שש שנים בברייטון, ארבע שנים בפרמיירליג, שני הפסדים בגמר הגביע ואיבוד אליפות ממש בדקה ה-90 של העונה. אכזבה רודפת אכזבה בקריירה שלי בברייטון. הגענו לעונת 2021/2022, העונה שמסיימת את המסע הארוך שהתחיל אי שם עם ווסטהאם בעונת 2001/2002, נמשך עם ולנסיה ועכשיו עומד בפתח עונתו האחרונה בברייטון. בעונה החולפת הוכחנו שברייטון היא קבוצת צמרת לגיטימית בפרמיירליג שיכולה לנצח כל קבוצה ולהיאבק על אליפות. עכשיו רק נותר לזכות בתואר הנכסף. זאת המטרה היחידה העונה – לסיים את המסע עם ברייטון באליפות היסטורית.
למרות האכזבה בסוף העונה שעברה, קבוצה מנצחת לא מחליפים. במהלך הקיץ צירפתי חמישה שחקנים בלבד שהגיעו במקום שחקנים שרצו לעזוב לקבוצות גדולות, כמו אלכסנדר מיטרוביץ', מרטין אודגור ואקסל טואנזיבי. השם הגדול והיקר ביותר ברשימת הרכש הוא אחד החלוצים הטובים במשחק, רומלו לוקאקו, שהגיע תמורת 30 מיליון פאונד מאברטון, סכום שנראה משתלם עבור שחקן שכובש 30 שערים בממוצע לעונה. עוד הגיעו אייזיאה בראון מצ'לסי, לאנדר דנדונקר, ילד הפלא הבלגי ששיחק בפלמייראס, ג'יימס מילנר הוותיק שסיים חוזה בליברפול וג'ון פלנאגן, אחד משחקני הרכש הראשונים שלי בברייטון, ששיחק שנתיים בליגת המשנה עד שעבר למנצ'סטר סיטי, והעונה חזר לעזור לנו לזכות באליפות.
יחד עם כוכבי העונה שעברה, ג'יג'י דונארומה, מאלאנג סאר, נאבי קייטה, קספר דולברג, רייס נלסון, כריסטיאן פוליסיץ', מויס קין וריקרדו רודריגז, כל מה שנותר הוא לקוות ששחקני הרכש, ובמיוחד לוקאקו הסקורר, יעשו את ההבדל בין המקום השני שסיימנו בו אשתקד למקום הראשון.
קבוצה עשר
ההתחלה הייתה מושלמת. עשרה משחקי ליגה, עשרה ניצחונות רצופים, יחס שערים 25-2, כשגם בליגת האלופות בית שכלל את באיירן מינכן, דינמו קייב ורובין קאזאן לא היה מאיים במיוחד ועלינו מהמקום הראשון. ליברפול אמנם הדיחה אותנו בפנדלים כבר בסיבוב הראשון של גביע הליגה, אבל הראש, כאמור, היה בליגה. לאחר שלושה חודשים מושלמים בליגה, הגיע חודש דצמבר הארור עם שמונה משחקים קשים, כולל שני משחקים נגד יונייטד בהפרש של שבועיים בלבד (אחד מהם משחק השלמה). את מסע המשחקים של החודש הקר בשנה פתחתי עם 1-1 בווסטהאם, שהוביל לשני הפסדי חוץ רצופים לליברפול ויונייטד, תיקו מול צ'לסי ויונייטד בבית ו-4-1 משפיל לניוקאסל בחוץ. גם שני הניצחונות שהושגו, על טוטנהאם וקריסטל פאלאס, היו בקושי, כולל 1-0 מול התרנגולים מפנדל של לוקאקו בדקה ה-90. יונייטד וסיטי עקפו אותי בטבלה והורידו אותי למקום השלישי. הקללה חזרה?
דה ז'ה וו
בינתיים קיבלנו בשלב הבתים השני באלופות את ההגרלה הקשה ביותר שיכולה להיות: ריאל מדריד, פ.ס.ז' ויובנטוס. גם משחקי הגביע, המפעל האהוב עלי, התחילו עם 1-0 קטן על לידס בסיבוב הראשון וניצחונות חלקים על קבוצות מליגות נמוכות לאורך כל הדרך, עד לחצי הגמר מול ווסטהאם. שלושה ניצחונות ביתיים 2-0 על היריבות הקשות באלופות הספיקו לעלות לשלב הבא מהמקום השני, למרות שלא הצלחנו לנצח במשחקי החוץ. ברבע גמר ליגת האלופות חיכתה ליברפול, הסוס השחור שלנו, שהעיפה אותנו הביתה עם 2-0 במשחק השני באנפילד (0-0 בראשון). קספר דולברג כבש את השער היחיד בחצי הגמר מול ווסטהאם והעלה אותנו לגמר שלישי בארבע שנים, הפעם מול מנצ'סטר יונייטד שנאבקה איתי ראש בראש על האליפות לאורך כל העונה.
