המסע של אביב בצון – מנג’ר עונה 2

קיץ 2002 היה אחד הקיצים הטובים בחיי. בקיץ זה התוודעתי לראשונה למושגים “צפייה בתשלום” (או צ’רלטון) “הימורים בספורט” (או ווינר) ו-“עדכונים חיים” (או הודעות לנייד על כל גול בעלות של שקל אחד בלבד). מונדיאל 2002 ביפן ודרום קוריאה היה רגע מכונן בחיי. המונדיאל המלא הראשון שלי כנער, טורניר שהיה בו הכל – שחקנים אדירים, נבחרות צבעוניות, הפתעות, סינדרלות וגמר קלאסי אחד – ברזיל והתקפת הזהב של רונאלדו-ריבאלדו-רונאלדיניו מול גרמניה והגנת הברזל של קאן-לינקה-מצלדר. אח, היו זמנים במזרח הרחוק.

גם קיץ 2002 הוירטואלי שלי היה סוער במיוחד. ראשית, המונדיאל היה מפתיע אפילו יותר מהמקורי, כשפורטוגל של פיגו זוכה לראשונה בגביע העולמי אחרי ניצחון על לא אחרת מאשר פולין. שני הסקאוטים ששלחתי למזרח אסיה לעקוב אחרי שחקנים לווסטהאם, חזרו עם רשימות ארוכות של שחקני חמישה כוכבים שעשויים לחזק את סגל הקבוצה לקראת המשימה הקרובה בעונת 02/03- ליגת האלופות.

 

מסע רכש בקיץ: מוכשר כמו איזי או כישלון כמו כבירי?

עונה מוצלחת במיוחד עברה על כוחותינו, אך לקראת העונה החדשה וההתמודדות בארבע מסגרות שונות, היה צורך ברענון הסגל ובהעמקתו, במיוחד לאחר שההנהלה הצהירה שהמטרה היא להגיע שוב לליגת האלופות. שני שחקני הרכש הראשונים הצטרפו כבר ב-01/07  אחרי שחתמו בקבוצה עוד לפני סיום העונה הקודמת. הראשון הוא גארת’ בארי, אז מגן שמאלי/בלם מבטיח בן 21, שהצלחתי להביא בזול (1.9 מיליון פאונד) בזכות סעיף שחרור במקרה שקבוצתו, אסטון וילה, תרד ליגה, מה שאכן קרה (אולי בהשפעת הירידה אשתקד בעולם האמיתי). הרכש השני, והגדול ביותר של הקבוצה בקיץ, הוא סטיב מקמנמן, שכמעט ולא ראה דשא בריאל מדריד והגיע בטרייד תמורת חואן קרלוס ואלרון + 10 מיליון פאונד שריאל שילמה על הקשר הספרדי, שהגיע לווסטהאם רק בינואר האחרון.

בניגוד לעסקת מקמנמן, שגם איזי שרצקי היה מתגאה בה, העסקה בה הבאתי את שחקן הרכש השלישי, וויין ברידג’ הצעיר, הייתה שערורייתית בלשון המעטה כשכולם – האוהדים, ההנהלה והשחקנים, הביעו את מורת רוחם עליה. המגן השמאלי של סאות’המפטון הגיע לאפטון פארק תמורת 2.5 מיליון פאונד + שלושה שחקנים מעולים: אייל ברקוביץ’, דייוויד ג’יימס ודני מילס, שעשו את הדרך לסט’ מארי. בכדי לאזן את הסגל הדליל מכרתי את קווין קילביין לנוטינגהאם פורסט תמורת שלושה שחקנים צעירים- מרלון היירווד, אנדי ריד וג’רמיין ג’נאס. דיונוסיס חיוטיס היווני הגיע בכדי להיות השוער הבכיר בין הקורות, ג’יוניצ’י ינאמוטו היפני הגיע בהעברה חופשית מארסנל, כמו גם פול אינס הוותיק, שחזר לקבוצת נעוריו לאחר שסיים חוזה במידלסבורו.

