ה UFC חוגג 25 שנים לאירוע הראשון שלו. לא הייתי בעניין מההתחלה, ובכל זאת כבר הרבה שנים – כעשור – שאני אוהב את הספורט (וזה הארגון שמביא אותו להכי הרבה מסכים, ומעסיק את הלוחמים הטובים ביותר). לרגל המאורע, רציתי לשתף קצת מהפינה שלי כאוהד.

בספורט יחידני כמו MMA בו אין "קבוצות", האהדה היא ללוחמים ספציפיים ועל פי כל מיני פרמטרים. כמובן שיש חשיבות מאוד נמוכה לעיר, מדינה וכו'. למרות שיש כמה דוגמאות ללוחמים המזוהים עם מקום ספציפי – האחים דיאז המזוהים עם סטוקטון, קליפורניה הם אולי הדוגמה הכי מובהקת, או חביב נורמאגומדוב\דגסטאן, קונור\אירלנד וג'ורג' סיינט פייר\קנדה בסקאלה של מדינות.

אז מה בכל זאת גורם לנו לאהוב לוחם זה או אחר (אגב, השימוש בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד) יותר מהשאר? אני מאמין שהדבר דומה לגיבורים מספרים או סרטים, והמשיכה מבוססת על הזדהות. הלוחם מייצג משהו שאנחנו מזדהים איתו, או משהו שהיינו רוצים לראות בעצמנו. ואולי בחלק מהמקרים זה ממש באופן מילולי הסיפור של הלוחם עצמו. לא מעט מהלוחמים הגיעו ממצבים מאתגרים בחייהם הפרטיים, והעיסוק באומנויות הלחימה איכשהו מיישר אותם, או מעניק להם משמעות. גיבור שמתגבר על בעיות הוא אולי מושך האמפטיה הגדול ביותר, אבל כמוהו גם זה מלא הביטחון והיכולת. כמו בסיפורים, כך גם בחיים.

אני מוסיף על אלה את האספקט של העדפות אישיות הנוגעות לסיגנון לחימה, התבטאות בתוך הכלוב ומחוצה לו, ויכולת טכנית של לוחם ספציפי.

 

באופן אישי, אני מכבד כל לוחם שנכנס לכלוב להילחם, מהסיבה הפשוטה שהוא עושה את מה שאני בחיים לא אעז. אני מחבב המון לוחמים, מפורסמים יותר או פחות, פופולארים או מוערכים יותר או פחות. אבל כמו לכולם, גם לי יש פייבוריטים, ומפני שאני אוהב כל כך הרבה מהאנשים המעורבים, יוצא לא מעט, ששניים מהם נלחמים אחד בשני. אחת הדוגמאות הכי מוזרות אולי היתה צמד הקרבות בין ג'ורג' סיינט פייר ובי ג'יי פן… שני לוחמים שאינם, איך לומר… מעריצים גדולים אחד של השני. אבל את שניהם אני אוהב (בעוד כמה שורות תלמדו את מי יותר) ודוגמאות אחרות אפילו יותר קשות כי ממש קשה היה לי לצפות מהבחינה של "מי אני רוצה שינצח".

אז מי הלוחמים האהובים עלי בכל הזמנים? אחלק את הרשימה לשניים. הראשון עומד ראש מעל כולם, ואחריו נדבר בקצרה גם על תשעת האחרים שסוגרים את הרשימה (ולמעט הראשון, כל השאר בסדר אקראי לחלוטין).

ג'ורג' סיינט פייר (או בקיצור GSP)

למה? האיש שחשף אותי לספורט (גם לברוק לסנר היה חלק בלהביא את קיום הספורט לידיעתי) ודאג להשאיר אותי שם. השילוב האולטימטיבי מבחינתי של כל האלמנטים שגורמים לי לאהוב לוחם. אישיות שמשלבת ביטחון ביכולתו עם צניעות לא אופיינית ללוחם מצליח כמוהו, כישרון בכל איזור בקרב (לטעמי הלוחם השלם ביותר), התגברות על מכשולים גם ברמה האישית ובוודאי ברמה המקצועית. לוחם שהוא סטודנט תמידי של המשחק. כזה שתמיד רוצה ללמוד עוד, ומעוד אנשים, על מנת להיות יותר טוב.

