הזווית לקראת המונדיאל – נבחרת ארגנטינה

כשהוא כמעט בן 31, ליונל מסי מוביל נבחרת ארגנטינה עם המון סימני שאלה למונדיאל "הסיכוי האחרון" שלו, בתקווה להגיע לגמר בדיוק כמו לפני 4 שנים, רק עם סוף שמח הפעם.

מסי סמפאולי
Via Conmebol.com Facebook page

שני ציטוטים של מאמן נבחרת ארגנטינה, חורחה סמפאולי, מסבירים לא רע בכלל את המצב בו נמצאת הנבחרת ערב המונדיאל, כנראה האחרון של ליונל מסי כשעוד אפשר לקרוא לו "השחקן הטוב בעולם".

הציטוט הראשון מובא אחרי משחק בנובמבר 2016. סביליה המלהיבה של סמפאולי מפסידה 2-1 לברצלונה למרות שער יתרון מוקדם של ויטולו. סמפאולי אמר אחרי המשחק: לפעמים אתה מכין תוכנית משחק מעולה והשחקנים שלך מבצעים את כל מה שצריך, אבל אז מגיע מסי, ואם הוא רוצה, כל מה שתכננת וביצעת לא שווה כלום.

הציטוט הראשון הוא מחמאה נטו לשחקן שעפ"י השמועות שולט ביד רמה כמעט בכל החלטה המתקבלת בנבחרת, לרבות השחקנים שמוזמנים ואלה שנשארים מחוץ למונדיאל. יש כמה לא רעים בכלל שכמעט כל נבחרת אחרת בעולם הייתה רוצה לראות אותם בסגל ובהרכב שלה עכשיו. הציטוט השני בא לברך, אבל יצא טיפה מקלל: אם הכל בסדר עם לאו, הנבחרת נמצאת בידיים שלו, לא שלי. אין צורך להרחיב.



הנמכת ציפיות

ארגנטינה, רק מעצם היותה ארגנטינה, מועמדת לזכייה בגביע. שתי אליפויות עולם, גמר רק לפני 4 שנים, עוד כמה הפסדים בגמר הקופה אמריקה – נבחרת שהולכת בטורנירים האחרונים עד הסוף. כמעט. ויש לה את מסי. השחקן הכי טוב בעולם, השני הכי טוב בעולם, הויכוח הזה לא לפה. גיים-צ'יינג'ר ברמה הכי גבוהה שיש, והכוכב הכי גדול של הנבחרת בקילומטרים. שחקן שפרש וחזר ובלעדיו, פחות או יותר, הנבחרת הזו לא עושה שום דבר בשנים האחרונות. במשחק המכריע בבית המוקדמות, מסי שבר את בצורת הניצחונות של ארגנטינה בקיטו וכבש שלושער בניצחון על אקוודור.

אבל כשעוברים על הסגל הלא מאוזן, כשבוחנים את חוסר היציבות מבחינה טקטית בנבחרת מאז שסמפאולי לקח את התפקיד; כשנזכרים שארגנטינה עשתה הכנה פחות מאידיאלית למונדיאל שכללה הגעה מתוכננת לישראל, ביטול והמון רעש תקשורתי; ואפילו מעיפים מבט על בית שחלק מגדירים כ"בית מוות"; ומבינים שלהגדיר את ארגנטינה כפייבוריטית או אחת מהן לזכות בטורניר זו קצת הגזמה.

בעיות סגל

איפה מתחילים? בשער. סרחיו רומרו אינו שוער על, אבל הוא עשה עבודה טובה ויש לו ניסיון במעמד הזה. הוא לא יהיה. מי במקומו? כנראה שוער ריבר פלייט, הבורגר קינג, פרנקו ארמאני. שוער מצויין, לפחות ברמה הדרום אמריקאית, אבל את הבכורה שלו הוא יערוך במונדיאל עצמו. וילי קבאז'רו די התייבש בפרמייר ליג במשך העונה, וגם הוא לא בדיוק עתיר ניסיון במדי הנבחרת.

