מכירים את הילד המעצבן הזה בבית ספר שכשהוא משחק בגולות / גוגואים / משחק ילדים גנרי אחר, הוא משחק פעם אחת, אם הוא מצליח, שמחה וששון, ממלא את הכיס באובייקט שהרוויח. כשהוא לא, ובדרך כלל הילד הזה הוא לא הכי כישרוני בעולם, או כשרוני בכלל, הוא טוען: "לא, זה היה רק 'ניסוי', עכשיו זה 'על אמת' ". נכון מכירים? אין מצב שלא.
השיטה הזו נקראת "שיטת מצליח" – אנסה פעם אחת, אם הצלחתי, ברכות. אם לא, רק ניסיתי. הואילו נא בטובכם לשאת בתוצאות.
החיסרון בשיטה הזו הוא שזה לא יכול לתפוס לאורך זמן, הילד הזה יכול לעשות את התרגיל הזה פעם או פעמיים, אבל באיזשהו שלב כולם יודעים שהוא לא יודע לשחק ופשוט מנסה לרמות. הוא יספר לנו המון סיפורים יפים, אבל הבלוף מתגלה.
Credit to "maxpixel" website
חדשות לבקרים אנו שומעים על שחקנים שנרכשו בהון תועפות, עם חוזי עתק לאורך שנים ארוכות, בדרך כלל אחרי עונה מוצלחת במיוחד, בדרך כלל בקבוצות גדולות שרוצות גם ליהנות משירותיהם וגם לגזור קופון שמן לכשעוף השמיים / דודו דהאן יוליך את הקול לקבוצה שממוקמת באירופה או שופכת דולרים כמו קבוצה באירופה, אך אינה נופלת ברמה המקצועית מהליגה השישית בטיבה באירופה שממוקמת באסיה.עד כאן נשמע מעולה. מה רע? אך גם כאן הילד המעצבן נמצא. יש לו די הרבה מזומנים בכיס ועדיין הוא לא מוכשר מספיק כדי לפגוע בול, ושוב הוא מנסה, כהרגלו, לקחת את כל הקופה במכה אחת. כשזה הולך? נהדר. כשזה לא הולך? רק אחד נושא בתוצאות.
“מרשי, שאינו אף בגדר “מנודה”, שכן הוא אפילו לא זומן לפתיחת אימוני המועדון שהחלו היום, לא קיבל ולא מקבל מסגרת אימונים כלשהי – מקצוענית, חובבנית, קבוצתית או אישית – ולמעשה המסרים החד משמעיים אותם קיבל מבעלי תפקידים במועדון ו/או מי מטעמו הם שהוא נפלט משורות המועדון” כך כתב עורך דינו של איסמעיל ריאן השבוע. יש גם את תגובת המועדון, אך תסלחו לי אם אני לא מקבל את ההודעות האמינות הללו שיוצאות מדי עונה, תתפלאו, מאותו המועדון.
האימפריה (בלי ציניות) מהכרמל נוהגת כך לא בפעם הראשונה ולא העשירית. קניית שחקנים, חתימה על חוזי עתק והתפכחות בצורת סנקציות מקצועיות שמשפיעות על הקריירה בצורה חד משמעית היא לא דבר של מה בכך בחיפה של שחר; שלומי אזולאי החלוץ, אביחי ידין, איציק כהן, שמעון אבוחצירה, שנקנה בתרועה רמה לאחר האליפות הסנסציונית של קריית שמונה ונודה מסיבות "רפואיות" על אף חוות דעת פרטיות רבות, וחן עזריאל, שנקנה בסכום עתק במיליון יורו מבית"ר ירושלים, לא מעט בשל הרצון לתמוך במועדון הירושלמי הקורס כלכלית אז, נכנסו לרשימה המפוקפקת הזו. ולא רק סנקציות מקצועיות מספקת ההמצאה הישראלית האיומה הזו, אלא גם אי תשלום בזמן היו מנת חלקם לכאורה של השחקנים האומללים הללו.
Credit to "Maccabi Haifa FC" Facebook page
שלא תבינו לא נכון, אין שום בעיה עם החלטה מקצועית. אם מאמן לא מאמין בתרומה של שחקן מסוים, אין שום בעיה לעלות אותו ליציע, יתכבד השחקן ויחפש קבוצה אחרת, או שיחזיק אצבעות לפיטוריו של המאמן בשעה טובה. הבעיה היא עם הדרך, שזה הפך לנוהל. אפשר להחתים שחקן בחוזה ארוך ותמיד אפשר להיפטר ממנו לכשנצביע לו על הטריבונה. לא. זה לא עובד כך. חתמת חוזה עם שחקן? אדם שחשובה לו הפרנסה והקריירה הלא ארוכה במיוחד כמו שחשובה לי ולך, לא בתוכניות? תקרא לו, תדונו על התרת החוזה כמו ילדים גדולים ותשלחו אותו לדרכו. או, שתעמוד יפה בהתחייבויותיך ותיתן לו את כל התנאים שחשבת להעניק לו כשהצטלמתם עם חיוך גדול לעיני המצלמות.
והנה מגיעות תגובות המועדון המנומקות בקפידה. פעם, פעמיים ויותר. השחקן הפר חוזה, לא התייצב לאימונים, התחצף למאמן, כשיצא בחילוף בעט בבקבוקים או ירד לחדרי ההלבשה, ועוד המון סיפורים מעשיות שאפשר לספר לילד לפני השינה. כשזה הופך להתנהלות, אתה מבין שיש פה בלוף.
כולי תקווה, שההתאחדות תבין את הצורך הגדול, תרים את הכפפה (לא מצאתי קלישאה טובה יותר), תכחיד את "שיטת המצליח" הזו מעלינו ומקרים כמו עומר אצילי ישנו שוב ושוב, וכאשר בורר / שופט בית הדין של ההתאחדות יראה שמשחקים עם שחקן משחק הורדת ידיים אכזרי בפרנסה עכשווית ובקריירה עתידית, יקבע סכום סביר וישחרר את השחקן לאלתר, או לחלופין יקבע פיצוי לשחקן על הרס קריירה מכוון. כאשר המקרים האלה יהפכו לנוהל, בעלי הקבוצות ירדפו אחר השחקנים להתרת החוזה ולא להפך. כי מי אני ואתה שנוכל לשחק בפרנסה של אנשים? אני לא חסיד גדול של התערבות השלטונות בחיים / עסקים הפרטיים של אדם. אבל כמו שיש זכויות לעובד בחברת שקר כלשהי, יש זכויות גם לשחקן כדורגל.
Credit to "Omer Atzili" Facebook page
אגב, אתם צודקים. מה לנו כי נלין עלינו? יש את זה בכל העולם. כמו שבכל בית ספר קיים הילד המעצבן הזה. אותי לא מעניין שילד כזה קיים גם בבית ספר ממול. אכפת לי שהוא בבית ספר שלי. והוא מעצבן. נורא.
