חיים ומוות

"יש אנשים שטוענים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מכך."  ביל שאנקלי.

Some people believe football is a matter of life and death, I am very disappointed with that attitude. I can assure you it is much, much more important than that". Bill Shankly"

אני חולה על כדורגל, לא יודע מתי החיידק הזה נכנס לי לגוף, אבל זה התחיל מגיל מאוד צעיר. ההורים שלי מספרים שהייתי יושב בשירותים עם גליל נייר הטואלט ומשדר משחקי כדורגל. עכשיו אשתי מתלוננת על זה… אני נהנה ללכת למשחקים, רואה כל מה שאפשר בטלוויזיה, משחק כדורגל בעצמי וכמובן מאוד נהנה להעביר ביקורת כשמשהו לא קורה בדיוק כמו שאני רוצה. ותאמינו לי כאוהד מכבי חיפה וליברפול, הרבה לא קורה כמו שאני רוצה בשנים האחרונות. האירועים הזכורים לי ביותר הן הפסקות החשמל באיצטדיון רמת גן מול רוזנבורג, נגיעת היד של ארביטמן מול מאלמו והגול של הרצוג בין הרגליים של נמני. אני גם זוכר הרבה דברים חיוביים ושמחים כמו הגול של רומן פץ מול טורפדו מוסקבה ושל יניב קטן נגד פריס סן ז'רמן. אבל זה פחות העניין של הפוסט הזה.

ובכל זאת, אם יש משהו שלמדתי במהלך השנים, זה לקחת את הדברים בקלות. זה נכון שהמשפט של ביל שאנקלי הוא מגניב ובמבט ראשון ממש גורם לחובבי כדורגל מושבעים כמוני להזדהות, אבל זה לא באמת המצב האמיתי. הפסד במשחק חשוב מבאס אותי ממש, אבל כדורגל (או ספורט בכלל) מספק לנו את המקום האחד הזה שבו קיימת יריבות אמיתית ו"שנאה", אפשר לצעוק ולהתאכזב, להיות עצובים ועצבניים, אבל לא צריך למות. אפשר להישאר בחיים, שלמים ובריאים.

יש לי חברים אוהדי קבוצות אחרות, הקנטות הדדיות הן חלק מהעניין, הן עושות את הספורט הרבה יותר מעניין. אני, למשל, התחלתי להיות אוהד ברצלונה רק בגלל שהיו לי חברים אוהדי ריאל. אבל שם זה נגמר – בהקנטות. אחרי זה מתחבקים ומחליפים חולצות. אנחנו חיים במציאות כל כך מורכבת. מלחמות, אסונות, דקירות ורציחות, מאבקים פוליטיים, פיגועים. אנחנו חיים רוב הזמן על חרבנו, אבל יש לנו מקום אחד שאליו אפשר לברוח, להביע רגשות עמוקים ולהישאר בחיים.

חברי ארגון לה פמיליה כמעט רוצחים אוהד הפועל תל אביב. זה לא הגיוני.

פואד תוקף את ערן זהבי תוך כדי משחק. זה לא הגיוני.

ספורט. תפרקו את העצבים, תעבירו ביקורת, תתאכזבו, שימו בצד ותמשיכו בחייכם. תנו להנות מהמקום היחיד שבו אפשר באמת לשמוח או להתבאס, להיות מאושרים או עצובים ולהישאר בחיים. תישארו בחיים אחרת איך תדעו שליברפול לקחה אליפות בעונת 2067-68?

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח