אז נסעתי עם הבחורה שלי לחופשה באוסטריה וגרמניה והיה על הכיפאק. הודות לתכנון מדוקדק והקפדה ייקית על הלו"ז הצלחנו לדחוס בתשעה ימים הכל מהכל: נופים ציוריים, עיירות קסומות, מכרות מלח, מערות קרח, אגמים, מפלים, פסגות מושלגות ושלוש ערי כרך.
כשבועיים לפני הטיול, חוויתי רגע של משבר קל, כאשר גיליתי שאני מפסיד שלושה משחקים של מכבי בזמן שאני בחו"ל: בית"ר וזניט בבית, רעננה בחוץ. מיד בדקתי באילו מהמשחקים אני יכול לצפות גם מעבר לים והבנתי שרק במשחק נגד בית"ר ע"י רכישת האפליקציה ספורט 5 מובייל (23 ש"ח לחודש?! על מה ולמה?!). מספיק טוב, חשבתי לעצמי. הליגה האירופית פחות חשובה לי בשלב זה ורעננה זה משחק קל יחסית. חוץ מזה, שיערתי שצפייה במשחק אחד של מכבי כשאנחנו בחופשה זה המקסימום שיעלי תהיה מוכנה לסבול. "יעלי.." גמגמתי קלות.. "ביום השני שלנו בוינה אני רוצה לראות את המשחק נגד בית"ר אז נצא לארוחת ערב קצת יותר מאוחר, סבבה? משחק אחד וזהו." יופי. עבר בשלום.
היום השני בוינה הגיע. קמים ממש מוקדם כדי להספיק לראות הכל ולחזור בזמן למלון להתחבר למשחק באפליקציה. בית הפרפרים, מוזיאון פרויד, המדרגות של הרצל, כל מיני גנים, הבית ההוא עם הציורים. הלו"ז דופק כמו שעון ובערב יעלי הולכת לנוח קצת ואני יורד לבר של הלובי ומתחבר למשחק על כוס בירה. במחצית אנחנו בפיגור ואני מחליף וואטסאפים זועמים עם אודי, חברי לשיגעון. בשלב הזה אני חותם על תיקו. במחצית השנייה אנחנו איכשהו מצליחים להפוך את התוצאה. טב"ח באנוכיות מרגיזה מפספס שלוש הזדמנויות לסגור עניין ואני פולט קללה עסיסית. "סורי.." אני מתנצל בפני הברמנית. "איי טנד טו בי ורי אימושנאל וון איי ווטץ' מיי פייבוריט טים.." בהתקפה האחרונה של המשחק אבוחצירא מעניש ואני בהלם. ארוחת הערב שלנו כבר לא תהיה אותו דבר.
שלושה ימים אחר כך, מגיעים עם הרכב השכור לעיירה הציורית "צל אם זי". אחרי יום ארוך ובהיעדר גישה לשידור, אני מתחבר לכל אפליקציות הספורט וקבוצות הוואטסאפ השונות כדי להישאר מעודכן מה קורה בנתניה. ליגה אירופית פחות חשובה עאלק.. המשחק מתחיל והצהובים נותנים הצגה. 0-1, 0-2, 0-3.."זה מדהים" אני מסביר ליעלי. "הקבוצה הזאת אימפריה ואנחנו עושים לה בית ספר!"
רגע לפני שאני נכנס להתקלח לפני היציאה לארוחת הערב, אודי מסמס לי שהרוסים צימקו ל 1-3. אני מבקש מיעלי שתעדכן אותי אם אודי מסמס משהו בזמן שאני מתקלח. אני נהנה מהמים החמים, אך צליל ההודעות אינו נותן לי מנוח. "מה הוא כותב יעלי???" "אממ..משהו על צהוב שני למישהו בשם דסה ועכשיו הוא כותב חמור! חמור! חמור!" אני פותח מחדש את זרם המים ושוב צליל ההודעות ברצף מפר את שלוותי. בשלב הזה אני מחליט לא לשגע אותה. אבדוק בעצמי כשאצא. אני יוצא מהמקלחת הזריזה בחיי וחושכות עיניי למראה ההודעות. 2-3, 3-3, ותוך כדי ניגוב זה כבר 3-4. לא זוכר שבוע מנחוס כזה..מה קורה שם לעזאזל?? מי הטיל כישוף על הקבוצה שלי בזמן שאני בניכר?? שוב ארוחת ערב באווירה דכאונית. מזל שהבירות באוסטריה מגיעות בכוס של ליטר ואחרי כוס וחצי אני מצליח לעשות את הסוויץ' וליהנות מהמשך הערב עם יעלי.
היום השמיני לטיול ואנחנו מגיעים לשיא מבחינתי: משחק של באיירן באליאנץ ארנה. האווירה מדהימה, יעלי לגמרי בעניין והחוויה מטורפת. בסיום המשחק, בדרך לתחתית, אני מסביר לה שאמנם היה מדהים והכל, אבל המשחק נגד רעננה מחר הרבה יותר חשוב כי חייבים לשוב למסלול הניצחונות. למחרת, אני שוב מחובר באינפוזיה לכל האפליקציות והוואטסאפים. לשמחתי, הפעם זה עובר בשלום עם 0-3 חלק. הלילה אפשר לחגוג כמו שצריך את הארוחה האחרונה שלנו בחו"ל.
לא קל לגבר ליהנות מחופשה עם הבחורה שלו בזמן שהקבוצה שלו משחקת שלוש פעמים. כמעט בלתי אפשרי לעשות את ההפרדה. תודה יעלי שאת סובלת אותי, גם כשזה ממש קשה. תדעי לך שאני מעריך את זה מאוד. אגב, מזכיר לך שהערב יש משחק לא פשוט נגד סכנין וביום ראשון אני בדרבי.
