הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, מעט בהומור ומהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
מרבית הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.
לפני המשחק:
סיטי מגיעה למשחק אחרי הדחה מהצ'מפיונס ועם פקפוקי התקשורת והקהל האם פפ הוא באמת מושלם כמו שכולם חשבו ויכול להתמודד עם קשיי הליגה האנגלית.
ליברפול מגיעה אחרי ניצחון "היסטורי" ונדיר על קבוצת התחתית של ברנלי, שמצביע, אולי, שקלופ התחיל להפנים את הקושי במשחקים מול קבוצות אנגליות.
מה זה אומר על מצבן של הקבוצות והסיכוי של כל אחת לנצח? – כנראה כלום.
פינת הקלישאה של קלופ:
"אם ננצח יהיו לנו שתי נקודות יותר מהם, ואם לא, יהיו לנו ארבע נקודות פחות מהם, לכן עדיף שננצח" (קלופ מפגין ידע נרחב ומועיל במדעי האינדוקציה המתימטית).
המשחק:
לפעמים מחצית מתחילה בדקה ה-39 ונמשכת שלוש דקות.
לימדו אותי פעם שכדורגל אנגלי חייב להיות בגשם, ולא סתם גשם, עדיף מבול. בדקות הראשונות אני מתחבט עם עצמי אם השחקנים בכלל מצליחים לפתוח את העיניים מול המבול ששוטף את המגרש. בחלק מהקלוז אפים הם ממש נראים לי עם עיניים עצומות, וגם משחקים כך.
לאט לאט הגשם נחלש וליברפול מפסיקה לשחק כדורגל אנגלי של מסירות ארוכות ומתחילה לנסות קצת יותר כדורגל מודרני, כמו שסיטי מנסה לעשות מהתחלה ורק נופלת שוב ושוב בנבדל.
שש דקות לפני ההפסקה אני אומר תודה שאין עדיין מצלמות אחרי שמסירת רוחב מושלמת לא מסתיימת בשער לסיטי כי קלאבן תופס את אגוארו שמונה מטרים מהשער, מילנר בועט ברגל של סטרלינג שלושה מטרים מהשער ופרננדיניו מחטיא מול שער ריק.
אולי הנס הזה גורם לליברפול להיזכר במטרת המשחק, כלומר להבקיע או לפחות לבעוט למסגרת, אבל שתי הצלות נהדרות של קבאז'רו משאירות אותנו בשיוויון.
מחצית מאופסת שפעם היינו קוראים לה טקטית והיום זה פשוט שני מאמנים שחוששים אחד מהשני ואומרים למגינים לא להצטרף להתקפה.
מאחר ובמחצית הראשונה מילנר כמעט לא השתתף ולא נגע הרבה בכדור לאוהדי הסיטי לא היו הרבה הזדמנויות לשרוק לו בוז.
כשהוא ניגש לבעוט את הפנדל בדקה ה 50, אחרי שקלישי הרים רגל ברחבה עד הראש של פירמינו, היה נדמה לי שאני שומע שקט במגרש. כנראה שאפילו אוהדי הסיטי לא האמינו שהם יכולים לבלבל אותו. אחרי הבעיטה נמשך השקט וקלופ שהיה עם הגב למגרש הסיק את המסקנה הנכונה שהכדור בפנים. 0-1 לאדומים.
אם המחצית הראשונה נמשכה שלוש דקות, אז בשניה שיחקו ארבעים ותשע דקות בקצב מסחרר, כמעט בלי הגנות ועם המון המון הזדמנויות.
יא יא טורה הלך והתפייד במרכז המגרש, אבל ליברפול לא ניצלה את השליטה ולא הבקיעה, אבל פפ ניצל את הזמן בשביל לחשוב, והתוצאה של החשיבה היתה החילוף ששינה את המשחק.
פפ הכניס את סניה לעמדת המגן הימני, העביר את פרננדיניו למרכז במקום טורה, את דה ברוינה לאגף ימין ואת סטרלינג למרכז ליד אגוארו ופירק בכך את ההגנה של ליברפול.
סיטי הפכה במהירות את עורה ואת כיוון המשחק והשער, הצפוי יש לומר, הגיע ממסירת רוחב נהדרת של דה ברוינה ובעיטה חדה של אגוארו בול לפינה. 1-1.
אפילו מהגליל אני רואה שהשחקנים כבר מותשים אבל רצים בטירוף מרחבה לרחבה, מצד לצד בשביל השער המנצח.
רבע שעה לסיום אגוארו מחליק ברחבה ודה ברוינה בועט לקורה ואני אומר תודה.
חמש דקות אחר כך פירמינו שם את לאלנה מול שער ריק וקאבז'רו אומר תודה.
אחרי עוד שתי דקות סטרלינג מפספס מול השוער וכל אוהדי ליברפול אומרים שוב תודה שמכרנו אותו לסיטי בזמן.
שורה תחתונה:
שיוויון אחרי מחצית ראשונה עם מבול מהשמיים ושניה עם מבול של הזדמנויות.
משחק נהדר, מהנה ומרתק שבו סיטי היתה טובה יותר רוב המשחק והגיעה ליותר הזדמנויות שאף אחת מהן לא היתה טובה כמו ההזדמנות שלאלנה החטיא (יכול להיות שהכתבה שעשו עליו באתר של ערוץ 5 הרימה לו את האף?).
נמאס כבר לכתוב ולומר שקלופ לא מנהל מספיק טוב את המשחקים והיום מול השינויים שביצע פפ זה שוב בלט.
אמנם המבחר שיש לסיטי גדול יותר והשער הובקע ארבע דקות אחרי החילוף המנצח, אבל ברמות האלה אסור למצמץ ולכל איחור קטן בתגובה יש מחיר.
בסיום הראו הפרשנים של סקיי איך בשני השערים האחרונים שספגה ליברפול שגיאה קטנה במיקום של שחקני ההגנה, קלאבן ומילנר, מנעה מהם את האפשרות לבלום את מסירות הרוחב. אני מקווה שקלופ יראה את הקטע הזה.
קראתי איפשהו שאגוארו רוצה לעזוב. אני מקווה שגם קלופ מודע לכך (למרות ההחמצה שלו בסיום).
מילה אחרונה על נושא המצלמות עליו כתבתי השבוע:
בהפסקה הקרינו שוב ושוב את את הפנדל שלא נשרק לטובת מאנה וליברפול. שני הפרשנים יוצאי ליברפול, סונס ורדנאפ, טענו בלהט שהיה והפרשן השלישי, קווין, טען בלהט שלא. אמנם קשה מאוד להחליט, אבל זה לא משנה את דעתי שהגיע הזמן להכניס את המצלמות לשימוש.