מי זה בכלל? אלוף המשקל החצי-בינוני הנצחי. מחזיק בשיא ההגנות על החגורה במשקל זה. חזר מארבע שנות הפסקה כדי לזכות באליפות המשקל הבינוני. מועמד נצחי לתואר הלוחם הגדול בכל הזמנים (לטעמי הוא אכן, אבל הוויכוח מיותר. הוא ללא ספק ברשימה).

 

ועוד תשעה

קרלוס קונדיט

למה? קרלוס הוא קצת עוף מוזר בספורט. מבחינת הכישרון, אני מציב אותו ברשימת הגדולים בהיסטוריה של מחלקת החצי-בינוני. גם הוא לוחם שלם, עם משחק עמידה משובח, ומשחק קרקע התקפי ופעיל גם מעמדת שליטה וגם מהגב. ללא מעט אנשים קשה להתחבר אולי עם האישיות שלו, בעיקר מפני שאולי חסרה לו קצת מהכריזמה שיש לאחרים. הוא טיפוס יחסית מופנם בכל מה שקשור לתקשורת, אבל הכי רחוק מזה בכלוב.

מי זה בכלל? אלוף המשקל החצי-בינוני האחרון בארגון WEC שנבלע אל תוך ה UFC (המחלקה שלו – בתחילת 2009). מחזיק ברזומה ניצחונות (רובם המכריע בסיומות – T/KO, הכנעות) מרשים ביותר, ומתמודד קבוע בצמרת המחלקה ב UFC. היום מתלבט לגבי פרישה בעיקר.

 

דונלד סרונה

למה? לקאובוי (הכינוי של סרונה) יש שלושה מצבים: קרב, מחנה לקראת קרב, משחק "צ'יקן" מול השטן… הוא לא נח לרגע. אחד הלוחמים הכי פעילים בהיסטוריה של הארגון, שבזמנו הפרטי מתחזק חווה, בה הוא מתאמן ומאמן אחרים, משתתף בכל סוג של ספורט ופעילות אקסטרים ושותה בירה. קאובוי מהלך יפה על הקו של טראש-טוק על גבול הטעם הטוב, ולרוב עם חיוך וקריצה. ללא ספק אחד מחביבי הקהל הגדולים שנכנסו לכלוב, וכמו רבים אחרים, גם אני חובב גדול של סרונה.

מי זה בכלל? לוחם מסוכן בעמידה וערמומי על הקרקע. מחזיק בשורת נצחונות (הכי הרבה בהיסטוריה של UFC) מול רשימה מכובדת שכוללת אלופי UFC בעבר, רובם בסיומות (מחזיק כגם בשיא הסיומות בארגון…). חגורה אין לו, ולמרות שניסה להשיג אותה בעבר, נראה שפחות חשוב לו התואר אלוף. עדיף הכסף (ספורט אקסטרים הוא דבר יקר) והשיאים שיכניסו אותו בודאות להיכל התהילה.

 

קיין ולאסקז

למה? אחד משני לוחמי משקל כבד ברשימה. קיין לטעמי הוא לוחם המשקל הכבד הכי מגוון שהיה בספורט. היאבקות ברמה גבוהה מאוד, סטרייקינג משובח, מדיוק וחזק. הכוח להנחית נוקאווט, האנרגיה והאינטנסיביות הכי גבוהות שנראו במשקל הזה. קיין, למרות שהוא אמריקאי, הוא אולי הדוגמא הכי טובה ללוחם "מקסיקני" – כלומר אחד שהולך קדימה, תוקפן, מוכן לקבל כדי לתת, עם הרבה לב.

מי זה בכלל? לדעתי, אם הגוף שלו לא היה כל כך פציע, קיין היה פורש מהספורט כלוחם הגדול ביותר של מחלקת המשקל הכבד. פעמיים אלוף במשקל כבד ב UFC, עם שתי הגנות מוצלחות (ניתן לשאול את השיאן סטיפה מיוצ'יץ' כמה קשה לעשות את זה, בטח בסגנון הלחימה של קיין).

