המחזור התשיעי בליגה הספרדית אומנם לא סיפק לנו את כמות השערים המטורפת מהמחזור הקודם, אבל הוא כן לימד אותנו משהו על שני הכוכבים הכי גדולים של הליגה הזאת, ושל עולם הכדורגל בכלל. לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו באירועים שונים לגמרי במשחקי הקבוצות שלהם, חשפו התנהגויות שלא זכינו לראות מהם בכל משחק. ייתכן וההתנהגויות שלהם מוכיחות לנו שהם אנושיים?
נתחיל במשחק שהתנהל באצטדיון המסטאייה ביום שבת אחר הצהריים, בו אירחו ולנסיה את ברצלונה, למשחק שבדרך כלל מדיר שינה מאוהדי ברצלונה שחוששים מולנסיה שלא משנה מה מצבה היא תמיד מתכון לצרות. ברצלונה הייתה הראשונה לכבוש, עם שער מפוקפק של מסי (בזמן נבדל של סוארס). אבל אז במחצית השנייה ולנסיה פתחה בסערה ועם צמד שערים מהירים הפכו את המשחק. ברצלונה הצליחה להגיב בזמן ושער של סוארס השווה ושלח את שתי הקבוצות לחפש את שער הניצחון. זה הגיע בסוף תוספת הזמן, עם עבירה שבוצעה על לואיס סוארס ברחבה.
כאן מתחיל הסיפור שלנו. לאו מסי ניגש לבעוט את בעיטת העונשין כשמאחורי השער קהל מקומי זועם, ומולו מלך הצלות הפנדלים של הליגה הספרדית דייגו אלבס. אותו אלבס נשמע אומר למסי לפני הבעיטה: "אני הודף לך אותה, או שתחמיץ אותה כמו בגמר הקופה (אמריקה)" מה שחימם יותר את האווירה. מסי ניגש לבעוט ונגד הסטטיסטיקה הצליח להכניע את אלבס. מסי שהתפרץ על אלבס והקהל הרותח, שחרר כמה קללות עסיסיות, הקהל לא נשאר חייב והגיב עם השלכת חפצים על השחקנים החוגגים בכחול – רימון.
על רגע התפרצות הרגשות הזו דובר לא מעט. לאחר המשחק אמרו "הוא משמש דוגמה, איך הוא מקלל ככה?״ אבל אם נשפוט לרגע את הסיטואציה לא בטוח שמישהו אחר היה מגיב אחרת. כדורגל, לאלו האוהבים אותו, הוא אמוציונלי בעוצמות אחרות, כך זה ממשחק בשכונה ועד הפסגה, קשה להגן על מעשה כזה, אבל אולי צריך לשפוט את המצב שהוביל לכך.
נעבור למשחק השני, בו ריאל מדריד אירחו את אתלטיק בילבאו. לכאורה משחק ביתי שצריך לעבור חלק עבור השחקנים בלבן. אבל היריבים מחבל הבאסקים הוכיחו לא פעם, ולא רק לריאל מדריד, כמה הם אגוז קשה לפיצוח, וכך היה. ריאל כבשו ראשונים מרגלי בנזמה, ממש בדקות הראשונות. אך כעבור כעשרים דקות הם ספגו שער שיווין לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שבילבאו לא הסתגרה ולא נשארה מאחור. המשחק המשיך למלחמה נגד השעון בו חיפשה ריאל מדריד לכבוש את שער הניצחון ורונאלדו, שנראה לחוץ כל המשחק להבקיע, הפך עצבני עם הדקות. הגול אכן הגיע, מרגלי ילד יום ההולדת אלברו מוראטה בדקה ה83 ופה קרה הרגע המעניין.
בין החוגגים היה חסר מישהו, ולא סתם מישהו אלא כריסטיאנו רונאלדו בעצמו. עוד במהלך המשחק, קלטו המצלמות של הספרדים את הפורטוגלי, מיד לאחר שמוראטה דחק את הכדור פנימה, מרים את ידו כאילו מבקש מהקוון דגל לנבדל. נבדל? הרי זאת הקבוצה שלך, וחיפשתם את השער הזה כל המשחק. בואו ניכנס רגע לסיטואציה שוב. רונאלדו כבש רק שני שערי ליגה העונה, זה בלתי נתפס. למסי, שעוד הספיק להיפצע תקופה, יש יותר שערים ועם לא חסר, השבוע לואיס סוארס קיבל את נעל הזהב על 40 שעריו בעונה שעברה. לא בטוח שזה מה שהטריד אותו, אבל הוא כן נראה לחוץ עוד לפני המשחק עוד לפני שהם דרכו על כר הדשא. הוא כל כך רוצה לכבוש, השאלה אם התגובה הזאת מובנת? כנראה שלא. יכול להיות שזו רק תאוריה והוא הרים את ידו לסמן משהו אחר. נכון, זאת לא הפעם הראשונה במצב הזה, אך נראה שהרדיפה לשלמות חושפת גם צדדים אחרים אצלו.
אז המחזור היה לא רק מעניין עם עוד תוצאות מסקרנות, והותיר צמרת מרתקת, אלא גם חשף בכוכביה הכי גדולים צדדים אחרים, שאולי ראינו מדי פעם, אבל עדיין אנחנו לא רגילים לראות אותם במצבים לא שגרתיים כאלה. אז כן, גם מסי וגם רונאלדו אנושיים לא פחות ממני וממכם, גם אם ינסו להסתיר את זה בסיפורי יח"צ וכדומה.
