אירחנו את חברינו המוכשר, אורי לביא, לשיחה סופר מעניינת על תנועת בית"ר, מקומה של עסקת בית"ר ירושלים בהיסטוריה, משה חוגג, קיפוח, גזענות, יחס התקשורת לבית"ר ולעסקה ועוד המון רגש

הסיפור סביב השם הזמני שניתן לבית''ר ירושלים לפני קום המדינה, מתקשר גם לשאלה סביב בית''ר נורדיה של 2019. המחשבה המקורית הייתה שנורדיה היא אלטרנטיבה זמנית לבית''ר ירושלים, עד אשר יגיע היום ואת מדי בית''ר ילבש שחקן ערבי, אך הרעיון שנורדיה היא קונספט זמני לא עובר להרבה אנשים בקהל של נורדיה טוב באוזן.

אחרי עונה משוגעת עם תחרות שלא הייתה כבר שנים, תפתח בחודש ספטמבר עונת 2019-2020 של ליגה א' דרום. 

כבר תקופה ארוכה אני שומע שאני חייב לבוא ולראות את התופעה הזאת שנקראת בית"ר נורדיה. אותה ואת הקהל שלה. אבל אני, מה לעשות, לא מזוכיסט עד כדי כך.

בסימן יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל אני רוצה לדבר על עצמאות אחרת, עצמאות בספורט הישראלי - קבוצות האוהדים שהן חלק בלתי נפרד מהספורט הישראלי, שעומדות על הרגליים יום יום בזכות עצמן, בזכות האוהדים

השעה שתיים בצהריים. השמש בדיוק באמצע השמיים, מתכסה מדי פעם בעננים קלים שלא עושים רושם על הנוכחים, כי באילת גם כשקר חם מאוד

כבר מהחנייה אפשר לשמוע את השירה. שירה שמתגלגלת עד לגבעות הקרובות, נהדפת מהן ומממשיכה גם לרחוקות. עידוד מדהים, קצבי וחזק.

כדי להיות מוכן לתנאי קיצון צפויים, אני מתעטף במספר רב של שכבות, מה שמקשה מעט על התנועה, אבל הכרחי להישרדות. יחד עם האורז והבשר שאכלתי לפני צאתי לדרך, ההרגשה היא כמו של בצל ממולא.

כבר מהכניסה ברור מי שולט ביציע. החלק הימני מלא נורדאים שמחים. קוטנו מכווץ את הנוכחים. התוף מכתיב קצב וכולם נותנים את קולם לחגיגה. לא זכור לי מתי לאחרונה ראיתי תצוגת עידוד טובה כל כך.

וַיִּקַּח בֶּן יצ'לאל אֲשֶׁר בָרְחָבָה וּיִּגַּע בְיָדוֹ בַּכדור וַיִּרְאֶהָ הַשּׁוֹפֵט וישרוק וַיִּבְעָט דָּנִיֵּאל וַנִּצְעַק אֶל הַמִּישׁוֹר לֵוִי וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיֹּֽצִאֵנוּ מפיגור לְיִתְרוֹן