הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, מעט בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
מרבית הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.
לפני המשחק:
יש יתרון בכתיבה על משחק נגד קבוצה שכבר נפגשנו איתה השנה בסיבוב הראשון, בכך שאפשר להתייחס למפגש הראשון בין שתי הקבוצות.
לעומת זאת, יש חיסרון אחד גדול והוא שאני לא כל כך רוצה להיזכר במפגש הקודם מול ברנלי, שגם הוא הגיע אחרי ניצחון מלהיב על ארסנל.
למי ששכח או הדחיק, אז הפסדנו 2-0 באחד המשחקים הגרועים והמעצבנים שלנו העונה. קלופ טוען שהקבוצה התבגרה ולמדה מאז, אלא שהתוצאות ב 2017 לא מוכיחות את זה ולי נמאס כבר לכתוב, ולכם נמאס כבר לקרוא, על פערי היכולת העצומים של הקבוצה כשהיא משחקת מול הגדולות ומול הקטנות.
פינת הקלישאה של קלופ:
"אחרי ההפסד לברנלי בסיבוב הראשון ענינו למבקרים עם חמישה עשר משחקים רצופים ללא הפסד שהוכיחו לכולם שיש לנו אופי" (קלופ מתרפק על זכרונות מ-2016 ומקווה שנס דומה יתחיל בחג פורים).
תחושת בטן:
מרוב אוזני המן מתוצרת בית ומתוצרת השכנים הכל נראה לי מתוק ואופטימי…
המשחק:
כבר אחרי חמש דקות ברור לי שבמשחק הזה אנחנו נראה הרבה שערים, גם בגלל שהשחקנים שלנו נראים חדים ורעבים, אבל בעיקר מכיוון שההגנה נראית מחוררת לחלוטין וברנלי מצליחה לחתוך אותה בקלות במסירת עומק אחת או מקסימום שתיים.
בדיוק כמו במשחק הראשון, ברנלי מבקיעה מיד בפתיחה בהתקפה מהירה (מסירה אחת קדימה, זוכרים) ואחר כך משום מה מסרבת לרדת לבונקר וממשיכה ללחוץ את ליברפול בחצי שלה. זה דווקא אמור לפתוח יותר שטחים לשחקני ההתקפה של ליברפול, אלא שזה לא קורה וברנלי ממשיכה להיות עדיפה ומסוכנת.
הגשם ממשיך לרדת כל המחצית הראשונה וליברפול ממשיכה להוריד גשם של קרנות שברובן לא עוברות אפילו את השחקן הראשון בהגנה.
במרכז יש בור עצום ואני מחפש את כל השחקנים הקדמיים שפשוט לא נמצאים על המגרש. גם כשליברפול חוטפת כדור ומסתמן סיכוי למצב הבקעה הוא מתבזבז על מסירה גרועה, כדרור מיותר או פשוט פעולת הגנה טובה של שחקני ברנלי.
עוד אני מתחבט איך להגדיר מחצית שבה המצב המסוכן ביותר לליברפול היה כתוצאה מנגיחה של בארטון לשער שלו, מגיע שער השיוויון של וינאלדום ממש עם השריקה ומשפר קצת את מצב הרוח, אבל לא פותר את ההתחבטות שלי לגבי ההגדרה.
דרך אגב, השער הגיע אחרי שאוריגי יצא סופסוף מהעמדה שלו ופתח את המרכז.
מה שבטוח זה שבהפסקה קלופ יזכה לראות בפעם הראשונה מהפתיחה את צ'אן, לאלנה וקוטיניו….
בפתיחת המחצית השניה הקהל דוחף את הקבוצה קדימה, אבל גשם ורוח יש ושערים או אפילו מצבים אין.
ואז, רבע שעה מהפתיחה, תוך דקה אחת קלופ מוצא שניים מהשחקנים שנעדרו במחצית הראשונה. תחילה הוא מוצא קוטיניו כשהוא עובר לידו בדרך לספסל ומיד אחר כך הוא מוצא את צ'אן שסופסוף הצטרף להתקפה והבקיע בבעיטה נהדרת מ 25 מטר. שני שערים לליברפול משתי בעיטות למסגרת, ויש לנו חצי שעה לשמור על היתרון ולא לספוג שער אידיוטי.
ליברפול יורדת אחורה וברנלי שולטת, דוחפת קדימה ומשחקת כדורגל אנגלי של מסירות ארוכות והגבהות לרחבה כשאת כדורי העונשין מאמצע המגרש בועט השוער כדי לפנות עוד שחקן למשימות הנגיחה.
האדומים לא מצליחים לייצר שום התקפה מתפרצת, מתחילים למשוך זמן וממש עוברים לבונקר. בבית. מול ברנלי. במצב כזה כל אוהד מצוי של ליברפול כבר רואה את שער השיוויון מגיע, ולא בגלל שלוקאס נכנס.
בדקה ה 92 ברנלי כמעט משווה אחרי הוצאת חוץ ארוכה ובלאגן אופייני ברחבה ואחרי דקה כמעט מתרחש עוד נס פורים כשלוקאס מצליח לעבור שחקן יריב בכידרור וכמעט מבשל שער לוודברן.
שורה תחתונה:
ניצחון 1-2 עם הקצה של השיניים על קבוצה שדומה בדיוק למנג'ר שלה, שנראה כמו עארס אנגלי מצוי עם טוויסט של עניבה סגולה.
משחק חלש שבו היו רק שלוש בעיטות למסגרת כשברנלי אפילו בועטת יותר מאיתנו לכיוון השער (11-10).
כל החלק הקדמי היה חלש ולא אפקטיבי וכמו שכבר כתבתי בעבר דווקא לשחקני הקו השני יותר קל להבקיע וזה בדיוק מה שהם עשו.
מיניולה למד להדוף הגבהות מחוץ לרחבה וההגנה היתה קצת בפאניקה, אבל כמעט ללא טעויות.
שאלה קטנה: יכול להיות שקלופ טיפהל'ה משתנה ויתחיל להחליף לפני הדקה ה-75?
לא ככה אנחנו רוצים לראות את הקבוצה שלנו בבית, אבל ככה אנחנו רוצים לראות משחקים מסתיימים.
השאלה הגדולה היא האם הניצחון על קבוצה קטנה הוא תחפושת לפורים או תלבושת קבועה.
שבוע הבא נגד סיטי בחוץ, זה בטוח יהיה כדורגל מלהיב הרבה הרבה יותר.
