בעיר הכי רומנטית בעולם, ביום הכי רומנטי בשנה, נשבר לי הלב!

כל התקפה של פ.ס.ז החסירה לי נשימה, כל איבוד כדור של ברצלונה הרגיש כמו סדק וכל גול של פ.ס.ז הרגיש כמו סכין שננעץ לי בלב.

הרבה מאד זמן (אולי 4 שנים מאז המפגש מול באיירן) לא ראיתי קבוצה שמגיעה כל כך מוכנה למשחק נגד ברצלונה. כמה שקשה לי להודות, הייתה פה תצוגת כדורגל, הגנתית והתקפית של פ.ס.ז שהעלימה לחלוטין את הקבוצה הטובה ביותר בעולם. כרגיל החזקת הכדור של ברצלונה הייתה גבוהה מזו של יריבתה, אך זה בטל בשישים כשיש רק ניסיון אחד לעבר השער במשך 90 דקות. קבוצות שמתמודדות נגד ברצלונה בשני העשורים האחרונים מצליחות ללחוץ ולהשפיע על ברצלונה, גג במשך 20-30 דקות. מה שהדהים במשחק של פ.ס.ז שהם הצליחו ללחוץ ולשתק את המשחק של ברצלונה במשך 90 דקות שלמות!

פרמטר ראשון שניצח לפ.ס.ז את המשחק היה בעמדת המאמן. אמרי פשוט הכין בצורה הכי טובה שיכל את שחקניו לקראת המפגש הראשון מול ברצלונה- לא רק מבחינה טקטית אלא גם מבחינה מנטלית והיה נראה שלואיס אנריקה פשוט משותק על הקווים. על כר הדשא, לא רק הרביעייה האחורית של הפריזאים הייתה בלתי חדירה, אלא הלחץ הגבוה וההגנה של קבאני, וראטי, דרקסלר ושאר שחקני הקישור היא זאת שעשתה את ההבדל. בכל מאבק על הכדור, על הדשא, בגובה- הייתה זו פ.ס.ז ראשונה. בכל נגיעה של שחקני ההתקפה של ברצלונה בכדור, שניים או שלושה שחקנים של פ.ס.ז זינקו לעברם במהירות, בלי לתת להם את האפשרות להשתלט על הכדור.

פ.ס.ז ניצחה במשחק הזה בכל עמדה אפשרית. שחקני ההגנה של ברצלונה, בעיקר אוטמיומי ופיקה, נראו כבדים ואיטיים אל מול הסילונים ההתקפיים של פ.ס.ז. מסי וסוארז נראו אנמיים מול ההגנה של פ.ס.ז. אפילו עמדת הקישור, ששם תמיד יש דומיננטיות של בוסקטס ואינייסטה, פשוט נראתה כעיר רפאים- כל התקפת מעבר מהגנת פ.ס.ז נעשתה ללא מפריע. דווקא ניימאר שבתקופה האחרונה לא מצליח להשפיע על המשחק של ברצלונה, היה נקודת האור היחידה במשחק (אם אפשר לראות כזאת) שהראתה שהוא מתחיל לחזור לעצמו.

16 ניסיונות של פ.ס.ז להבקעת שער, מתוכם 10 לתוך המסגרת (מול 6 נסיונות שרק 1 למסגרת  של ברצלונה) – סיימתי את המשחק בהרגשה שטוב שזה נגמר רק ככה. האם ב-8 במרץ יכול להיות מהפך? למרות שאני אופטימית, כל התחזיות נגד ברצלונה ואפילו לי קשה להאמין שזה אפשרי.

אבל אם יש קבוצה שיכולה לעשות את זה, זאת ברצלונה שלי.