עונת הכדורסל נפתחת בצל ביטול החוק הרוסי, אבל הקיץ סידר לנו לא מעט מעברים מסקרנים של שחקנים ישראלים שפותחים עונה בה יעמדו למבחן ויהיה מעניין מאוד לעקוב אחריהם.

אני באמת לא יודע מה גורם לי לבחור ללכת מרצון למשחק של נבחרת ישראל בכדורסל. אולי מחירי הכרטיסים הנוחים, אולי זה תיקון על ספטמבר האחרון, אולי כי הפעם זוסמן בסגל, אולי כי אני פשוט מסרב לאבד תקווה בכדורסל של הנבחרת הישראלית.

אוהדי מכבי תל אביב התעוררו אתמול בבוקר והבינו שלהפועל חולון יש את כל מה שהם רוצים מהקבוצה שלהם - מאמן ברמה גבוהה שמחובר לשחקנים שלו, סופרסטאר שמכריע משחקים וישראלי ותיק ותורם שבמקרה הוא גם הקפטן לשעבר.

כשכל כך הרבה משחקים מתנהלים בפרק זמן קצר ושהסיטואציות דומות יותר קל להשוות. שתי נבחרות ישראליות שיחקו יום אחרי יום והיו במצב דומה וכל אחת מהן בחרה במסלול שונה.

בשלב הזה החלטתי שאני לא נותן לשום דבר לעצבן אותי. אני אדיש. קלענו סל, אני לא מגיב. איבדנו כדור, אני לא כועס. המשחק ממילא גמור. ולפתע פתאום ההפרש יורד ל-4. כאן גם אני כבר לא יכולתי להישאר אדיש. משהו קורה פה.

הטור יתמקד בבחינת השחקנים הוותיקים, אלו שנמצאים כעת בישורת האחרונה של הקריירה שלהם ומחפשים להשאיר חותם אחרון לפני שהמסך ירד.