וומבלי, 90,000 צופים. פעם רביעית שאני כותב את זה- שלישית בגביע ועוד פעם בגמר פלייאוף העלייה לפרמיירליג. בכל הפעמים האחרות זה נגמר בהפסד צורב, והפעם היריבה היא הקבוצה הטובה באנגליה. בדומה לפעמים הקודמות, גם הפעם השוער שלנו נמצא ביום גדול. לא דונרומה, אלא ג'ו הארט, שוער הגביע, במשחקו האחרון בקריירה לפני שהוא הופך להיות עוזר מאמן ברייטון (העונה שימש כעוזר מאמן-שחקן). 7 בעיטות למסגרת לזכות יונייטד לא שברו את הלב של הארט, עד שהגיעה הדקה ה-89 ואנתוני מרסיאל דחק את שער הניצחון שהביא לשדים האדומים את הגביע. שוב הגביע חמק לנו מבין האצבעות. אבל רגע, מה נסגר עם הליגה?
המבצר של ברייטון
אני לא נוהג לרכוש שחקנים בסכומים גבוהים במיוחד, לכן כשבחרתי להוציא 30 מיליון פאונד על לוקאקו, ציפיתי מהבלגי לחורר רשתות כל שבוע, מה שהוא התקשה לעשות בחצי הראשון של העונה. החצי השני לעומת זאת, היה כולו לוקאקו. הבלגי כבש בצרורות והוכיח שהוא שווה כל פאונד ששולם עליו. במשך חצי עונה היינו בלתי מנוצחים בבית, ולמעשה לא איבדנו אף נקודה במבצר שלנו בברייטון במהלך כל העונה. למרות הפסדי חוץ לארסנל, צ'לסי ומידלסברו, הצלחנו לנצל את הנפילות של יתר הגדולות כדי לחזור למקום הראשון בסוף חודש מרץ. ארבעה מחזור לסיום, ב-30 לאפריל, נוריץ' מהמקום האחרון הגיעה לברייטון למשחק מול הקבוצה שבמקום הראשון, שרחוקה ניצחון אחד מהבטחת האליפות ההיסטורית. הצהובים-ירוקים עלו ליתרון מוקדם, אבל מי אם לא רומלו לוקאקו כבש שלושער מדהים והביא במו רגליו אליפות ראשונה והיסטורית לברייטון!
אחד האתגרים המהנים והקשים ביותר במנג'ר הושלם: לקחת קבוצה מליגת המשנה ולהפוך אותה לאלופת אנגליה. פרק 21 נחתם, לא לפני שזכיתי לכבוד ולתואר מאמן השנה באנגליה, לפני פפ גווארדיולה, מאמן מנצ'סטר (יונייטד, אגב).
האם זהו סוף המסע? אין עוד אתגרי מנג'ר? לשמחתי, המסע לא נגמר כאן. הוא פשוט חוזר אחורה בזמן. כמעט 30 שנה אחורה ליתר דיוק. בעזרת עדכון מיוחד לעונת 89/90 ניתן לחזור לסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 ולאמן אגדות שחובבי המנג'ר מעולם לא זכו לאמן. אתם מחליטים מי תהיה הקבוצה הבאה שלי, והפעם על טהרת הליגה האיטלקית:
סמפדוריה – הגנת הברזל בראשותו של 'הצאר' פייטרו ויירצ'ווד + ויאלי ומנצ'יני בהתקפה
אינטר – קבוצת האגדות של וולטר זנגה, לותר מתיאוס, יורגן קלינסמן ואנדראס ברמה
פיורנטינה – קבוצה בינונית עם כוכב צעיר אחד שיכול להפוך אותה לאימפריה – רוברטו באג'יו
נאפולי – דייגו ארמנדו מראדונה ועוד 24 שחקנים. כן יש שם את זולה, קארקה ואלמאו, אבל בחייאת, מראדונה!
אז מי זו תהיה?
