כאילו לא עברו שבועיים, צפיתי במשחק בין בית"ר ירושלים והפועל באר שבע וכהמשך ישיר למשחק בין ישראל לגרמניה הצעירה, ראיתי משחק זהה לחלוטין. בתפקיד ישראל, בית"ר ירושלים המבורדקת כמובן, אלא שלמזלה הגדול, היא שיחקה מול קבוצה ישראלית אחרת.

כמו במשחק הנבחרות, בית"ר מתאמצת מאד כדי להגיע למצב כלשהו ובאר שבע מגיעה למצבים משלה בקלילות רבה. בית"ר כובשת שער יפה, בועטת בדלי וחוטפת שניים תוך עשר דקות. כולם ציפו לבליץ הגדול של באר שבע במחצית השנייה, בן זקן עזר לה בחילופים תמוהים, אבל באר שבע היא עדיין לא גרמניה ובמקום לחפש את השלישי והרביעי, משכה זמן בעבירות קטנות, איבודים מיותרים וחיכתה שהמשחק יסתיים. יותר מדי פעמים זה הצליח לה, הפעם לא.

ההבדל העיקרי בין התיקו הסופי לניצחון דרומי גדול, היה כמובן בוריס קליימן, שתפס ערב ענק. אבל לא פחות ממנו סייע לו חוסר הריכוז של באר שבע, ההחמצות של בן שהר וחילופים מאוחרים של ברק בכר. למרות התיקו, המפסידה הגדולה של הערב היא בית"ר, שעדיין יכולה להשלות את עצמה שיש לה קבוצת כדורגל ראויה לשמה. ואין לה.

גם הקהל בטדי כבר הבין שבן זקן הוא לא דרפיץ' ואפילו לא מימר. המאמן הצעיר, שהודה שקיבל את הזדמנות חייו, לא מנצל אותה ושוגה פעם אחר פעם, בחילופים תמוהים, במשחק נגד ה-DNA של המועדון, בשלומיאליות של שיתוף שישה זרים בגביע הטוטו, בחוסר שקט תעשייתי ותחושה כללית שהוא בובה של טביב. היה לו מספיק זמן, כולל שלושה שבועות פגרה, אבל בית'ר נראתה מבולגנת ושכונתית מתמיד ובעיקר לא מאומנת. נכון שבן זקן קיבל סגל קצר וחסר, אבל עם מה שיש לו, מצופה ממנו הרבה יותר. לטביב יש טביעת עין לשחקנים, הוא גם יודע להביא שחקנים מתאימים לקבוצה ובזמן הנכון ותמיד חסר לו הגרוש ללירה ולסגל מושלם, אבל זה לא מספיק. תפקידו של מאמן הוא להפוך את חומר הגלם הטוב סה'כ, לקבוצה של ממש. בן זקן לא מצליח בזה והבלון יתפוצץ מתישהו. יותר מדי פעמים היה לבית"ר מזל. גם התבוסה שהנחילה לנתניה למשל, הייתה יכולה להסתיים בתוצאה הפוכה. לאורך זמן מקומה הטבעי של בית'ר הוא בפלייאוף העליון בואכה אירופה. אלא אם כן טביב יפתיע בינואר ויביא בלם אמיתי וחלוץ נוסף דומיננטי.

ועוד נקודה חשובה לא פחות, אפילו מהטלוויזיה אפשר היה לחוש את האווירה בטדי. מאז ימי גיאדמק ולפניו, נעלמה ההילה שהפכה את טדי למבצר. האוהדים לא באים ואלה שבאים גורמים בעיקר נזק, נבלעים כמה אלפים בודדים בהיכל של שלושים וחמש אלף מקומות, והתוצאות בטדי בהתאם. בשני בערב, למרות החמדנות החצופה של טביב, חזר החשמל לטדי לערב אחד. אם הוא יישאר קצת יותר, הכל יכול לקרות.