הבלוג ילווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
מרבית הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.
לפני המשחק:
פעם, כשזמרים ולהקות הוציאו תקליטים או דיסקים, דיברו תמיד על מבחן האלבום השני – האם אמן שיצר אלבום ראשון מעולה יצליח להמשיך וליצור באותה רמה אמנותית ולשמור על אותה הצלחה. מי שהצליח במבחן הזה, בד"כ המשיך לקריירה מוצלחת. רבים מאוד נכשלו בכך.
זה המצב של הקבוצה לפני המשחק מול ברנלי, בטח אחרי הניצחון הגדול על ארסנל במשחק החוץ בשבוע שעבר. עוד ניצחון ואפשר להתחיל, אולי ועוד אולי, להאמין שנהיה השנה בצמרת.
המשחק הזה היה אמור להיות באנפילד, אלא שבגלל הרחבת האיצטדיון, הוחלט להחליף ביתיות מחשש שלא יספיקו לסיים את העבודות. מסתבר שלא רק אצלנו זה קורה, ונחמד שיש משהו מהרוח הישראלית בקבוצה האנגלית שלי.
בעיני החלפת הביתיות יכולה לעשות טוב, כי משחק חוץ מביא גישה קצת יותר זהירה שתימנע מצב של ביטחון מופרז, בטח נגד קבוצה קטנה וחסרת יומרות כמו ברנלי.
הסטטיסטיקות קצת מדאיגות כי בכל ארבעת המשחקים איתם מאז הקמת הפרמייר-ליג ליברפול ניצחה ולא ספגה שער.
חוץ מזה, לא תאמינו מי כבש נגדם שלושער ב 2009 – יוסי (ילד שלי מוצלח) בניון. חבל שאי אפשר להחתים אותו רק למשחק הזה.
פינת הקלישאה:
"אני בטוח שברנלי ירצו להשיג נקודות אחרי שהפסידו במחזור הראשון" (אדם לאלנה בריאיון לפני המשחק).
תחושת בטן:
בעונה שעברה הפסדנו הרבה נקודות נגד הקבוצות הקטנות, וגם היום יהיה קשה. 0-1 קטן לטובתנו.
המשחק:
במסגרת חיפושיי המתמידים אחרי סימנים מעוררי סכנה, אני מיד מאתר את הראשון – התלבושת הצהובה והדי זוועתית לטעמי. איך בכלל קבוצה אדומה יכולה לבחור תלבושת צהובה, זה ממש חילול הקודש, ומצריך ועדת חקירה.
עוד אני ממלמל לעצמי "זה לא נראה טוב" מגלה קליין סולידריות עם מורנו, שסופסל היום לטובת מילנר, ומוסר אסיסט נהדר ליריב. 1-0 לברנלי.
עכשיו אנחנו בטריטוריה מוכרת של שנה שעברה. ברנלי תתבצר, אנחנו נחזיק בכדור ונתמסר מסביב לרחבה בלי הרבה מחץ ומצבים.
ליברפול מחזיקה בכדור בתשעים אחוז מהזמן, אבל הכל איטי, לא מדויק ולא קרוב אפילו לשער.
שמונה דקות להפסקה ברנלי עושה מתפרצת "קלופית" מושלמת שמסתיימת בבעיטה קלילה של גריי לפינה. 2-0.
אני מנסה להיזכר בפעולה חיובית אחת של מישהו משחקני ההתקפה ולא מצליח.
המחצית הראשונה היתה גרועה כמו בשבוע שעבר, האם השניה תביא מהפך כמו לפני שבוע?
דקה בתוך המחצית השניה סטארידג' מבזבז מתנה מהגנת ברנלי, וזה כל הסיפור של המשחק. הם מנצלים כל מצב ואנחנו…
ככל שהזמן עובר אני מתלבט ביני לבין עצמי האם ההתנהלות הנון-שאלנטית של רוב השחקנים היא כי זה הסגנון שלהם, או שלא ממש אכפת להם. פשוט נראה שהם לא כל כך מתאמצים ומשתדלים לנצח.
קוטיניו ממשיך לבעוט מעל השער, מילנר עדיין נראה אבוד כמגן שמאלי והנדרסון, שאמור להנהיג את הקבוצה בזמן משבר, מסתובב חסר תועלת במרכז המגרש. רבע שעה לסיום קלופ מחזיר את מורנו והקוקו, אולי הוא יציל את המצב ואת השם שלו. אשרי המאמין.
בדקה התשעים ברנלי משיגה את הקרן הראשונה שלה לעומת 12 של ליברפול, עוד סטטיסטיקה חסרת משמעות, ויותר נכון עוד נצחון כזה ואבדנו.
שורה תחתונה:
הפסד 2-0 לברנלי הקטנה והצנועה.
הקבוצה נכשלה במבחן האלבום השני, אני טעיתי בניחוש ומי היה מאמין שנתגעגע ליוסי בניון.
קלופ נראה כבוי וגם הקבוצה נראתה כבויה, מזל ששבוע הבא משחקים נגד טוטנהאם, כי מול הגדולות אנחנו מצליחים, סליחה אמורים להצליח, הרבה יותר.
