כל עוד השעון מתקתק ומתקדם, חשוב שסיכום עונה יעשה קרוב ככל הניתן לסיומה הממשי, אך הטור הזה מרוחק מהעונה שהסתיימה כמו שהוא קרוב לעונה האירופאית של מכבי ת"א. בשבועיים מאז הסתיימה לה העונה בליגת העל ובשבוע מאז בני יהודה נישלה את מכבי פ"ת מהופעה בליגה האירופית ופחות כמה שעות עד שלא מעט רפש, השמצות וכעסים מודחקים החלו לצוץ בממלכת הקנדים מקריית שלום, לא הפסקתי לחשוב איך אני מסכם את העונה. לאורך רוב העונה השתדלתי להתמקד בדברים החיוביים שליגת העל שלנו ייצרה, רק כאשר התרחשו דברים שהוציאו אותי מדעתי החלטתי לשים דגש על השלילי. רציתי גם לסיים את העונה עם הסתכלות חיובית, אופטימית, משמחת, חייכנית ומלאת תקווה לקראת תחילתה של עוד עונה, אך לא הצלחתי.

הכדורגל הישראלי עשה העונה עוד צעד תימני לאחור. לרוב לא הייתה תחרות אמיתית על מאבק האליפות, שלושת רבעי ליגה הייתה יכולה להלחם על ההישארות, הרמה הלכה וירדה ככל שהעונה התקדמה, מאמנים מונו ופוטרו ומונו שוב בקבוצה אחרת, ההנהלות והבעלים בבולמוס כותרות ואפילו הקהל כבר לא נוהר אלא הולך כי יש לו מנוי.
אז בואו נעשה את זה כרגיל בקושיות.

1. מהי הבועה הכי מנופחת בכלכלה הישראלית? התחושה שלי היא שבכל מקום בעולם איכות השחקנים עולה ככל שעוברות השנים, ההבנה הטקטית שלהם, מהירות החשיבה, היכולת להתאים את עצמם לסגנונות משחק, יכולת ניצול המצבים, קריאת המגרש, קבלת החלטות ועוד המון פרמטרים קטנים שהופכים את הכדורגל לחוויה חד פעמית. לעומת זאת בארץ, שחקנים ישראלים מוצלחים יחסית מיד בורחים למקום בו משחקים כדורגל אמיתי ואנחנו נשארים עם שחקני כדורגל לא רעים, אבל מאוד מוגבלים, שיודעים לעשות דבר אחד בלבד.
   משהו מתפספס במחלקות הילדים והנוער, אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק על הנקודה, אבל באופן כללי זה נראה כאילו במקום לפתח שחקני כדורגל ורסטיליים, המאמנים בגילאים הצעירים מלמדים את הילדים להתמקד בדבר האחד הטוב שהם עושים וכך מייצרים שחקנים חד מימדיים.
   מעניין עד מתי הבועה הזאת תתנפח ועל מי היא תתפוצץ.

   

2. והזרים, כמה כסף צריך להשקיע כדי להביא זרים טובים? כן, לפעמים יש מציאות לא הגיוניות, אבל לרוב כדי להביא זרים ממש איכותיים וטובים צריך להשקיע הרבה כסף. האם זה מבטיח משהו? כנראה שלא. מכבי ת"א השקיעה בזרים יותר מכל קבוצה אחרת בישראל מאז ומעולם, אך התוצר הסופי הוא אפס תארים. אז אולי לא צריך להשקיע כסף אלא משאבים אחרים כמו מחלקת סקאוט. נראה לי הרבה יותר משתלם כלכלית ומקצועית לשלם ל – 10 אנשים כדי שימצאו שחקן אחד במחיר סביר, במקום לשלם לאדם אחד שישלם על שחקן אחד מיליונים. סך הכל נשמע הגיוני לא? אז למה אין מערכות סקאוט בארץ? למה להמשיך לסמוך על מאמן והאינטרסים שלו, סוכן והאינטרסים שלו, מנהל מקצועי והאינטרסים שלו? מערכת סקאוט למועדון, שחושבת על המועדון, שנאמנה לו ואוהבת אותו ורוצה שהמועדון יצליח ללא תלות בשאר העמדות המתחלפות. כבר הוכח בכדורגל שלנו שקבוצות בדרך כלל זוכות באליפות כשיש להן שדרה של שחקנים זרים באיכות גבוהה מיתר הקבוצות. אחד פלוס אחד שווה אליפות.