בהגנה העניינים לא טובים בהרבה. ניקולאס אוטמנדי הוא הבאנקר פה. השאר? קצת פחות ברור. סמפאולי שינה קווי הגנה וציוותים. מרקוס רוחו בקושי שיחק העונה, מה שאומר שפדריקו פאסיו כנראה יקבל דקות כבלם. המגן הימני המועדף הוא גבריאל מרקאדו מסביליה, אבל הוא לא בדיוק "מת" על התיפקוד שם. מסצ'ראנו, הלב של הנבחרת הזו במונדיאל הקודם שתמיד שיחק תפקיד שנע בין קשר אחורי לבלם נוסף, מגיע מהליגה הסינית. הוא בירידה, והוא לא התמודד מול רמה גבוהה של כדורגל די הרבה זמן.

לו צ'לסו
Via UEFA Facebook page

ובקישור האחורי לא יותר טוב. לוקאס ביגליה מגיע פצוע, מה שמטיל המון אחריות, כנראה, על ג'ובני לו צ'לסו מפריז סן ז'רמן. אין המון שחקנים צעירים בתפקידי מפתח בנבחרת הזו, אבל ייתכן ולו צ'לסו, שיודע לעשות דברים חוץ מלהיות קו קצת יותר קדמי במשחק ההגנה, יהיה סוג של אקס פקטור בנבחרת שזקוקה נואשות לקצת יצירתיות, יכולת מסירה וחוכמת משחק שלא קשורה לחלק הקדמי שלה.



התקפה אדירה – על הנייר

על פניו, יחידה התקפית שכוללת את מסי, סרחיו אגאורו, גונסאלו היגאווין, פאולו דיבאלה, אנחל די מריה ואפילו כריסטיאן פאבון המוכשר מבוקה היא לא משהו שצריך להתלונן עליו. אבל התלות המוחלטת במסי הופכת שחקנים עם רקורד מרשים במועדונים שלהם לפקטור זניח במדי הנבחרת. או פשוט כאלה שלא מצליחים לשים את הכדור ברשת כשמסי מסדר להם מצבים טובים (אהמ אהם היגוואין). די מריה שחקן מאוד דומיננטי בנבחרת כשבמונדיאל הקודם לקח על הגב שלו משחק או שניים. דיבאלה יכול להיות אחד המרעננים הרשמיים, אבל קצת קשה לראות אותו ואת מסי משחקים באותו הזמן, אלא אם כן מסי הופך להיות קשר אמצע או דיבאלה משחק במקומות שקצת פחות נוח לו. בקיצור – הרבה שמות מרשימים מקדימה, הרבה כישרון ב-30 מטר האחרונים, אבל אנחנו לא בשנות ה-30 וה-50, שהרכבים עם 3 חלוצים ועוד שני קיצוניים היו ה"דבר".

הת'כלס – תחזיות לטורניר

תסריט אופטימי: ארמאני מתגלה כגויקוצ'יאה רק 28 שנה מאוחר יותר, אוטמנדי מנהיג קו הגנה בלתי עביר, מסצ'ראנו משחק כמו ב-2014, לו צ'לסו מוכיח שהוא קשר העתיד של הנבחרת והקרוסלה סביב מסי לא מאבדת שליטה, אלא שואבת השראה ממנו בדרך אל תואר מונדיאל שלישי, כשמסי סוף סוף מוריד את המשקולת בשם מראדונה מהכתפיים, הרגליים וכל מקום אחר שבו היא אולי מפריעה לו.

תסריט פסימי: כל הדחה לפני רבע הגמר, ובמיוחד שלב הבתים, דבר שלא קרה לארגנטינה מאז 2002. אז היא הגיעה כפייבוריטית והסתבכה מול אנגליה ושבדיה. הפעם, שוב עם ניגריה בבית (איכשהו הן תמיד נפגשות), עם ויקינגית אחרת ונבחרת קרואטיה חזקה, הסיוט הכי גדול עלול להתממש.

תסריט ריאלי: למרות שזו ארגנטינה, בהתחשב בבעיות הברורות שיש בסגל הזה ובבית הלא בהכרח סימפטי, רבע גמר נשמע כמו משהו הגיוני לחלוטין. אני לא מאלה שמאמינים שארגנטינה תקרוס בשלב הבתים, אבל כרגע, בלי איזו התעלות יוצאת דופן של מסי או התחברות לא צפויה של שחקנים שעד עכשיו לא התחברו, זו לא אחת מ-4 הנבחרות הטובות בעולם.

מסי פנדלים
מסי וארגנטינה אחרי חצי הגמר ב-2014 מול הולנד. Via FIFA Facebook page