כמה הערות בעקבות הדרבי הראשון של העונה, גביע הטוטו.

הדרבי הזה הזכיר לי יותר מהכל דרבי נוער, כולם מסביב שואלים את השני מי זה מספר 10? מי זה 2? פרט לשני שחקנים שעלו בהרכב כל האחרים נראו לראשונה בבלומפילד באדום. הבעיה היחידה, אף אחד לא סיפר את זה למכבי, הם עלו עם הבוגרים.

אווירה – כבר מאזור המוסכים הרגשתי את האווירה, זו שחסרה כל כך בכל השנה שעברה. כל זה החזיק עד שזהבי גלש לכדור רוחב שנראה סתמי.

מוטיבציה – השחקנים של הפועל נראו חדורים ברוח קרב, לפחות במחצית הראשונה. זה טוב, אבל זה לא מספיק, הייתי מעדיף לראות גם קצת כדורגל. בשביל אמוציות יש לנו את שייע.

עמדו נכון על המגרש – מישהו אמר בונקר?

דקה 21 – נסיון ראשון לשחק כדורגל, למרבה ההפתעה האחראי לניסיון הזה הוא דווקא אחד השרידים היחידים מהעונה שעברה המסויטת, רמזי ספורי.

גול – אמנם ממהלך של פוטבול, התקדמות במעלה המגרש מהוצאת חוץ להוצאת חוץ ועד לקרן, אבל גול, בדרבי, אחד יותר מבכל השנה שעברה.

לא נכון – לשפוט את הפועל החדשה בסטנדרטים של מכבי, בכל זאת היסודות עדיין רועדים הכרעיים כרעי תרנגולת, עדיין לא באותה ליגה. אבל היה נחמד לראות אותם רועדים אחרי היתרון האדום.

בומבה – "רואים שיש לו כדורגל" היה המשפט שנשמע הכי הרבה בהקשר לקשר הרומני הקטנטן במרומי שער שבע. מודה, לא ראיתי. זה לא שאני סקפטי אבל מ-24 שניות נטו של תנועה עם כדור וכמה מסירות רוחב לא הספיקו לי לתהות על קנקנו. בכל מקרה, מגיעות לו 100 שניות נטו של חסד.

עם הזרים זה יראה לגמרי אחרת – OR IS IT?

קופת השרצים – "כל שקל זה דגל" ניסה לשדל אותנו הבחור מהאולטראס עם קופסת הגלידה הריקה המלאה במטבעות מרשרשים ולא יכולתי שלא לתהות עבור כל אלה שהטיעון המופרך הזה משכנע אותם. להמשיך לתת כסף תמורת הזכות לראות משחקי רדיוס. לא נותן שקל, לא טמבל.

החלה הספירה לאחור לניצחון בדרבי – אולי עוד שנתיים, אולי עוד שלוש, אבל זה יבוא, אתם תראו, זה יבוא.