המסע של ליברקלופ: הניצחון על מידלסבורו 

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, מעט ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
אחרי ההפסד המיותר, המטופש והמעצבן נגד בורנמות' כתבתי שעכשיו זה זמן המנהיג, זמן הקלופ להרים את הקבוצה מהקרשים, לייצב את השורות, לגרש את השדים הרעים ולחזור למסלול הניצחונות.
אני מניח, סליחה, אני בטוח שזה בדיוק מה שהוא ניסה לעשות, אבל משהו השתבש בדרך לניצחון, ובסוף רק גירדנו תיקו מול ווסטהאם עם גול מזליקי של אוריגי.
מה שמטריד אותי יותר היא העובדה שהקבוצה התחילה נהדר עם שער אחרי חמש דקות, אבל שוב הפסידה יתרון, ומהר, ואיבדה את התנופה והכיוון. כל הסימנים החיוביים היו, אבל אז הם נעלמו.
האם זה רק בראש של השחקנים וניתן לפיתרון בשיחות מוטיבציה או שהתכנון והניהול של המשחק לא היה נכון?
ואולי היכולת והכישורים לא מספיקים לרמה הגבוהה ביותר, כי לפחות מבחינת מאמץ והשקעה הקבוצה היא בטופ של הליגה?

השאלה הגדולה היא האם בשלושה ימים קלופ יצליח לשפר את מה שלא עבד בשבועות האחרונים. מה כבר אפשר לעשות בזמן כל כך קצר ובזמן שכל כך קר?

פינת הקלישאה:
קלופ – "אנחנו לא מתעניינים בחלון ההעברות בינואר, יש לנו משחקים חשובים עד אז".

תחושת בטן:
במחזור האחרון ווסטהאם עזרה לאחיותיה הלונדוניות. אתמול אברטון ניצחה את ארסנל ועזרה לאחותה הליברפולית.
ניקח? לדעתי לא: הפסד 2-1.

המשחק:
בדקות הראשונות הקבוצה די מבולבלת ואני מרגיש שאיכות השחקנים היא הנקודה, אחרי שפעמיים בחמש דקות הראשונות וינאלדום וקליין מגיעים בקלות לתוך הרחבה אבל המסירה האחרונה, אוי המסירה האחרונה, היא יותר משומר ממה שמשומר יכול להיות.
ההמשך די משעמם עם אינסוף מסירות רוחב ואפס בעיטות מול הגנה צפופה שאפילו לא מאפשרת הגבהות מיותרות לרחבה.
כשאני כבר מתחיל להתייאש משומר, סליחה קליין, מוכיח שגם לו יש הברקות עם כדור חד מימין, אחרי מסירה מצוינת של וינאלדום, שנגמרת בנגיחה חדה ואדירה של לאלנה פנימה. כן, הצמד מהפיסקה הקודמת מוכיח לי שאולי טעיתי.
כמו כל אוהד אני קופץ בכיסא ומיד נזכר שגם לפני שלושה ימים זה התחיל ככה וכולם יודעים איך זה נגמר (טפו, טפו, טפו…).
אחרי דקה מגיעה הטעות התורנית ורק הצלה נהדרת של מיניולה שחזר לשער מצילה אותנו (קלופ, אתה גאון).
הקצב סופסוף חוזר לקצב של פרמייר, מאנה בועט לקורה ובמקביל צ'לסי, סיטי וטוטנהאם גם מבקיעות כדי להראות לנו שאסור למצמץ במירוץ המטורף הזה.
האמת, די נראינו כמו צ'לסי במחצית הראשונה – משעמם, אבל יעיל. אני מוכן להמשיך להשתעמם ולנצח. היום לפחות.

בפתיחת המחצית השניה אנחנו מגיעים לרחבה של ואלדז שוב ושוב, אבל כלום לא יוצא. האם נצטער על כך?
בדקה ה 60 נראה שלא. שתי שניות אחרי שהשדר האנגלי מזכיר את רצף ההבקעות של אוריגי (4 ב-4), מאנה מתחיל סידרת מסירות שנגמרת באסיסט של לאלנה ל…אוריגי שמשחיל את הכדור מתחת לואלדז. מבצע קבוצתי מבריק (11 מסירות) פלוס פרשנות מעולה של חוק היתרון ע"י השופט, אחרי הכשלה של מאנה, ואנחנו ב 0-2.

עוד שמונה דקות עוברות, מאנה ואוריגי מחליפים עקבים, מאנה דוהר לרחבה ומוכשל, אבל השופט נותן יתרון ואתם כבר יודעים מה קורה אז – אסיסט של אוריגי ולאלנה מגיע שוב כטריילר מאחור וכובש. 0-3. מכאן כבר לא ניפול לבור(נמות).

המסע של ליברקלופ
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

שורה תחתונה:
סופסוף מנצחים, אבל מה עשה את ההבדל? הרי גם במשחקים הקודמים החזקנו בכדור רוב הזמן ובעטנו הרבה לשער (הפעם 15 בעיטות).
קודם כל, אפס טעויות בהגנה.
אמנם זה לא מזיק לשחק נגד ההתקפה הגרועה בליגה, אבל כשאתה מבקיע הכי הרבה וכמעט בכל משחק, צריך רק לשמור על רשת נקיה.
יש לי תחושה שגם הלחץ על ההגנה היה קצת יותר מושכל ומדוד, ואפשר לקבוצה לשמור על כוחות במחצית השניה.
המחצית השניה היתה הצגה מושלמת של ההתקפה שקלופ חולם עליה. חילופי מקומות ומסירות בלתי פוסקים בין שחקני הרביעיה הקידמית מבלבלים את ההגנה ומשאירים שחקנים חופשיים ברחבה.
התוצאה היא שלושה שערים מאמצע הרחבה וממרחק של לא יותר משבעה מטר ומשלושה מבשלים שונים.
בנוסף, הפעם כמעט ולא היו הגבהות לרחבה, אלא בעיקר תנועה ומסירות על הקרקע, שזה החלק החזק של הקבוצה.

כבר אמרנו שקלופ גאון? אמרנו.
כבר ניצחנו כשחזיתי שנפסיד? ניצחנו.
כבר אפשר לחזור ולחלום על אליפות? חס וחלילה.

חוזרים למסלול הניצחונות ועולים למקום השני. שבוע הבא דרבי. יהיה רותח.

וצ'לסי? כמו צ'לסי. 0-1 יעיל.

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח