אלי אלי, שלא יגמר לעולם

לאחרונה אנחנו שומעים לא מעט טענות על התנהלותו של אלי טביב, גם מהתקשורת וגם מהאוהדים. בגדול הטענות הן שהוא עבריין מורשע, קובע את הסגל/ההרכב, מביא שחקנים בינוניים, מוכר את כוכבי הקבוצה למרבה במחיר, לא יודע להסתדר עם אנשים יותר ממספר חד ספרתי של חודשים, מסתפק בבינוניות, לא משקיע מספיק כסף ועוד. אחרי שמניתי את החסרונות של האיש, ויש הרבה כאלה כפי שראיתם, כאוהד בית”ר הייתי רוצה למנות את הסיבה למה טביב טוב לבית”ר. להלן הסיבות, אתם רושמים? אין מישהו אחר. זהו.

אלי טביב
(צילום מסך)

בית”ר היא לא מכבי חיפה, מכבי ת”א, הפועל ת”א או באר שבע. בית”ר היא קבוצה מורכבת. אין הרבה אנשים שעומדים בתור לרכוש אותה, עזבו רגע רוכש, אפילו ספונסר סביר שהוא לא משהו בסגנון של “המפרום של סבתא” אין להם על החולצה מאז אירועי שרלרואה. אוהדי בית”ר נתפסים כחוליגנים, גזענים, ברברים ועוד כמה תארים לא מחמיאים. לא הרבה אנשים שמחים ששמם והעסק שלהם יקשר במקום שנוי במחלוקת כזה. אפילו אנשי עסקים קטנים, מקומיים, שאוהדים את הקבוצה מילדות, פוחדים לפרסם את העסק שלהם בקבוצה מחשש שיבריח לקוחות פוטנציאלים.

רק לפני חודש פורסם על הצגת ספונסר חדש, כשהדבר היחיד שהוצג זו הבטחה של אוחנה לרכש בינואר אם האוהדים יתנהגו יפה (ותהיה אופציה מעניינת בלי להשקיע יותר מדי, אם השחקן יסכים לתנאים הנמוכים שיוצעו לו, בכפוף לתקנון, ט.ל.ח). עד שיש מישהו שהאמין בקבוצה, ייצב אותה פלאים, מיגר את השירים הגזענים מהיציעים, מעמיד תקציב יפה בכל שנה ואין לו עסקים בארץ שיוכלו להיפגע מהתואר המפוקפק “בעלי בית”ר ירושלים שלא מקבל החלטות ניהוליות בכלל” (קריצה קריצה), אדם כזה אנחנו מנסים להבריח?

לדעתי צריך להסתכל על טביב והדרך המכעיסה שלו בצורה ריאלית. בואו נניח כך: אם וכאשר מחר אלי טביב מכנס מסיבת עיתונאים ומודיע חגיגית על מכירת הקבוצה, אתם רואים אדם אמיד/יציב ממנו שקונה אותה ממנו? יודעים מה, לא קונה, לוקח אותה בחינם ומתחייב להעמיד תקציב ראוי לעונות הבאות, לפחות כמו שאלי מעמיד בכל שנה. הנטייה הזו לשרוף גשרים לפני שיש לך אלטרנטיבה ראויה, או אלטרנטיבה בכלל, תמוהה בעיניי.

אלי טביב
(צילום מסך)

בואו נרוץ על משחק זיכרון קצר שיעזור לדעתי. זוכרים את פצ’ימוי גאידמק? שבסוף הקדנציה (מלאת התארים שלו – חייב לציין) לאחר שלא הצליח להשיג את המטרה שלשמה הוא רכש את בית”ר, דפק אותה כהוגן עם סיפור סדאייב וקדאייב, שבשיאה עם השלט “טהורה לעד” (שלט שתרם רבות לתדמית המועדון והאוהדים וגרם לפתיחת קבוצה ירושלמית תמוהה למדי שחוגגת חגיגות 80 כשהיא רק בת 4). ואולי אתם זוכרים את גומא אגייאר, שנראה לאחרונה ב 2012 על יאכטה בפלורידה? או שני התמהונים שלחצו ידיים ועשו סיבוב דאווין בבית וגן ורק לא הבינו שכסף גם אמור להחליף ידיים? זוכרים את הימים האלה שתהיתם האם תישאר לכם קבוצה מחר בבוקר? את המכירה המסיבית של שחקנים רק בכדי להחזיק את המועדון שלא יתפרק? את החשבונות איך יהיה אפשר לשרוד בליגה עם 9 נקודות מינוס? את התפילות שלחשתם כששמעתם על רוכש פוטנציאלי? את התחושות אחרי שקראתם שעוד מו”מ פוצץ? אני זוכר טוב מאוד. רוצים לחזור לשם? אני לא.

אז נכון, זה נחמד להתלונן, לרצות שהקבוצה תתמודד על כל התארים, ויש כאלה גם שנהנים לראות את אלי משלם, אבל מכיוון שראש העיר חזר להכיר בבית”ר רק לאחרונה, יענקלה אין לנו בירושלים וכשהמוניטין של הקבוצה והאוהדים לא משהו, לא עסקי מדי להנחית פה ריץ’ משלנו. תוסיפו לכך את העובדה שאנשים בעלי השפעה, שבית”ר חשובה להם כקליפת השום, לוחצים על מקבלי ההחלטות לקבל שחקן רק בשל מוצאו מבלי להתחשב בהשלכות (כאילו נולדו אחרי שנת 2014) ובהתחשב בעובדה שגם האנשים הפחות אמידים בכדורגל שלנו לא מצטיינים בשפיות יתרה, בואו נשאר עם המוכר והידוע. פחות נחפש את טביב בציציות.

כי תכלס’, הוא האופציה הטובה ביותר כרגע.

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!