   

3. מהו המקצוע עם הביטחון התעסוקתי הנמוך ביותר? בסקר שנערך ב–2014 התגלה כי כ–25% מהמועסקים חוששים מפיטורים. אם היו עושים סקר רק בליגת העל התוצאות היו כנראה עומדות על סביבות ה–90%. הכירסום איטי במעמד המאמן בצירוף ציפיות לא ריאליות של בעלי הקבוצות הביא לכך שהעונה יש רק חמישה מאמנים שהצליחו לשרוד (כמוני) את כל העונה, אני חושב שרק לברק בכר מביניהם אף פעם לא היה חשש לגבי המשך העסקתו.
   למאמנים יש אחריות לא מעטה על מעמדם, הם קצת כמו אלון אולארצ'יק – אנשים אנלוגים בעולם דיגיטלי. מלבד יחידי סגולה, הם בונים את עצמם בעיקר על טירוף ומוטיבציה, מחשבה מינימלית והרס משחק מקסימלי. אני מאוד מקווה שהדור הבא של המאמנים יסתכל על ברק בכר כמודל. חרוץ, ידען, מעמיק, תחבולן, גמיש, אמיץ. עוד מאמנים כמוהו יכולים להרים את הרמה של הכדורגל הישראלי, להכניס גאווה במעמד המאמן.

   

4. מהי הדרך המהירה ביותר לקבל טלפון מראש הממשלה? להתחתן עם אחד מבניו או לרכוש קבוצת כדורגל ולזכות בגביע, שתי הבחירות נראות לי כמו עילה לאישפוז בכפייה במוסד לחולי נפש, אך מי אני שאשפוט. יש כאלה שאוהבים את זה.
   קיצור דרך לסלברטאות בארץ עובר דרך מגרשי הכדורגל. תרכוש קבוצה, הכסף פחות חשוב, לא משנה גם מי אתה ומה עשית לפני כן. יש לך קבוצת כדורגל. עכשיו אתה בכותרות. ברק אברמוב מחזיק בסושיה הכי מסונפת ברחבי ת"א ואולי אף מחוץ לה ועדיין אף אחד לא דיבר עליו. ואז הוא לקח את בני יהודה ומאז הוא לא מפסיק לדבר ולא מפסיקים לדבר עליו ועל סושיתו. אין לי שום דבר רע לומר על ברק אברמוב, אבל הוא דוגמא נפלאה לכך שהבעלים נכנסים לכדורגל בדרך כלל כדי לקבל הכרה ואבק כוכבים. נכון שהכוכבים האלה מאירים, אבל זה רק כי הם נמצאים במרחק שנות אור מאיתנו. בעוד כמה שנים כשיגיע האור מהתקופה הנוכחית אלינו נגלה שהאור כבה. הכוכב הזה כבר מת והפסיק להאיר.

   

5. אין לך שום דבר טוב לומר על העונה הזאת? דווקא יש לי. האוהדים, הם אלו שעוד גורמים למוצר הזה לחשוב שיש לו עתיד. לכל קבוצה יש גרעין אוהדים (בגודל משתנה) שמעודד, מרים תפאורות, מחבר שירים, גורם לכל הכדורגל כאן להיראות הרבה יותר טוב מאלו שמקבלים כסף עליו. חשוב שהאוהדים ידעו שהכדורגל הוא אורגניזם חי שתלוי בתפקוד כל האיברים שלו והקהל הוא אחד מהם. כל המערכות של האורגניזם חייבות לעבוד כדי שהוא יחיה, הוא יכול להתגבר על מחלות וקשיים, אך כאשר הסף ייחצה, האורגניזם כבר לא יצליח להתמודד וימות. נושאי הדגל של אורגניזם הכדורגל כרגע הם הקהל. יש פה אפשרות לגרום לאורגניזם להתפתח ולגדול, לנתק את החלקים היותר חלשים שלו ולהתחזק. התפקיד של הקהל הוא כרגע החשוב ביותר והוא צריך להבין את הכוח שיש לו בידיים ולהשתמש בו במקומות חיוביים כמו בחירת האופן בו הוא צורך את תקשורת הספורט, פריסת המשחקים, שעות המשחקים, מוסר התשלומים, הבעלות על הקבוצות ועוד. שימוש נכון בחלק היחיד באורגניזם שמתפקד יכול להוציא אותו מן האפילה ואי הוודאות התמידית שאופפת אותו.

   

   # לסיום, כמה מילים אישיות. זאת הייתה עונה מאתגרת, ארוכה ולא קלה בכלל. שעות הצפייה הרבות בכדורגל ישראלי יכולות לגרום לאדם לאבד את שפיותו. למזלי אם הייתי שפוי, לא הייתי רואה כדורגל ישראלי כבר 30 שנים. תודה לכל מי שקרא, הגיב, הסכים והתווכח. אתם אלו שגרמו בסופו של דבר לכך שהמדור הזה יגיע לקו הסיום.
   ניפגש בעונה הקרובה של הכדורגל הישראלי. ההגיון שבשיגעון.

   

לכל הטורים בסדרת "מתרגלים הנאת כדור" של מורן כהן