אגב, לפני קצת יותר מעשור, ווסטהאם עלתה חזרה מליגת המשנה לפרמייר-ליג. עונת 2005/2006, זאת שמצפה לי, הייתה העונה הראשונה של יוסי בניון במדי הפטישים, שבסופה הגיעה הקבוצה מרחק נגיעה מזכייה בגביע האנגלי. מאותה עונה לווסטהאם יש מקום קטן בליבי, ובמיוחד על מסך המחשב. מעונת 05/06 לא הייתה שנה שלא בחרתי את הפטישים מלונדון בכל מהדורת מנג’ר שיצאה. שום דבר פרט לזכייה בליגת האלופות לא יספק אותי. עבורי, סגירת המעגל המושלמת תהיה זכייה בגביע עם האזניים הגדולות. הישארו מעודכנים.

לשאר הטורים בסדרה

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!