הפוסט מיועד לכל אוהדי נבחרת ישראל שחושבים שלהמתין חמישים שנה לטורניר גדול זה הרבה, וגם לאוהדי מכבי חיפה והפועל ת"א שמחכים חמש או שש שנים לאליפות.
הפוסט הזה יכניס אתכם לפרופורציה.
לפני מספר חודשים כתבתי על הסיבות בגללן אני אוהב בייסבול.
השבוע התחיל הפלייאוף של עונת 2016 ואם ההמשך יהיה כמו המשחקים הראשונים צפוי לנו חודש מלהיב, מותח ומרתק, כי הפלייאוף הוא כמעט תמיד כזה.
אם הכוכבים בשמיים יסתדרו כמו שצריך צפויה לנו סידרת גמר בין שתיים מהקבוצות המפורסמות ביותר בארה"ב, שבנוסף לאיכויות הספורטיביות הן שותפות לשניים מסיפורי הקללות המוכרים ביותר בספורט, וידוע שהבייסבול חוץ מספורט הוא בעיקר הרבה סיפורים.
הקבוצה הראשונה הצליחה לסיים את הקללה לפני שתיים עשרה שנים והשנייה עדיין נושאת אותה.
הראשונה, בוסטון רד סוקס, סבלה במשך 86 שנים מקללת הבמבינו, והשנייה, שיקאגו קאבס, סובלת מקללת העז כבר 108 (במילים – מאה ושמונה) שנים.
בשנת 1920 נמכר שחקן בייסבול שמנמן ששמו הפרטי היה הרמן, אבל כולם מכיר אותו בשם בייב רות, מקבוצת בוסטון רד סוקס לקבוצת ניו-יורק יאנקיס, תמורת 100 א' $. עד אותו טרייד בוסטון זכתה בחמש אליפויות, מהן שלוש איתו, וניו-יורק לא הגיעה אפילו לגמר. בייב רות (שכינויו היה "במבינו") הפך לשחקן הטוב בכל הזמנים וחלוקת התארים בין שתי הקבוצות, שמשחקות באותו בית, התהפכה לחלוטין. ניו יורק הגיעה ל 39 גמרים וזכתה בתואר 26 פעמים, ובוסטון הגיעה לגמר ארבע פעמים ובכולן הפסידה במשחק השביעי והמכריע.
בשנת 1990 פירסם עיתונאי בבוסטון ספר על הקבוצה בשם "קללת הבמבינו" שהתייחס לתקופת היובש הארוכה שלה והכניס את המונח לפולקלור האמריקאי.
שמונים ושש שנים אחרי האליפות האחרונה עם בייב רות, בשנת 2004, הגיעה בוסטון לסידרת הגמר האיזורית מול היריבה השנואה מניו-יורק. אחרי פיגור בסידרה של 3-0 בוסטון הפכה את הסידרה וניצחה 3-4, בפעם היחידה בהיסטוריה העשירה של הענף. בוסטון המשיכה וזכתה באליפות באותה שנה ופעמיים נוספות מאז. הקללה הוסרה.
למשחק הרביעי בסידרת הגמר של 1945 בין שיקאגו קאבס לדטרויט, הגיע בילי סיאניס, הבעלים של פאב בשם Billy goat, עם חיית המחמד שלו, עז כמובן, העונה לשם מרפי. בילי הביא אותה "בשביל המזל" ואף רכש כרטיס במיוחד עבורה.
אלא שהריח שנדף מהעז הפריע לשכניו ליציע והם הכריחו אותו לעזוב את האיצטדיון. בילי כעס והטיל על הקבוצה קללה, שהיא לא תנצח יותר. הקבוצה, שהובילה כשבילי עזב, הפסידה כמובן את המשחק ואת הסידרה ומאז לא הגיעה שוב לסידרת הגמר. את האליפות האחרונה השיגה הקבוצה בשנת 1908, לפני 108 שנים.
ישנן מספר גרסאות לאופן הטלת הקללה ע"י בילי, אבל התוצאה זהה – אין אליפויות ואפילו לא סדרות גמר. גם בשנים המועטות בהן היא מגיעה לפלייאוף, הקבוצה מוצאת דרכים מקוריות להפסיד.
אחד המקרים המפורסמים היה בשנת 2003 כאשר לקראת סיום המשחק השישי בסידרת הגמר האיזורית בין שיקאגו למיאמי, כאשר הקאבס היו בדרך הבטוחה לניצחון במשחק ובסידרה, שלח אוהד יד לעבר כדור והפריע לשחקן הקבוצה לתפוס אותו באויר ועל ידי כך לפסול את החובט של מיאמי. מאותה תקרית המשחק התהפך, שיקאגו נוצחה במשחק ובסידרה.
אותו אוהד זכה מיד למטר של קללות והשמצות בכל התקשורת המקומית ומאז קשה מאוד למצוא אותו. אפילו הצעות לפרסומות או הופעות תמורת סכומי עתק נענו בשלילה. תחקירים וסרטים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו שהשחקן של שיקאגו כנראה לא היה תופס את הכדור בכל מקרה, ואוהדי הקבוצה והתקשורת רק חיפשו שעיר לעזאזל.
גם כיום אם תגידו בשיקאגו את השם, סטיב בארטמן, אתם לוקחים סיכון לא קטן.
דרך אגב, שנת 2003 היא שנת העז לפי לוח השנה הסיני.
הטוויסט האחרון בעלילות העז הגיע בפלייאוף של 2015, כאשר הקאבס הפסידו שוב בסידרת הגמר האיזורית לניו-יורק מטס, כאשר השחקן המצטיין בסידרה היה דניאל מרפי מניו-יורק.
דרך אגב, גם 2015 היא שנת העז (המחזוריות בלוח השנה הסיני היא בת 12 שנים).
נכון להיום, בוסטון נמצאת על סף הדחה מהפלייאוף ושיקאגו, שהיתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה לאורך כל השנה, מובילה בסידרה שלה.
