תקציר הפרק הקודם:
החלטתי לפתוח עונה במנג'ר, אחרי בחינת כל המשתנים, הפור נפל על CM 01-02. בחירת הקבוצה הייתה קצת פחות הרפתקנית וארסנל של הנרי וברגקאמפ יצאה לדרך בנסיון לקטוף את האליפות. רכישות לא כל כך רציונליות רוקנו את קופת המועדון אבל התוצאות הוכיחו שהסגל חזק מספיק ולאחר ארבעה משחקי ליגה, משחק בליגת האלופות (ועוד ניצחונות חוץ מרשימים על צ'לסי ופנרבחצ'ה שנמחקו בחובבניות) ארסנל שלי עם מאזן מושלם, ראש בראש עם היונייטד של פרגוסון.
והיום:
הפרק הקודם עורר ברבים ממכם תחושות נוסטלגיה וגעגועים עזות. חלקכם הצהירו שהם בדרך להרוס לעצמם את החיים ולהתמכר מחדש, חלק אחר, וממש לא קטן, ידע לתת עצות רכישה לגבי שחקנים שיוכלו לשדרג אותי. אני הקשבתי לכולם ורצתי לחפש את קים קלסטרום, מארק קר, צ'רנו סמבה, טריבו ווסט, פאבל ברוז'ק, ארקדיוש בק, מקסים ציגלקו (כמובן) ועוד רבים אחרים. אבל כמו שכבר ציינתי כבר קודם, הקופה ריקה. המלצה אחת שכן יכולתי לעמוד בה היה לשלוח את הסקאוטים שלי לעקוב אחרי כל שחקן שוודי מתחת לגיל 18. התשובה החד משמעית היתה:
אז במקביל לחיפוש שחקנים שכן אוכל לקנות על מנת לשדרג את הסגל המשיכה לה העונה והתותחנים לא עוצרים.
ניצחון מרשים על צ'לסי 0:2 בברידג' העלה אותי למקום הראשון בטבלה בעקבות תיקו של היונייטד, אבל שני המשחקים הבאים מול פנרבחצ'ה בחוץ ולידס בבית הסתיימו בתיקו. ללידס כבש בלם צעיר ואלמוני בשם ריו פרדיננד ורק שוויון של פארלור בדקה ה-90 מנע הפסד ראשון העונה. זוכרים את המשפט הקבוע בעיתון של יום ראשון? אז ברקוביץ' ורביבו התחילו את המהלך שהוביל לגול.
משבר? סלובן ברטיסלבה דאגה להחזיר אותי לעניינים. הסלובקים נכנעו בביתם 3:0 והזרימו תקוות חדשות לאדומים לבנים לפני הפגישה עם היריבים המרים ממנצ'סטר.
ערב המחזור שתי הקבוצות מגיעות לאולד טראפורד עם אותו מספר נקודות כשהיונייטד בפלוס 2 בהפרש השערים. התרגשות רבה באוויר, האוהדים מילאו את האצטדיון והיה אפשר לחתוך את המתח בסכין.
היונייטד פתחו טוב ועלו ל-1:0 משער של ואן ניסטלרוי בדקה ה-37. קמפבל השווה בפנדל ברור לחלוטין (באובייקטיביות מלאה) בדקה ה-45. מחצית. זמן לשתות קצת תה עם חלב ולהשמיע לשחקנים את Eye of a tiger בחדר ההלבשה. ורון במשחק מדהים העלה את היונייטד ל-2:1 בדקה ה-51 אבל ארסנל של עונת 01-02 לא נשברת כל כך בקלות ולה טיסייה השווה בדקה ה-60 וחתם את תוצאת המשחק. הסטטוס קוו בצמרת נשמר.
ניצחונות נוספים של 0:4 על ניוקאסל ו-1:2 על לסטר (האלופה…) השאירו את המאבק הצמוד בצמרת בעינו.
אני אומר לכם, לא פשוטים חייו של מנג'ר בליגה האנגלית. לפעמים אני מרגיש כמו בגנון. רובר פירס המשיך בהצהרות הטיפשיות שלו שהוא מעוניין לעזוב את המועדון. זה עלה לו במעבר אוטומטי לרשימת העברות והגלייה לקבוצת המילואים. מספר שחקנים הביאו שמחה מהצעד.
שבועיים לאחר מכן הסכמתי להצעה של סלטה תמורת 10 מיליון פאונד ופירס נפרד מארסנל לשלום.
ברגקאמפ קיבל הצעה של 4.8 מיליון מיובה ולא יכולתי לעמוד בדרכו לתיקון הרושם באיטליה מתקופתו באינטר.
קאנו קיבל הצעה של 6 מיליון מסלטיק, הסכמתי להוריד במחיר בתנאי שיוסיפו את יוהן מיאלבי הבלם השוודי. נכון לעכשיו הכל תלוי בהסכמה על התנאים הכספיים עם השוודי.
בדרך גם קניתי את Tommy Jaszczun (נראה אותכם רושמים את השם הזה בעברית) מבלקפול (ביקשו למסור ד"ש לדקל קינן). והעלתי את מתיו אפסון הצעיר מהמילואים.
פרדי ליונברג המכונה מיכאל זנדברג השוודי ניצל היטב את הדחתו של פירס ותפס את עמדת הקשר המרכזי בהצלחה מרובה.
ואני, אני מנג'ר החודש בפריימר ליג כבר חודשיים רצוף. Who the fuck is Ferguson?
עדכונים בהמשך…
