אין כמעט אוהד כדורגל שסאגת דונארומה – מילאן – ריאל – אוהדים חמקה מעיניו. רוב הקולות ששמעתי היו נגד המהלך של הילד הזה והסוכן "תאב הבצע" שלו. אני דווקא בעד.
הסיפור הזה גרם לי לשאול את עצמי, מתי התחיל הסיפור הזה שנקודת ההנחה הראשונית היא שהשחקן הוא שחקן נשמה, מוכן למות בשביל המועדון, ירד איתה ליגה או ילך איתה לפירוק? בדיוק כשהספורט בכלל והכדורגל בפרט התמסחר, אקדמיות (או קבוצות אמיתיות במקרה של ארסנל ובית"ר-טביב) מיועדות כמעט רק בכדי לייצא שחקנים החוצה במקסימום מחיר, האוהדים ממשיכים לקחת קשה כל שחקן שעוזב אחרי ששיחק במועדון ארבע שנים ברצף/ הגיע למועדון בגיל נוער /הצהיר שהוא אוהד.
הכדורגל מזמן הפך מפלז'ר עם ביזנס לביזנס עם פלז'ר. אין נאמנות יותר. אפילו בביצה שלנו ניתן למצוא פליק פלאקים מרשימים כמו אבוקסיס, טל בן חיים 2 שהתבטא נגד אוהדי הפועל בגלוי, אריאל הרוש שהיה קפטן בבית"ר ובהפועל, שמעון גרשון שלא חשב פעמיים והלך אחרי הגחמה הרוסית מירושלים וחשבון הבנק שלו, וגם ערן זהבי, אלוהי המכביזם, שאוהדי מכבי ימכרו כליה בכדי לשנות את ההופעות הנוצצות שלו באדום עם סמל מאוד ספציפי על החזה. היום הכדורגל מקצועני, שחקנים לא יהססו לעבור לקבוצה אחרת, אפילו אם היא יריבה מושבעת של הקבוצה הנוכחית.
ישנם שני סוגים של מעברים בין קבוצות כאלה: כשהקבוצות שוות מבחינה מקצועית / תקציבית, (סטייל לואיש פיגו) מעבר פחות לגיטימי לטעמי, או מעבר בין קבוצות שאינן שוות בשאיפות – מקצועית וכלכלית. עסקת דונארומה, לכשתסגר אם בכלל, תכנס חד משמעית לסוג השני.
דונארומה שחקן מבטיח שכל עתידו לפניו, אומר לא להצעת הארכת החוזה (הנדיבה יש לומר) של מילאן, עם קריצה לריאל. אתרי הספורט השתוללו, כתבים מכל העולם השתלחו והאוהדים קיללו. איך מעז הילד הקטן הזה לחלום בגדול על לשחק בקבוצה הטובה בעולם היום ולוותר על מילאן הבינונית?? איזה פשע עושה ילד שרוצה להתקדם בחיים? למה הוא צריך לוותר על השנים הקצרות שלו ככדורגלן עם תחושת החמצה? הוא תופס את המשחק / הביזנס איך שזה אמור להיתפס – משחק עם ביזנס. יכול להתקדם ולהרוויח יותר? וולקאם. להישאר אוהד? יש לו שנים ארוכות.
בבחירה בין להיתפס כסמל לבין הצלחה מקצועית ופיננסית הוא בחר באופציה השנייה. בכל מקרה הוא לא עורק לאינטר או ליובה, הוא רוצה ללכת לקבוצה טובה יותר בכל פרמטר, מצליחה יותר ועשירה יותר. ריאל מדריד קוראת לו, וכשריאל מדריד קוראת לך, אתה עוזב את מה שאתה לא עושה באותו רגע, ובא.
כששחקן צעיר ואלמוני מקבל שני קומפלימנטים יותר מדי, יש שמשתיקים את הקולות: "תנו לו לקרוע זוג נעליים, תנו לו להוכיח." זה נכון מאוד. גם לגבי נאמנות. תנו לשחקן לרכוש את התואר הנחשק "לויאלי" בזכות, ולא בחסד. עד אז הוא עוד שכיר חרב. כל עוד אוהדים לא יניחו הנחות שגויות, הם לא ייפגעו. שחקן אינו חייב להיות שחקן נאמן כמו שהוא לא חייב להיות מסי ורונאלדו. זה בונוס. בונוס יקר מאוד. תעשו טובה לכם ולסמל שכל כך יקר לכם, אל תנכסו אותו לכל אחד ואוהדי מילאן צריכים להבין שלא זה האיש שהם רוצים להכתיר כסמל. ואם בכל זאת הם רוצים לחפש אחד שיגגלו 'Paolo Maldini'