במהלך כל החלון חיפשתי חלוץ מוביל. הצמד דפו את קאנוטה היה לא רע בעונה החולפת, אבל בשביל להצליח בליגת של הגדולים היה צורך בחלוץ בעל שם עולמי עם יכולת סיום קטלנית ומספר דו ספרתי של שערים בכל עונה. שבוע לפני סגירת חלון ההעברות, התבשרתי שדפורטיבו לה קורוניה העמידה את החלוץ המוביל שלה, דייגו טריסטן, ברשימת ההעברות, בגלל סכסוך עם מאמנו. שישה מיליון פאונד הביאו את הסקורר הספרדי לאפטון פארק לקול תשואות האוהדים המאושרים. הסגל מוכן, אפשר לצאת לדרך.

סגל

 

בדרך לברצלונה עוברים במילוול

העונה החלה בצורה טובה עם ניצחון כפול על האקה הלסינקי במוקדמות ליגת האלופות (ההיא מפרשת הפקס של מכבי חיפה) ועלייה לבית קשה במיוחד שכולל את יובנטוס, ולנסיה ופ.ס.וו ההולנדית. שלושה ניצחונות ביתיים רצופים על לידס, מנצ’סטר יונייטד ויובנטוס הוכיחו שהשנה ניתן ללכת עד הסוף בכל החזיתות. 14 משחקי ליגה ללא הפסד הסתיימו בהפסד 1:0 מעצבן לאלופה ארסנל בהייבורי (איזה כיף להגיד את השם הזה. הנה עוד פעם – הייבורי) ומקום ראשון בצוותא עם התותחנים לאורך מרבית החלק הראשון של העונה. במקביל, העפלתי מהמקום הראשון לשלב הבתים השני באלופות (כן, פעם היו שני שלבי בתים), שם פגשתי את אינטר, רוזנבורג ושטורם גראץ. בדרך נקלעתי למפגש גביע פיקנטי מול מילוול בחוץ, מה שגרם לי באותו רגע לעזוב הכל ולצפות שוב בסרט ‘Green Street Hooligans’.

גביע מילוול

איבוד הבכורה הגיע עם שני הפסדים רצופים במחזורי חג המולד, לשפילד וונסדיי האחרונה ולמנצ’סטר יונייטד בפתיחת הסיבוב השני, ומאז ארסנל התרחקה בעוד ווסטהאם איבדה גובה. גם הצטרפותו של קווין נולאן מבולטון על חשבונו של יאנמוטו המאכזב שעזב לגרמניה, לא עזרה. השפל הגדול של העונה הגיע בחצי גמר גביע הליגה מול מידלסברו. במשחק הבית הראשון ניצחנו 0:4 משכנע, מה שהוביל אותי להעלות עם ההרכב השני במשחק הגומלין- שם הפסדנו 5:0 והודחנו. ארסנל הדיחה אותנו ברבע גמר הגביע האנגלי עם 2:0 כואב.

ברבע גמר ליגת האלופות חיכתה לי משוכה קשה במיוחד – ברצלונה של ריבאלדו, קלייברט וסביולה. המשחק הראשון בקאמפ נואו הסתיים בצורה מעודדת, עם קאמבק ענק שלנו שהוביל ל-3:3 והרבה תקוות לקראת הגומלין, אך שער ניצחון של אדריאן איליה הרומני בדקה ה-80 חתם את תוצאת המשחק, 2:1 לבארסה, וסיים למעשה את העונה שלי כבר בחודש אפריל, לאחר שארסנל טיפסה לפער של 10 נקודות. בארסה הגיעה עד לגמר, שם הפסידה לפ.ס.וו, שחתמה עונה מוצלחת לקבוצות ונבחרות שמתחילות באות פ’. עד סיום העונה הצלחתי להפסיד פעם נוספת וגם לאברטון וליברפול, אבל נשארתי עם הרבה מחמאות וקבוצה התקפית שכוללת חמישה שחקנים שכבשו מספר זוגי של שערים (דפו, טריסטן, למפארד, קאנוטה וקול) ושער אחד לפחות של כל שחקני השדה.

את העונה סיימנו במקום השני, ללא תואר אבל עם כרטיס נוסף לליגת האלופות- בדיוק המטרה שהוצבה בפניי בפתיחת העונה. הרעב לתואר רק גדל במהלך העונה, ודבר אחד בטוח- בעונה הבאה הולכים לטרוף את הליגה בדרך לאליפות!

טבלה

המשך יבוא…

לשאר הפרקים בסדרה

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!