11 נקודות בלתי אובייקטיביות בעליל לסיכום משחק המחזור:
- משחק המחזור? שתי הקבוצות בעיקר הזכירו למה מזמן מפגש ביניהן לא נחשב ככזה. שתי הקבוצות התחילו את המשחק מפוחדות לחלוטין, משחקות כדי לא להפסיד, עד שמכבי חיפה פתאום נזכרה שגם תיקו יהיה קטסטרופה מבחינתה והתחילה לשחק, או יותר נכון – למסור לליאונל מוגרבי שעשה צחוק מכל שחקן אדום שהתקרב אליו.
- טביעת אצבע של מאמן – לא של גוטמן, אפילו לא של מולנסטיין, דווקא של רוני לוי. מכבי חיפה פתחה את המחצית הראשונה בדיוק כמו ששיחקה בכל השנה שעברה – חוסר אמונה מוחלט ביכולת הקבוצה להניע כדור, קודם כל לסגור ולקוות שמתישהו, מאיפשהו, מלאך יירד מהשמיים וייתן להם את הגול. ואז, במחצית, נכנסו השחקנים לחדר ההלבשה והופתעו לגלות שרוני לוי כבר לא שם. זה לא אומר שמחדר ההלבשה יצאה ברצלונה, או אפילו גרנאדה, אבל זה כבר נראה הרבה יותר טוב, הרבה פחות פחדני ובעיקר – הרבה יותר בטוח ממה שהתרגלנו.
- שיטת משחק? שתי הקבוצות דבקו באותה שיטה – ריבוי שחקנים זריזים ובעלי אוריינטציה הגנתית מעיפים כדור לכיוון עמוד חשמל, המכונה בעגה המקצועית חלוץ, תוך תקווה שישתלט עליו, יתפלל חזק, ואיכשהו ייצא מזה גול. בעוד שכמה מהכדורים הירוקים הצליחו למצוא את פלט בשליש האחרון ומשם לפתוח את המשחק לאגפים, שוינפלד נאלץ לברוח לאגף, להרים את הראש, לחפש את שוינפלד, ולהבין שאין לו עם מי או מה לעבוד בהתקפה.
- קאגלמכר וואחד קשר אחורי. אחד כזה מהסוג שהתגעגעו אליו ביציעים הירוקים, בעיקר בזכות האלגנטיות. יחד עם ואצ'ק, שעדיין לא הוכיח יכולות התקפיות, אבל הציג כמה וואזרים נחמדים, ואפילו איפון אחד, הם יכולים להוות אמצע מעניין ועיקש.
- איעד אבו עביד נכנס לדפי ההיסטוריה הירוקה כשחקן הראשון שגרם לאוהדי מכבי חיפה להתגעגע למשומר. מה שמשעשע הוא, שדווקא הפועל תל אביב שמכרה אותו בסכום מכובד בקיץ, ידעה כמה הוא חלש ושיחקה עליו במשך 90 דקות.
- בן רייכרט – אם הוא שווה מליון אירו, כל אחד מאיתנו, בנפרד, שווה מליון וחצי (ואנחנו לא). לא תורם כלום לקבוצה, בעיקר מוריד את הראש, מרים ידיים בייאוש ובקיצור – מבאס. הבחור, שהיה יכול לנצל את כל האירועים סביבו ולעשות אחלה שדרוג למעמדו כאליל האוהדים, הופך אט אט לסמל הכישלון של הפועל.
- אם זה מה שפיראס מוגרבי עשה בסכנין בשנה שעברה, מודים שלא שמנו לב. נכון, היה שחקן מוביל עם דריבל לא רע בקבוצה בינונית, אבל נראה שמאז שלבש ירוק הצליח לשדרג את המשחק שלו ובעיקר את קבלת ההחלטות בצורה יוצאת דופן. היכולת הזו באה לידי ביטוי בעיקר נוכח העובדה שבצד האדום שיחק חן עזרא, שחקן שלא קיבל החלטה טובה מאז 2011, ונראה שבמצב הדברים הנוכחי, גם ההחלטה להגיע להפועל תל אביב הייתה לא משהו, מבחינתו ומבחינתה.
- הפועל תל אביב נבנתה בצורה אימפוטנטית לחלוטין. ייתכן מאד וגוטמן מאד נהנה מזה ויקרא לזה טקטי ומחושב, אבל זה פשוט קשה לצפייה. אם גוטמן חושב שהוא יכול להתבסס על חן עזרא, האיש שגם כשהוא משחק לבד בפיפ"א הוא מנסה לעבור את כולם, הוא טועה, ובעיקר גורם לנו לתהות – איפה לעזאזל היית בארבע השנים האחרונות כשהבן אדם חירב את משחק ההתקפה של מכבי חיפה? מצד שני, נראה שברגע שהפועל תבין כמה היא חלשה, ותשחק בהתאם (אפילו יותר קשוח ומבוקר מאתמול), היא תשתפר.
- עזבו ת'ילד. נטע לביא כישרון ענק, הכי גדול שצמח בכרמל מזה שנים ארוכות. בשנה שעברה, בקבוצה מרוסקת, מצא את מקומו ואפילו הצליח להשפיע על הקבוצה בצורה יוצאת דופן. השנה, כך נראה, מנסים לבנות קבוצה בריאה, עוצמתית ובעיקר – מצליחה, וקשה לצפות מילד, כשרוני ככל שיהיה, לשמש עוגן של קבוצה שכזו ועוד בעמדת מפתח כקשר אחורי. לא יקרה כלום אם לביא ילמד ויתחשל עוד קצת כחילוף ראשון או כפיתרון נקודתי למשחקים ספציפיים. בקבוצה שבה אין באמת שחקן ספסל שיודע להביא את השינוי, הוא יכול להכניס המון אנרגית וחוכמת משחק בשליש האחרון, בדיוק כמו שעשה אתמול והיה מעולה.
- מכבי חיפה מתחילה להשתחרר. להשתחרר מלחץ המאמן, מהמתח עם הקהל, אולי אפילו מהעיתונות הצהובה (יש שיגידו – תרתי משמע :)). במהלך המשחק ניתן היה לראות את השחקנים אשכרה מתקשרים אחד עם השני, ולא בצרחות של "למה לא מסרת יא אפס?!". יותר מזה, כמו בסצינת סיום בקומדיה רומנטית, בסיום המשחק אתמול נצפו לפחות 4 זוגות של שחקנים ירוקים מתחבקים על רקע השיר הרומנטי "איזה כיף בלי יוסי". החיבוקים הללו והשיר הזה ביטאו אולי בצורה הטובה ביותר את מה שהמועדון ובעיקר הקהל מחפשים – בלי סקנדלים, בלי פרצופים, בלי שחקנים שמחפשים לגנוב את ההצגה, אלא שחקנים שמחוברים לקהל והקהל מחובר אליהם. אולי זה תמים, אולי זה נאיבי, אולי זה מה שכדורגל היה פעם ואיננו עוד, אבל זה כל כך חסר.
- הקהל הירוק – פשוט וואו. הצבע, השירים, האופטימיות הלא ברורה אשר יכולה להיות אחלה שאלת מחקר לדוקטורט בפסיכולוגיה. לא אובייקטיבים בעליל, כבר אמרנו, אבל תראו לי עוד קהל שהיה דוחף קבוצה במצב כזה, במיוחד אחרי כל מה שעבר.
