הזווית לקראת המונדיאל – נבחרת אנגליה

נבחרת אנגליה מגיעה למונדיאל 2018 עם סגל צעיר, מהיר ואתלטי, אבל כרגיל עם שילוב מוזר של זהות לא ברורה, ציפיות לא ברורות, מאמן לא יותר מדי מוערך ורוח כישלונות העבר מרחפת לה מעל. סוג של עסקים כרגיל, רק עם בית הרבה יותר נוח מלפני 4 שנים.

בלי רוני

וויין רוני
ויין רוני. כבר לא בנבחרת. Via UEFA facebook page

לראשונה מאז מונדיאל 2002, אנגליה מגיעה לטורניר גדול בלי ויין רוני. מלך השערים בכל הזמנים של הנבחרת בצלילה מקצועית כבר זמן רב, אבל חשב שהוא יפרוש מהנבחרת אחרי המונדיאל ברוסיה. גארת’ סאות’גייט, שמאמן את הנבחרת מאז ספטמבר 2016, לא זימן את רוני למשחקים בחודש מרץ 2017. סוף הדרך? אחרי פתיחת עונה טובה עם אברטון סאות’גייט רצה לזמן את רוני בחזרה, אבל רוני סירב ובעצם סיים את חלקו במדי שלושת האריות ללא העפלה לחצי גמר בטורניר גדול.

ורוני הוא אולי סמל למשהו כבד ומסואב שאנגליה מנסה כבר כמה שנים להתנער ממנו. היא לא הייתה רחוקה לפרקים ביורו 2016, אבל רוי הודג’סון ויתר על כל מה שהלך לו טוב בדרך לטורניר ובתחילתו, מה שהוביל להפסד מול איסלנד בשמינית הגמר. הנבחרת הנוכחית כוללת רק 3 שחקנים מעל גיל 30 (גארי קייהיל, אשלי יאנג וג’יימי וארדי), כשרוב הציפיות נחות על הכתפיים של השלישיה הקדמית ובמיוחד שניים מהשחקנים הבולטים בליגה האנגלית השנה: ראחים סטרלינג והארי קיין, שגם נבחר להיות הקפטן של אנגליה במונדיאל.

זהות טקטית

בראיון מעניין לפני חצי שנה דיברו סטיבן ג’רארד, פרנק למפארד וריו פרדיננד על “דור הזהב” של העשור הקודם וניסו לנתח את הסיבות לאכזבות שתמיד רודפות את הנבחרת האנגלית. כל אחד יכול לקחת מהראיון הזה מה שהוא רוצה, אבל ג’רארד נגע בנקודה שלאנגליה הייתה חסרה זהות טקטית בניגוד לנבחרות גדולות אחרות באותה תקופה, ולמרות הכישרון שרבים טענו ששווה הרבה יותר מרבע גמר במונדיאל, מאמני הנבחרת תמיד פחדו להיות קבוצה יוזמת, מחזיקה בכדור ומפגינה איזושהי יצירתיות מחשבתית.

לאנגליה כבר היו נבחרות מהירות ואתלטיות – זו לא הבעיה. הבעייתיות נמצאת ביישום והמשכיות. אנגליה נבחרת שמסורתית, חוץ מיורו 2008, עושה חיל במוקדמות לטורנירים גדולים, ואיבדה רק 4 נקודות במוקדמות למונדיאל 2018. אנגליה סיימה עם 30 מ-30 בדרך ליורו 2016 בבית שכלל את שוויץ וסלובניה, אבל בין שלל הטעויות של המאמן והשחקנים בדרך להדחה מול איסלנד הייתה גם הבריחה מדברים שעבדו יפה קודם לכן.



אז מיהי אנגליה היום? סאות’גייט משחק עם 3 בלמים כשאחד מהם בד”כ מצטרף לצמד בקישור והתקפה מהירה מאוד. קיין וסטרלינג הם הבאנקר מקדימה, כשדלה עלי, מרכוס ראשפורד וג’סי לינגארד מתחרים על המשבצת הנוספת מקדימה. הפציעה של אוקסלייד-צ’מברליין עלולה להוביל לכך שאנגליה תשחק עם קישור לא יותר מדי התקפי, אבל מוצלח הגנתית – ג’ורדן הנדרסון (באנקר בהרכב כרגע) לצד אריק דייר, כשרובן לופטוס-צ’יק הוזמן כגיבוי.

