רמי הדר מאמן כדורסל כבר מעל ל-20 שנה, אך עם זאת הוא נכנס לתודעה של חובבי הכדורסל רק בשנים האחרונות, מאז החל לאמן את מכבי חיפה. הוא נחשב למאמן סולידי שזכה לשבחים על משחק ההגנה של קבוצתו.
העונה זכה רמי הדר פעמיים בפיס – האיש שאימן עד לפני כמה שנים את מכבי הוד השרון ומכבי באר יעקב, קיבל את משרת המאמן הראשי במכבי תל אביב. תחילה החיבור היה נראה טוב וכלל ניצחונות על אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה, אך ברגע שהגיע המשבר הראשון, הוא לא הצליח לעצור את הסחף שהגיע עד לידי שיתוק בתבוסה של מכבי לכוכב האדום בלגרד (83:58).
אותו שיתוק שתקף את מכבי של רמי הדר רק לפני שלושה חודשים בבלגרד, חזר בדרבי, הפעם כמאמן הפועל תל אביב כשהוא נגד אותה מכבי. משחק שמהרגע הראשון היה רשום עליו תבוסה, אותה הדר לא הצליח לעצור. גם כשמכבי שיחקה בהילוך ראשון, הם המשיכו לעשות במגרש ככל העולה על רוחם, כולל דאנקים ושלשות פנויות. ושוב הדר, שקיבל את התפקיד של מאמן קבוצה גדולה, מראה שזה גדול עליו. כמו במכבי, גם הפועל שלו נראית לפרקים כמו קבוצה מצוינת שיכולה לעשות צרות לכל יריבה ביום נתון, אבל אי העמידה שלו בלחץ וחוסר היכולת לעצור סחרור, מראים שהדר עדיין מתאים יותר לבאר יעקב מאשר להפועל או מכבי תל אביב.
רמי הדר מייצג בעיני את המשפט "אלוקים נותן אגוזים למי שאין שיניים". כנראה שלא משנה איזה סגל הדר יקבל וכמה עוצמתי הוא ירגיש במועדון אותו ידריך, הוא לא מסוגל להיות איתן ברגעים הקשים. בדרבי, כמו גם במשחק של מכבי נגד הכוכב האדום, הוא נראה היה בשוק טוטאלי, כמי שרק מחכה שהסיוט יגמר. לא היה בו את הכוח לשנות, הסיטואציה הייתה גדולה עליו. הפועל הייתה צריכה מישהו שיטריף אותה ברגעים שמכבי בורחת, לא מאמן שמתפרס בפני המהלומות שהוא מקבל.
גם לאחר הדרבי, נדמה שהדר לא הבין את גודל הכישלון. הוא תירץ את ההפסד בפציעות של הפועל ושיבח את מכבי על התצוגה שנתנה. האמת שזה לא באמת מפתיע ופשוט ממשיך את הקו הישיר של ניהול המשחק שלו, מחיאות כפיים למכבי ללא הפרעה. בערב בו מכבי החלשה נראית פתאום כמו קבוצת nba, בהפועל בראשות הדר צריכים לכעוס על עצמם מאוד ובמקום לתרץ או לפחד ממכבי, לזכור שהיום כבר לא משחקים שם מיקי ברקוביץ וארואסטי, גם לא פארקר ושאראס, אלא בסך הכל ג'ו אלכסנדר שחגג בצבע.
