מה משותף לכל השלושה שמקושרים לכסף גדול מאוד, קבוצות אדירות מימדים וכותרות ראשיות באתרי הספורט? אף אחד מהם לא שחקן כדורגל. כולם מנהלי כדורגל "אפורים" שהפכו בשנים האחרונות לכוכבים האמיתיים של המשחק.

ברלוסקוני מוכיח שיש חיים אחרי מילאן, כשגם בגיל 82 הוא מצליח להיות התקווה של איטליה לשינוי.

כעת מציעים הנתונים, והתחושות בעקבות ההצטרפות של רונאלדו לאלופה האיטלקית בשבע השנים האחרונות, מודל אהדה חדש לגמרי בעולם הכדורגל – האהדה לשחקן, ולא אהדה למועדון.

ראשי המועדון הצהירו שיבנו את מילאן החדשה על בסיס שחקנים איטלקים וצעירים, ובעידן הנוכחי זה אומר להפוך פחות או יותר לסוג של ווסטהאם