כשקברניטי הקבוצה יחפשו חיזוק לעונה הבאה, לפני שמדברים על עמדות ועניינים מקצועיים, הם צריכים מנהיגים.
ניקח אתכם רגע לעונה שעברה: מכבי ת"א הפצועה והחבולה לא מפסיקה לנצח בבית, למרות הפציעות ולמרות שמתחילים להרגיש את העייפות של הסגל. להיכל מגיעה אולימפיאקוס בעונה פיננסית. היוונים טובים יותר ורוצים יותר, אבל מכבי בסיום פשוט לא מוותרת וסקוטי ווילבקין נותן לה נצחון דחוק 70:71, עוד נצחון ביתי חשוב. נצחון שהיה חלק מסדרה של ארבעה נצחונות רצופים בהפרש ממוצע של סל אחד, שהגיע אחרי שהקבוצה הפסיקה להציג את היכולת המשובחת שהיתה לה קודם, אבל כן המשיכה להציג המון אופי.
ניקח אתכם רגע אחורה לעונת 2012/13 ולמשחק אחר: כדורגל. מכבי ת"א מגיעה לבלומפילד שבוע בלבד אחרי 0:4 מרשים ונהדר בדרבי הגדול. הפעם היא מתארחת בדרבי קטן, מול בני יהודה ואני זוכר איך חשבתי לעצמי שזו לא חכמה להתפוצץ במשחק כמו הדרבי, אלא לבוא שבוע אחר כך למשחק פחות סקסי ולהמשיך לשמור על אותו רעב. מכבי לא עשתה זאת אז ובני יהודה כמעט ועקצה, אבל אז הגיעו פריצה וכמובן מושיקו לוגסי, עם הרגע הגדול בקריירה שלו… אז שחזור יכולת מהדרבי לא היה, אבל אופי היה בכמויות.
אופי זה בדיוק מה שחסר קודם כל למכבי ת"א כדורסל, מודל 20-21. אופי שיודע לגרום לשחקנים לשרוט ולנשוך לא רק כש 3000 צהובים דוחפים אותם ביד אליהו ומולם המדורגת ראשונה ביורוליג, אלא גם כשהם בבלגרד, ללא קהל והיריבה היא קבוצה שמדורגת במקום הלפני אחרון.
הצהובים הצליחו להפסיד לקבוצה שהנצחון עבורה הוא נדיר מאוד. שהפסידה 11 מ-13 המשחקים האחרונים שלה, רובם בתבוסות שבין 15 ל 25 הפרש. קבוצה ששיחקה ללא שלושה שחקנים מובילים ( ג'וני אובראיינט, קינו קולום וקורי וולדן) . קבוצה שהנשק העיקרי שלה הוא הקליעה מבחוץ והיתה ביום בינוני מאוד של 37 אחוז וגם זה רק בזכות רבע אחרון שיישר את האחוזים כלפי מעלה. קבוצה שגם לא נהנתה מעוד נשק מרכזי שיש לה במשחקי הבית שלה, בימים כתיקונם: הקהל המאיים שלה.
ולא רק זה, אלא הפסידה בהפרש דו ספרתי , כשברבע האחרון היא לא מצליחה להתקרב בכלל וברבעים השני והשלישי היא קולעת 24 נקודות עלובות בשניהם יחד.
בכל פעם אתחנו שואלים את עצמנו מדוע מכבי מתעקשת לחזור בכל פעם מחדש למה שלא עובד, אחרי שיאניס ספרופולוס רואה שמה שעובד לו זה בדיוק ההפך. בכל פעם שהצהובים רצו השנה, זה עבד. נגד ברצלונה הראו הצהובים התקפה עם הנעת כדור מהירה וחיתוכים לסל. מה קרה אתמול? חזרו להתקפה עומדת וכדררת אין סופית של ווילבקין. אתמול ספציפית, בכל פעם שהצהובים הלכו לצבע, בעיקר לז'יז'יץ', קרו דברים טובים. אז כמובן שזה קרה מעט מדי והצהובים זרקו לא פחות מ-31 פעמים לשלוש, למרות שפגעו רק בתשע וזה אחרי שדורסי איפס את הידית ברבע האחרון ויישר קצת סטטיסטיקה עגומה. זה מראה על קבוצה לא מאומנת, לא חכמה ובעיקר לא אכפתית, כי להכנס לצבע, להניע כדור ולנוע, דורש רוח לחימה וחשק לשחק. להעיף סתם שלשות ממשחק עומד לא דורש כלום.
להפסיד בריבאונד לאחת מקבוצות הריבאונד החלשות ביורוליג 48:26(!!!), כשהכוכב לוקחת לא פחות מ 14 ריבאונד התקפה, זה חוסר משמעת.
סבא שלי תמיד אמר לי: לא משנה מה תעשה בחיים, תתגאה בעבודה שלך. לראות חבורת אנשים שמקבלת ערימות של כסף כדי לזרוק לסל, כשרבבות בני אדם משקיעים זמן רב וכסף רב כדי לראותם עושים זאת ופשוט לא מראים אכפתיות, זה מקומם.
בעונה הבאה כבר ברור שצריך לבוא חיזוק. האוהדים מתווכחים באילו עמדות, אבל מבחינתי דבר אחד בטוח: השחקנים שיגיעו צריכים להיות קודם כל מנהיגים. כאלה שיידעו לדחוף את האחרים קדימה, למקומות שבהם המועדון הזה צריך להיות.
הכותב הוא מבעלי הפודקאסט "מכביפוד", פודקאסט האוהדים של מכבי ת"א בכדורסל