 

פרנקי אדגר

למה? אני מניח שכולכם ראיתם את הסרטים הראשונים לפחות בסדרת "רוקי"? ובכן, קחו את סטאלון, צמצמו אותו למשקל 145-155 פאונד, ותנו לו יכולות אמיתיות, ותראו קרב של פרנקי "התשובה" אדגר. מתאגרף ברמה גבוהה, מתאבק ברמה גבוהה, מוסר עבודה ללא תחרות ולב של אריה. לא פעם (ולא פעמיים) בקרבות שלו, הוא נפגע בצורה שגרמה גם לשדרים להתחיל בהספד, רק כדי לאכול את הכובע. נוסיף על זה אופי חביב בסך הכל, וקיבלנו לוחם ענק.

מי זה בכלל? זה שנישל את בי ג'יי פן מאליפות המשקל הקל, כשנראה היה שהבחור מהוואי הולך לשהות בפסגה לנצח. ניצח אותו פעמיים, הגן על החגורה שלוש פעמים ברצף (באחת המחלקות העמוקות ביותר ב UFC). לאחר מכן ירד למחלקת משקל הנוצה וגם שם נשאר קונטנדר לתואר.

 

דניאל קורמייה

למה? אתם יותר ממוזמנים לקרוא את הטור המיוחד שקיבל הלוחם המיוחד הזה, אבל כדי לסכם בכמה משפטים קצרים, מדובר בלוחם שהמראה החיצוני שלו מטעה בצורה הכי חד משמעית. לוחם מהיר, אתלטי, חזק פיזית, מתאבק מעולה, סטרייקר לא מספיק מוערך, טקטיקן טוב מאוד שיודע איך להתכונן ליריביו. אדם רהוט וחביב, שיודע גם להסביר טכניקה, וגם מסוגל לקשקש קצת טראש-טוק.

מי זה בכלל? אלוף המשקל החצי-כבד (נכון לכתיבת שורות אלה) ואלוף המשקל הכבד. יתרה מכך, היחיד בהסטוריה של ה UFC שהגן בהצלחה על שני התארים בהם הוא מחזיק במקביל. אלוף טורניר המשקל הכבד של ארגון סטרייקפורס שנבלע אל תוך ה UFC. מחזיק בנצחונות מרשימים מאוד בשני המשקלים.

 

רוז נמאיונס

למה? הפעמים הראשונות שראינו את רוז על המסך היו בשורה הראשונה בקהל, בעוד היא צופה בבעלה פאט בארי שנלחם כמו גם כמשתתפת ופינאליסטית, בעונה של תוכנית הריאליטי The Ultimate Fighter. הדיסוננס, בין המראה התמים לכאורה, השברירי לכאורה של האשה הזו לבין הכישרון והעוצמה שהיא מביאה לקרב, מרשים. הרבה טכניקה בעמידה, ומשחק קרקע משובח שמשלב ג'יו ג'יטסו עם "גראונד אנד פאונד" והמון לב. הצניעות הרבה שלה כבשה הרבה לבבות, אבל אני שמח לומר שתמיד היא היתה מהחביבות עלי. החביבה עלי ביותר. ומכיוון שהיא הלוחמת היחידה בטופ 10 שלי, ארשה לעצמי לתת כמה שמות של לוחמות שקרובות לרשימה: מישה טייט, הולי הולם, יואנה עם שם המשפחה הבלתי ניתן לפיענוח.

מי זאת בכלל? כמו שנאמר, פינאליסטית של TUF, אלופת משקל הקש, אחרי שהדיחה את אחת הלוחמות המוכשרות והמפחידות עד כה (יואנה מלמעלה) ואף ניצחה אותה שנית כדי להגן בהצלחה על החגורה. עוד לפני, אספה ניצחונות מרשימים על רשימת לוחמות מעניינת.