בעמדות הכה חשובות של מגנים יש לאנגליה מבחר די גדול ולא רע בכלל, כשהעמדה השמאלית עדיין לא סגורה, וקיירן טריפייר מטוטנהאם פייבוריט לצד ימין כל עוד אנגליה נשארת ב-3 בלמים, כמו במשחקי הידידות מול איטליה והולנד. בקו הגנה של ארבעה, קייל ווקר יזוז מעמדת הבלם בה תופקד בשני המשחקים האחרונים ויחזור לצד ימין. האם סאות’גייט ינסה ל”העתיק” מפפ גווארדיולה ולהשתמש בפביאן דלף כמגן? בשני המשחקים האחרונים מול הולנד ואיטליה ראינו את דני רוז ואשלי יאנג בצד שמאל, אבל שום דבר לא מובטח בהגנה, במיוחד כשפיל ג’ונס בכושר גרוע ואף אחד לא מרגיש בטוח לחלוטין באיש שבשער. אנגליה טיפוסי.

הפחד

גארת' סאות'גייט, ראחים סטרלינג
סאות’גייט וסטרלינג. שילוב מנצח? Via England Football team facebook page

למרות הנטייה של התקשורת באנגליה לנפח את הנבחרת שלהם לפני טורניר גדול רק כדי לפוצץ את הבלון ברגע ההדחה. יש תחושה שאף אחד לא מאבד את הראש בפנטזיות על זכייה. הטורנירים האחרונים היו נחיתה קשה על הקרקע, אבל אולי בדיוק מה שאנגליה הייתה צריכה. סאות’גייט לא נחשב טקטיקן מבריק, אבל הוא אולי הדמות הנכונה במקום בו אנגליה נמצאת. נבחרת שמורכבת אך ורק משחקנים מהליגה האנגלית, שמובלת על-ידי אחת ממכונות השערים היציבות באירופה בשנים האחרונות ושחקן שעשה שדרוג ענק בשנה האחרונה מבחינת היכולת והתפוקה.

בבית שבו אנגליה מתחילה את הטורניר מול פנמה וטוניסיה לפני המשחק נגד בלגיה, באמת שאין סיבה לפחד מכדורגל התקפי, לוחץ ומהיר. למרות אכזבות העבר, לאנגליה כן יש יתרונות על פני לא מעט נבחרות שהרבה פעמים לא מנוצלים. בלי התווית של נבחרת זהב, ובלי אף שחקן אחד ויחיד שמוגדר כתקוות הדור, אולי אנגליה יוצאת למעין דרך חדשה גם מבחינת סגנון המשחק וגם הישגיות. מצד שני, כבר נשמעו קולות מתוך הממלכה שקוראים לסאות’גייט לשחק רק עם צעירים כי ברוסיה הם לא ישיגו שום דבר.



הת’כלס – תחזיות לטורניר

ג'סי לינגארד
אס בשרוול? לינגארד כובש מול הולנד. Via England Football Team facebook page

תסריט ריאלי: המונח ריאלי הוא תמיד מאוד גמיש כשזה נוגע לנבחרת אנגליה, אבל כשמתחשבים ב”הישגים” שלהם בטורנירים האחרונים, בבית שיש להם ובבית איתו האנגלים מצטלבים, שמינית גמר זה המינימום, ורבע גמר (כשהיריבה היחידה הפוטנציאלית המדאיגה היחידה מבית ח’ היא קולומביה) זה לא בשמיים. אבל כשמנסים לחשוב על אנגליה כאחת מ-8 הנבחרות הטובות בעולם, יכול להיות שפשוט להגיע ל-16 האחרונות זה הכי מציאותי.

תסריט אופטימי: רבע גמר ומעלה, למרות שביקורת מבית תהיה גם אם האנגלים יעפילו לשמונה האחרונות לראשונה מאז 2006, יחשב כהצלחה ולא רק כעמידה בציפיות המינימלית. כל דבר מעבר לזה יהפוך למיני אגדה (חצי גמר) או סיפור שיספרו לנכדים (גמר וזכייה).

תסריט פסימי: כמו במונדיאל הקודם – אי העפלה משלב הבתים. אם בטורניר הקודם עוד אפשר היה לתרץ את זה בבית מוות עם אורוגוואי ואיטליה, הפעם אין תירוצים, מה שיהפוך את השחיטה של הנבחרת בידי הצהובונים להרבה יותר כואבת ומביכה.

הארי קיין
12 שערים ב-23 הופעות. קיין. Via England football team facebook page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!