שתי אליפויות רצופות וקלות עם סגל שהוא חלום של כל מאמן ומאזן נצחונות מטורף. מעולם לא הייתה לי שמירה קלה יותר במנג'ר. אז מה חסר? לזכות בכל התארים. לא רק אליפות, אלא גם גביע ובעיקר- ליגת האלופות.
את עונת 91/92 פתחתי ללא שחקני בוסמן, אבל עם פרידה מחצי מהסגל הקיים, שחקני סגל שלא יכולתי לסרב להצעות עבורם. רשימת העוזבים מורכבת מקארקה, ברולין, לאודרופ יוקאנוביץ', מיחאילוביץ', דה נאפולי, זיבקוביץ, רמפולה וגויוקוצ'ה. המשימה בקיץ לא הייתה פשוטה- איך לקחת קבוצה כמעט מושלמת ולהפוך אותה למכונה בלתי מנוצחת, חרף כל העזיבות.
התשובה? קונים את השחקן הטוב ביותר במשחק שעדיין לא נמצא אצלכם בקבוצה וכך יצא שלצידם של מראדונה ורומאריו הצטרף לא אחר מאשר רוברטו באג'יו. אם הייתם בחיים בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, אין מצב שהטריו הזה לא עבר לכם בראש בתור ילדים, ולא גורם לכם לרעד קל בגוף בתור מבוגרים. פרט לבאג'יו הצטרפו עוד כמה שמות מוכרים – פיטר שמייכל לקח את אפודת השוער הראשון, ביצ'נטה ליזאראזו הצרפתי הצטרף כמגן השמאלי הבכיר, אנטוניו בנאריבו ואליין רושה הגיעו לתת עומק בהגנה ואפילו ויני ג'ונס, אחד משחקני הקולנוע האהובים עלי ובעבר כסחן בריטי טיפוסי, הצטרף אך ורק בשביל האנקדוטה. היו גם כמה ילדים מוכשרים שצירפתי – אדגר דווידס, פיליפו אינזאגי ואלסנדרו דל פיירו.
ממבט על הסגל יש תחושה שאם אכן הייתה קיימת קבוצה כזאת בהיסטוריה, היא הייתה טובה יותר מכל קבוצה אחרת שהיינו עדים לה, מברצלונה וריאל מדריד של היום ועד הדרים טים של מילאן וברצלונה בתחילת שנות ה-90'. שמות כמו מראדונה, פלה, באג'יו, דל פיירו, האג'י, דווידס, שמייכל, קנבארו, דונגה, קונטה וזולה, וכולם תחת קורת גג אחת? יש רק מילה אחת לתאר קבוצה כזאת. "מפחיד".
לסגל כזה דרש מערך קצת שונה, כזה שיוציא את המיטב מהשחקנים הטובים בעולם, וכך חזרתי לאחד המערכים האהובים עליי בהיסטוריה- 'עץ חג המולד', או במספרים: 4-3-2-1. ארבעה שחקני הגנה, שלושה שחקני קישור ושני וירטואוזים שמשחקים מאחורי חלוץ אחד. הגרסה שלי ל-"13 מי יודע?".
וזה התחיל גרוע. תבוסה 3:0 למילאן כבר במשחק הראשון העונה, הסופרקאפ האיטלקי, ותיקו 1:1 מול פארמה במחזור הראשון. אבל מאז? רק נצחונות. 34 נצחונות רצופים בכל המסגרות – בליגה, בגביע ובליגת האלופות, שם עברתי בקלות בית שכלל את פ.ס.ז', דינמו קייב וגראסהופרס. רומאריו כבש בצרורות, באג'יו, מראדונה והאג'י כבשו ובישלו במספרים דו ספרתיים ואפילו אינזאגי הצעיר כבש בכל משחק בו שותף. ההגנה הייתה מושלמת ושמייכל הדני הצליח לשמור על רשת נקייה כמעט בכל משחק. בינואר צירפתי את הכישרון העולה מצרפת, זינדין זידאן, סתם בשביל הכיף. זיזו החזיר מיד עם שישה שערים ושישה בישולים.
ההפסד הראשון העונה הגיע רק בסוף פברואר, 0-1 לרומא השנייה באולימפיקו. זה לא ממש פגע בריצה המטורפת לאליפות, שהסתיימה כבר בתחילת חודש אפריל, שישה מחזורים לסיום. גם מנצ'סטר יונייטד ברבע הגמר האלופות ופארמה בחצי לא עצרו, וכך הגענו לסיום העונה עם עוד אליפות בכיס ושני גמרים. גמר הגביע האיטלקי מול מילאן, וגמר ליגת האלופות מול ברצלונה.
1-0 קטן של מראדונה בסאן סירו שלח אותנו עם יתרון ענק לקראת המשחק המכריע בבית, שם ואן באסטן כבש ושלח את המשחק להארכה ופנדלים. רומאריו בעט ראשון והחטיא. ג'ורג'יניו ממילאן החטיא גם הוא, ולאחר מכן באג'יו, זידאן, זולה כבשו ונהנו מהחטאה של ואן באסטן. דייגו מראדונה כבש את הפנדל המכריע ושלח את נאפולי לחגוג דאבל מול הקהל הביתי.
גמר ליגת האלופות נערך בליסבון. באותה עונה הדרים טים של בארסה הגיעה לגמר מול קבוצה איטלקית אחרת, סמפדוריה. מולי עמדה דרים טים לא פחות מרשימה, עם התקפה שכוללת את איוון זאמורנו, ז'אן פייר פאפין ומיכאל לאודרופ. רומאריו היה בצד הנגדי הפעם. משחק טקטי וקשה הגיע להכרעה עם שער דרמטי של הברזילאי בדקה ה-82. יש אליפות, יש גביע, יש ליגת האלופות! טרבל היסטורי, היסטרי וחלומי לאחת הקבוצות הגדולות ביותר שיצא לי לאמן בחיי.
מה הלאה?
שנתיים שבתון ואז חוזרים לעונת 94/95 והפעם: מסלול אלופות!
בחרו אחת מהקבוצות שזכתה בליגת האלופות בארבע השנים האחרונות של המפעל במאה ה-20:
יובנטוס – הזוכה ב-1996
שחקנים מובילים: פרוצי, דשאן, באג'יו, ויאלי, קונטה, רבאנלי, דל פיירו
דורטמונד – הזוכה ב-1997
שחקנים מובילים: סאמר, פרוינד, ריקן, רידלה, שאפויזט, רויטר
ריאל מדריד– הזוכה ב-1998
שחקנים מובילים: היירו, מיצ'ל, ראול, לאודרופ, לואיס אנריקה, זאמורנו, בוטרגניו
מנצ'סטר יונייטד– הזוכה ב-1999
שחקנים מובילים: שמייכל, קנטונה, פאליסטר, אינס, יוז, שארפ וה-Class of 92 הצעירים
בנוסף, אביב הקים את קבוצת הפייסבוק ״קהילת המנג׳ר של ישראל״ שם מתאספים כל חובבי משחקי המנג'ר השונים ומפיצים ידע והרבה כיף. אנחנו ממליצים בחום להצטרף.