 

בי ג'יי פן

למה? בייבי ג'יי פן, השמנמן מהוואי, לוחם (לצערי עדיין פעיל…) שבשיאו היה סטרייקר מפחיד, גראפלר מהטובים שנראו בענף ופינישר קטלני. תמיד זז קדימה, חותר למגע. אין הרבה יותר מה לומר על למה אני מאוהדיו.

מי זה בכלל? האמריקאי הראשון שזכה במדליית זהב באליפות העולם בג'יו ג'יטסו ברזילאי, אלוף המשקל הקל ב UFC וכמו כן גם השני בתולדות הארגון (אחרי ראנדי קוטור) לזכות בשתי חגורות (לא בו זמנית) בזכות הזכייה באליפות המשקל החצי בינוני לאחר ניצחון על מאט יוז. הלוחם הראשון שנכנס להיכל התהילה של UFC.

 

אנדרסון סילבה

למה? במשך שנים, אנדרסון סילבה נראה כמו ניאו, גיבור "המטריקס". לצפות בקרב שלו היה שילוב של התפעלות מהיכולת ההתקפית שלו, שהתבטאה בעיקר בסטרייקינג ברמה מאוד גבוהה, דיוק רב, עוצמה וגיוון. אבל לא פחות מזה, נדבקנו למסך כדי לראות איך "העכביש" מתנועע, חומק ממכות (וגורם לנו להאמין שזה קל), ומחטיף בחזרה. פינישר, עם דיבור רך ולא מתלהם. זה היה ה"בלט האלים" של אנדרסון סילבה, לנצח ברשימה הקצרה של הטוב בכל הזמנים.

מי זה בכלל? אלוף המשקל הבינוני הנצחי. מחזיק ברשימת שיאי מחלקה מדהימה. כולל הכי הרבה נצחונות, הגנות על התואר, סיומות (נוקאווט או הכנעה), סיומות בקרבות חגורה (בכל המחלקות) ועוד ועוד… מה"אלף בית" של MMA.

 

ג'ון ג'ונס

למה? בשנים האחרונות גם אני שואל את עצמי כל הזמן – למה? ג'ונס – היוצא מן הכלל ברשימה הזו – הוכיח חזור והוכח שהוא בנאדם קטן מאוד. האישיות שלו בעייתית, ההתנהגות שלו מחוץ לכלוב סופר בעייתית, הסתבך שוב ושוב עם החוק ועם חומרים אסורים. ובכל זאת… עד שלא ראיתם אותו לוחם בכלוב, לא ראיתם שילוב אומנויות לחימה מהו… גבוה, עם ידיים ורגליים ארוכות בהן הוא יודע להשתמש יותר טוב מכל אחד אחר, כדי לשלוט בטווח. סטרייקינג מעולה, התאבקות מעולה, ג'יו ג'יטסו ברמה גבוהה, כוח לתת נוקאווט, היכולת לעבוד לפי תוכנית קרב אינטיליגנטית. ברמת הכישרון אני חושב שהוא אכן הלוחם המוכשר ביותר שראינו. ובכל זאת, קשה לי, עד בלתי אפשרי לעודד אותו, אחרי כל האכזבות שהנחיל לי כאוהד.

מי זה בכלל? פעמיים אלוף המשקל החצי-כבד של ה UFC לשעבר (פעמיים "לשעבר" בגלל השעייה… לא הפסיד בקרב תואר). מחזיק ברשימת שיאי מחלקה כגון רצף נצחונות, שיא הגנות רצופות, הכי הרבה הכנעות, הכי הרבה נצחונות, ולזה אוסיף שרשימת ה"קורבנות" שלו פשוט מטורפת כולל סוללה של אלופי עבר והווה (כולל דניאל קורמייה).

כאמור, יש עוד כל כך הרבה לוחמים שאני מחבב, וכל כך הרבה סיבות לחבב אותם. אני מזמין אתכם לפתוח כמה טאבים בדפדפן ולחפש את העשיריה הזו.

כמובן, אם אתם כבר אוהדי MMA – ספרו לי:

• מי העשיריה שלכם?
• מה גורם לכם להעדיף לוחם אחד על פני אחרים?